שאלה לי,

[שבע ועשרים]

שאלה לי,

מעניין אותי לדעת למה כל אחד ואחד מכם משחק משחקי תפקידים? וגם איך הכרתם, חיפשתם, מצאתם, את הדבר (הנפלא) הזה שנקרא משחקי תפקידים ואיך התחלתם לשחק.

 

[בחושך אלוהים לא רואה]

הממממ.. או "הבושה - הבושה"

היסטוריה עתיקה : גיל 9 משהו כזה באלר הצעיר שומע על משחק מוזר של קוסמים ולוחמים וכל מיני דברים - לא ממש מבין על מה מדובר ושוכח מזה לזמן ארוך (שומע מחבר של המשפחה) גיל 13/14 משהו כזה. באלר הצעיר וחבר שלו מדברים על תחביב מוזר של אח של החבר הנל. החבר של באלר משיג מאחיו את החוברות האדומות. באלר וחבר יושבים וקוראים - אומרים "וואלה מגניף" ואוספים קבוצת חברים (ונהנים מ power trip משעשע בתור היחידים שקראו את הספר לשה"ם) במשך זמן לא מבוטל החבר הנל משמש כשה"ם (מקריא לנו הרפתקאות מוכנות - מההתחלה עד הסוף לא פחות - כבר אז נראה לי מוזר שמהאי פתאום הגענו לקרב מול דינוזאור ומשם לאיזה בית עץ או משהו). בשלב כלשהו לקבוצה נמאס ומתפרקים. באלר ואותו חבר מאבדים קשר. גיל 15 ככה באלר נזכר בתחביב החביב ומזמן חזרה את הקבוצה (פחות אותו חבר) משמש הפעם כשה"ם (מקריא סיפורים שהוא כותב לקבוצה כשמדי פעם עוצרים לגלגל קוביות). באלר מוצא עותק של החוברת האדומה לשחקן - נטושה - מאמץ. גיל 16/17 בערך באלר מוצא את הפורום שבו אנו כותבים כרגע - מגלה את טעות דרכיו ומאז נמצא במאמץ לשפר ולהעלות את רמת הקמפיינים שלו (מאז התחלתי קמפיין חדש מכלום בעולם שיצרתי והוא עדיין רץ (בתיאוריה עקב בגרויות) ). גיל 18 + - באלר כותב מילים אלו.

למה אני משחק ? אני מכור לאסקפיזם ונבירה עצמית. ואיכשהו צריך לתת פורקן למוזות.

 

[snift]

בכיתה ח' (לפני הרבה הרבה שנים)

נכנסתי לחדר של חבר שלי בפנימיה וראיתי אותו ועוד שני חברים עם קוביות מוזרות. כחתול טוב וסקרן התישבתי ליד והאזנתי בעניין, לקחתי לידי את ספר השחקן וקראתי אותו. איפה שהוא בתחיל הספר היה לי פלאשבק : <פלאשבק> אני בן 8, רואה את הסרט E.T. ומדברים שם על מפלצות וכו'. (תזוזה בזמן) אני בן 8.5 קורא את הספר E.T. ובתחילת הספר האח הגדול של אליוט (מיקל??) משחק עם החברים שלו DND ואחד מהם פותח "חור נייד" ומסתתר בו מספר סיבובים. </פלאשבק> אז על זה הם דיברו בספר... מגניב. "טוב, אני מצטרף" ומאז שיחקתי כמעט רצוף דרך כיתות ט,י,י"א וי"ב עם החברים שלי. בצבא פגשתי את VARADIN שהיום הוא ה-GM שלי ואחד החברים הטובים ביותר שלי ומאז אנחנו משחקים ביחד. קבוצות באו והלכו אבל ה-GM (בנתיים) נשאר.

 

[אבישר המשוגע]

אני, אני!

למה? כי זה סבבה. מדריך שלנו לשעבר שהוא גם חבר טוב שלי בא לבקר אותנו באימונים להצגת סופ"ש. השיחה מתגלגלת לסרטים, לסרט מבוכים ודרקונים, ואז, כדרך אגב הוא מזכיר את המשחק.אחרי כמה זמן הוא מביא לנו את שני החוברות הישנות האדומות שאין לי מושג מה הם (המבוך של זנזר והזה עם התמונה הזאת) מתלהבים מהרעיון שבוע שבועיים, שוכחים.כעבור חצי שנה... שלת' חבר שלנו מכיתה יותר נמוכה מספר לנו ב "ברזלים" שהוא משחק מבוכים ודרקונים "בערך" (השהם האויל שלו המציא משהו שכל קשר שלו למציאות מקרי בהחלט למשל שיש להם בלבל 3 20 דרקונים בחצר, וכו' וכו' ולבסוף החבר שלו למשחק רצח אותו ועוד איזה אביר בלבל הרואי במיוחד (נראה לי 100 פלוס מינוס)) בקיצור, כל ערב שנפגשנו בברזלים ירדנו על השה הטיפש שלו, וככה לאט התחיל להתגבש הרעיון לשחק. בהתחלה נועם, הידוע בכיויו בורן אמר שזה טיפשי, בסוף שיכנעננו אותו. בהתחלה בירברנו בשכל, שיחקנו ממש בי חוקים, אח"כ קניתי את הספר, ואז אנו חיים באושר ואושר עד עצם היום הזה...

