אז ככה..
קודם כל אני חייבת לומר שאני מתרגשת כי בהחלט מרגישה שיש כאן פוטנציאל לקבלת כלים להתמודדות. אז תודה יעל על פתיחת הפורום והבאת הרעיון לכאן.
עכשיו לסיפור. עבדתי במקום עבודה שבו הייתי מזכירה אישית לעו"ד, המשרד היה קטן ואני הייתי המזכירה היחידה בו. באותה תקופה הבוס נכנס לתקופת משבר בחייו (כשאת זה אני יודעת עכשיו בזכות הפסיכולוגית שלי שעזרה לי השבוע להבין את זה
), ולא ענה שבועות שלמים לטלפונים, פשוט לא החזיר טלפונים ללקוחות שלו. - אני כמזכירה יחידה וכעמוד התווך ביניהם חטפתי את הצרחות מהלקוחות. הלקוחות ביקשו/דרשו שיחזיר להם טלפונים. - אני את ההודעות העברתי אבל מעבר לזה לא יכולתי לעשות שום דבר. - עכשיו אני מבינה שהתוכן לא הפריע לי, אלא עצם הצרחות עצמן. התוכן היה בקשה או דרישה שיחזיר טלפונים (כשזה לא נעשה מצידו לאורך שבועות שלמים) - ובסופו של דבר גם ירד לרמה נמוכה כשהם מזלזלים וצוחקים על כך שהוא בעצם מעסיק 'בובה' מזכירה שבעצם לא יכולה לעשות שום דבר מעבר למה שהיא כן עושה. זו טראומה שחוויתי במקום העבודה, ובגללה אני לא מסוגלת לחזור למעגל העבודה ולאותו תפקיד (שלצערי או שלא - אין תפקיד אחר שאותו אני יכולה למלא כרגע).
קודם כל אני חייבת לומר שאני מתרגשת כי בהחלט מרגישה שיש כאן פוטנציאל לקבלת כלים להתמודדות. אז תודה יעל על פתיחת הפורום והבאת הרעיון לכאן.
