שאלה לכבוד הרב:
שאלה:אני בן 22, כבר השלמתי עם העובדה המצערת שאני הומוסקסואל, ולצערי אפילו התנסתי במין הומוסקסואלי. יש לי 2 שאלות. האחת, ידוע שקיום מין הומוסקסואלי נחשב כתועבה ודבר מאוס, האם יש לכך כפרה? השניה, האם יהיה מוסרי שבעתיד אתחתן ואקים משפחה, אך לא אגלה לאישתי על נטיותי? ---------------------------------------------------------- תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה קודם להתייחסות לדבריך אני מבקש להקדים שני דברים. ראשון בהם הוא ההשתתפות העמוקה במצוקה בה אתה מצוי. מאז הקמת האתר אני נתקל יותר ויותר בבעיה זו, כנראה שהאנונימיות מאפשרת לדון בה ביותר חופשיות, ואני מכיר במצוקה ובמציאות המסובכת שלך ושל חבריך. תשובות רבות בסוגיה זו שלחנו, ורובן לא מפורסמות באתר. מאידך גיסא, קשה לי לקרוא את המילים "השלמתי עם העובדה...". זו אינה דרך נכונה. בדרכים רבות ניתן להתמודד עם הנושא, ואל תשלים אתו, כי אם נסה בכל מאודך למצוא את הדרכים לחיות עם נטייה זו בדרך שאינה משלימה אלא נאבקת ומנסה לשנות. ישנן הרבה קבוצות תמיכה ודרכים נוספות, ואל תקבל נתון זה כמובן מאליו. לגבי כפרה – אין אנו מתחילים מהכפרה. אנו מתחילים קודם לכן מהניסיון לתקן. כל יסודות התשובה, ההתעלות, ההתמודדות וכדו´ מפנים את מבטם בראש ובראשונה אל העתיד ורק לאחר מכן הם מתמודדים עם העבר. על כן, בשלב זה עזוב את נושא הכפרה בצד ונסה לתקן, ורק לאחר מכן ניתן לדון בכפרה עצמה. אין לך דבר שלא ניתן לעמוד עימו מול ריבונו של עולם הפותח שער לדופקים בתשובה. לגבי נישואין – הדבר מאוד תלוי באישיותך. לא ניתן להסתיר דברים מאשתך, הן בשל העובדה שבסופו של דבר הדבר יתגלה, והן בשל העובדה שאין אלו נישואין של ממש. מעבר לכך, לא ניתנה רשות להטעות את בת זוגתך, והדבר דומה לקידושי טעות. תועלת מרובה מצויה בעובדה כי אין אנו מושלמים ולכל אחד חסרונות. בת זוגתך חייבת להכיר את הביעה ואת נכונותך ויכולתך להתמודד עימה, לעיתים על ידי פיתרון ולעיתים על ידי הדחקה ויכולת לחיות עם הדחקה זו כשם שהתאב לעריות ולנשים אחרות חי עם אשתו ומדחיק יצרים חמורים אלה. גם לה יש חסרונות וגם היא נושאת בחובה את בעיותיה שלה, והקמת בית על בסיס הניסיון המתמיד להתקדם הוא פעולה משותפת שיכולים אתם לחיות עימה. כל טוב ובהצלחה מתוך "מורשת"
שאלה:אני בן 22, כבר השלמתי עם העובדה המצערת שאני הומוסקסואל, ולצערי אפילו התנסתי במין הומוסקסואלי. יש לי 2 שאלות. האחת, ידוע שקיום מין הומוסקסואלי נחשב כתועבה ודבר מאוס, האם יש לכך כפרה? השניה, האם יהיה מוסרי שבעתיד אתחתן ואקים משפחה, אך לא אגלה לאישתי על נטיותי? ---------------------------------------------------------- תשובת הרב יובל שרלו: שלום וברכה קודם להתייחסות לדבריך אני מבקש להקדים שני דברים. ראשון בהם הוא ההשתתפות העמוקה במצוקה בה אתה מצוי. מאז הקמת האתר אני נתקל יותר ויותר בבעיה זו, כנראה שהאנונימיות מאפשרת לדון בה ביותר חופשיות, ואני מכיר במצוקה ובמציאות המסובכת שלך ושל חבריך. תשובות רבות בסוגיה זו שלחנו, ורובן לא מפורסמות באתר. מאידך גיסא, קשה לי לקרוא את המילים "השלמתי עם העובדה...". זו אינה דרך נכונה. בדרכים רבות ניתן להתמודד עם הנושא, ואל תשלים אתו, כי אם נסה בכל מאודך למצוא את הדרכים לחיות עם נטייה זו בדרך שאינה משלימה אלא נאבקת ומנסה לשנות. ישנן הרבה קבוצות תמיכה ודרכים נוספות, ואל תקבל נתון זה כמובן מאליו. לגבי כפרה – אין אנו מתחילים מהכפרה. אנו מתחילים קודם לכן מהניסיון לתקן. כל יסודות התשובה, ההתעלות, ההתמודדות וכדו´ מפנים את מבטם בראש ובראשונה אל העתיד ורק לאחר מכן הם מתמודדים עם העבר. על כן, בשלב זה עזוב את נושא הכפרה בצד ונסה לתקן, ורק לאחר מכן ניתן לדון בכפרה עצמה. אין לך דבר שלא ניתן לעמוד עימו מול ריבונו של עולם הפותח שער לדופקים בתשובה. לגבי נישואין – הדבר מאוד תלוי באישיותך. לא ניתן להסתיר דברים מאשתך, הן בשל העובדה שבסופו של דבר הדבר יתגלה, והן בשל העובדה שאין אלו נישואין של ממש. מעבר לכך, לא ניתנה רשות להטעות את בת זוגתך, והדבר דומה לקידושי טעות. תועלת מרובה מצויה בעובדה כי אין אנו מושלמים ולכל אחד חסרונות. בת זוגתך חייבת להכיר את הביעה ואת נכונותך ויכולתך להתמודד עימה, לעיתים על ידי פיתרון ולעיתים על ידי הדחקה ויכולת לחיות עם הדחקה זו כשם שהתאב לעריות ולנשים אחרות חי עם אשתו ומדחיק יצרים חמורים אלה. גם לה יש חסרונות וגם היא נושאת בחובה את בעיותיה שלה, והקמת בית על בסיס הניסיון המתמיד להתקדם הוא פעולה משותפת שיכולים אתם לחיות עימה. כל טוב ובהצלחה מתוך "מורשת"