ת ת ע ו ר ר ו! משעמם, הא?

 

[אבישר המשוגע]

אופס... התמונה

 

[BluePrint]

ותשובה אין...

פעם פעם, לפני שנים רבות... אני רציני לגמרי, זה כבר 16 בערך. חבר לכיתה, שדווקא לא הייתי בקשר ממש הדוק איתו, אמר לי שהוא קיבל "מבוכים ודרקונים" מתנה ליום ההולדת, והזמין אותי לשחק. באתי. אצלו בבית ישבנו עם שתי חוברות אדומות ואחת כחולה, אני, עוד חבר בן גילנו שנשאר כיתה, וחבר נוסף ש... (היו מספר שחקנים שבאו והלכו, אז איני זוכר מי עוד היה באותה פגישה ראשונית וגורלית) בעל החוברות הסביר לנו מה הולך לקרוא, גלגלנו דמויות וקבענו ציוד במהירות שיא. לקחתי את הכל מאד בצחוק, ורציתי לאמר שלאלף שלי יש MagLight, אבל יצא לי "פנס" ורשמו לי עששית. כשקוביית הג'לטין בלעה לי את החרב, והעכביש הענק הוריד לנו כל כך הרבה נק"פ עד שהתחלנו להוריד נקודות מכושר, אף אחד כבר לא צחק, כולנו הייני מכורים. ומאז פשוט המשכנו. בעל החוברות היה שה"ם ממש גרוע (עכשיו כשאני חושב על זה), אבל נהנינו כמו ילדים קטנים שמשחקים Diablo. (היי, היינו ילדים קטנים!) השתתפנו ב"פסטיבל המלך" ו"קציר המלכה", חדרנו אל "החברה הסודית", ביקרנו ב"טירת אמבר", והפלגנו אל "אי האימה". גם את "שליט נוודי המדבר" פגשנו, אבל רק בקצרה. ועם מעקב אחרי WIZ מאז גליון מספר 4, שיחקנו קצת Star Wars Freeform, המצאנו חוקים ושיחקנו MechWarrior, מספר משחקים עתידניים, ולפחות אחד של גיבורי על... רובם בחופשיטה. בערך בסביבות סוף הלימודים, החבורה (שהחליפה לא מעט שחקנים ביחס לקהילה כה קטנה וסגורה) התפרקה לבלי שוב. אבל אני נשארתי קשוב לנושא ככל שיכולתי.

 

[SabreRunner]

לפני שנים רבות...

בערך 8 או 9 שמעתי שאח שלי (הנ"ל) משחק סוג מוזר של משחק שנקרא משחק תפקידים. את הרוב הבנתי מהקלסר שלו שקראתי ומהחוברת לשחקן שהייתה ליד. חשבתי לעצמי, וואי זה בטח מה זה מגניב אבל אני אף פעם לא אוכל להצטרף. ניג'סתי לו כמה וכמה פעמים עד שהוא הסכים לקחת אותי איתו פעם או פעמיים. מה יצא מזה? לא הרבה חוץ מצרות לחבורה שלו. לפני כ-7 שנים, בכיתה ז', בחרתי, ממבחר החוגים שהיה לרשותי, מבוכים ודרקונים. פגישה אחת רצה שלא הייתה טובה במיוחד. המפנה קרה לקראת סוף כיתה ז', כשאני קראתי ספרי הרפתקאות משעמום צרוף בשיעורי אנגלית (ורימיתי), אחי הגדול יותר הדפיס הרבה הרבה דפים מהאינטרנט של משחק שנקרא Munchkin Wars בשיטת TIC. אני קראתי והתפוצצתי מצחוק (תנסו אתם לסתום את הפה כשהאנטרפרייז תוקפת את ה-Death Star עם מנצ'קינים באמצע כשהכל נלקח לקיצוני וזה עוד בלי להזכיר את ה-Rubber Chicken of Doom) וחשבתי לעצמי, מגניב, גם אני רוצה. הצטרפתי ל-Munchkin Wars. מאז המשחק קרס ואחרים קמו. Troubled Moon, Big City, Space City, The Sphere, Shadowrun, The Edge, MIB - Canadian Division, Otaku High School, Star Wars - Episode VII ורבים וטובים אחרים. אפשר להגיד שהתמכרתי.

 

[The Monopoly Guy]

הממממ...

