ניסיתי. וזה הצליח הרבה פעמים.
לא תמיד. נכון, כשאדם לא מורגל באמפתיה יש סיכוי שהוא לא ישמע בכלל מה שאני אומרת לו. אפשר לתת אמפתיה בכמה צורות - 1 - זה להיות אמפתי כלפי הצד השני בלי להגיד לו כלום. כשמישהו צועק עליי אני יכולה להגיד לעצמי "הוא נורא מתוסכל, הוא חושב שאני לא מצליחה להבין אותו", והפעולה שלי תהיה שתיקה למשל. 2 - להיות אמפתי ולהגיד לו את זה, בדרך שיכולה להתאים. אם "מתוסכל" לא מתאים (אגב גם עם ילדים קטנים זה לא כל-כך מתאים), אפשר להשתמש במשהו אחר כמו - "אתה צועק כי נורא חשוב לך שיבינו אותך?" או "כי נורא חשוב לך שאני אקשיב לך?" הרבה מאוד פעמים זה עובד. לפני יומיים הייתי בישיבה. מי שניהל את הישיבה שהוא בדר"כ איש מאוד נחמד וסובלני, הגיע עצבני, היה חסר-מנוחה, התקשה להסביר למה הוא מתכוון והרים את הקול שלו כמה פעמים. היינו שלושה, וכל פעם כשהיתה לי אפשרות בתוך השיחה, בחרתי באמפתיה כלפיו. שאלתי אותו לדוגמא - "קשה לך עם זה שאנחנו לא מצליחות להבין למה אתה מתכוון?" ועוד כל מיני ניחושים אמפתיים. יכולתי לראות מעבר להרמת הקול שלו, שהוא היה במצוקה, וניסיתי להקל עליו עם שאלות אמפתיות מהסוג הזה. וזה הצליח. בכל הפעמים שהשיחה התלהטה ונכנסה אמפתיה לתמונה, הוא אמר שכן, שלא הולך לו היום להסביר מה הוא רוצה, ובתוך השיחה ניהלנו שיחה קצרצרה על זה שאנחנו נשתדל להקשיב לו ולרדת לסוף דעתו. בסוף הגענו לדבר על הכל ואפילו להגיע להסכמות, וזה הרבה מאוד לדעתי תודות לאמפתיה שנתתי לו.
)