זה לא היה משהו גדול במיוחד כמו הסיפורים כאן. בהתחלה היה לחבר שלי משחק, NWN, שלא התלהבתי ממנו יותר מידי. ידענו שהמשחק מבוסס D&D, אבל לא ידענו הכי מה זה, רק ידע בסיסי. בכיתה ז' קנו לאותו חבר שני ספרים בשם "דרך המכשף" ו-"דרך הלוחם". שיחקנו מספר קטן של פעמים, עד שזה נמאס. לא עברו שבועיים וחבר שלי קיבל במתנה את הספר לשחקן, ואת ספר ההרפתקאה "חולשחור". עברתי קורס מזורז של 3 שעות איך לשחק, הזמנו עוד חבר, והתחלנו לשחק בחולשחור (חבר שלי שיה"ם). בחופש הגדול החבר השני בקבוצת השחקנים נסע לאנגליה להמון זמן, ואני והשה"ם נשארנו גלמודים, והתחלנו לשחק אחד על אחד שעות גבי שעות ביום. אחרי החופש הגדול אותו שה"ם מצא את המשחק Vampire: The Masqurade והזמנו עוד שחקן. היינו כבר ארבעה בקבוצה ונהנינו עד מאוד (רצוי לציין שהשחקן הנוסף הוא "שבע ועשרים"). עד מהרה התחלנו ללמדו D&D, לאחר ששיחקנו ומפייר רבות איתו, ואנו עודנו משחקים בהומור וכיף!

 

[בורן]

../images/Emo6.gif

אבישר... הם לא מבינים מה זה הברזלים... זה המקום שאנחנו (אני זלוטניק ואבישר) נפגשים בו הרבה ומדברים שם שעות על גבי שעות. לפעמים גם שלת' מצטרף.

 

[Hammerfall]

טוב, בגלל שאין לי כרגע משהו יותר...

טוב לעשות ולצערי עוד מעט צריך ללכת לאכול ארוחת צהריים אצל סבתא (אוף, שונאת ארוחת צהריים אצל סבתא!!!)אז נספר לכם איך אני התחלתי לשחק משחקי תפקידים: הכל התחיל לפני שנים רבות כהייתי ילדה קטנה, כן כן קטנה, לא יודעת בת כמה הייתי 5\6 או משהו כזה ואני והאח הקטן שלי שיחקנו כל מיני משחקים כאלה של קרבות אבירים ומלחמות ולהציל עלמות עדינות במצוקה ומבצעים לחיסול מלכים רודנים ורצח דרקונים אכזריים שהורסים לאנשים את הבתים ואוכלים אותם ומכריחים אותם להיות העבדים שלהם וכו' וכו' וכו' וממש ממש אהבתי את הדברים האילה... שלא לציין שמגיל 0 כמעט אבא שלי ואמא שלי תמיד הקריאו לנו סיפורי אגדות וסיפורים מהמיתולוגיה היוונית ואת הסיפורים על אסטריקס ואובליקס ואת הספרים של ד"ר סוס (אבל זה לא כל כך קשור) בכל מקרה לאט לאט גם כשהתחלתי לקרוא לבד אהבתי נורא את כל האגדות של כל העמים עם האלים ויצורים המוזרים והגיבורים שיוצאים למסעות על מנת למצוא איזה משהו או מישהו ולעשות איתו משהו.... בכל מקרה בערך כאח היה בכיתה ו' או משהו כזה הוא התחיל להביא הביתה כל מיני ספרים של "כישוף" והתחיל לשחק בזה עם חברים שלו (מה שלי נראה ממש טיפשי) אבל לא יודעת, ניסיתי וזה באמת היה ממש טיפשי ואז בכיתה ט' ככה הכרתי מישהו, שנהיה ידיד ממש טוב שלי ולו בבית היו את כל הספרים של מבוכים ודרקונים מהדורה שניה ולקחתי ממנו את "אוגדן הכללים" (שדרך אגב לצערי לא החזרתי לו עד היום ואני כבר לא מדברת איתו יותר כבר כמה שנים טובות) והתחלתי לקרוא והתלהבתי ונתתי גם לאח שלי לקרוא, רק שהוא משום מה כבר הכיר את הכל דרך האינטרנט ודרך המשחקי מחשב שהוא שיחק באינטרנט ובקיצור החלטנו להקים קבוצה... ומשם הכל התגלגל והיו לי כבר כמה קבוצות שבכמה מהן אפילו שיה"מתי ואני ממש אוהבת את המשחק ואני לא מתכננת להפסיק לשחק בקרוב, להיפך אני מנסה לשכנע כמה שיותר אנשים לעשות לי הרפתקאות של אחד על אחד כי זה לדעתי הכי הכי כייף, כשכל התשומת לב מופנית אלי ומה שאני עושה זה הכי חשוב ולא צריך לחכות לאף אחד ויש לי את הזמן שלי לחשוב ולהחליט ואף אחד לא מחליט בשבילי ואין כל כך עם מי להתייעץ.... בכל מקרה אתמול שיחקתי כמה שעות של אחד על אחד והיה ממש כייף וביום שבת אני הולכת לשחק עם ה"קבוצה" ואני מקווה שיהיה ממש ממש כייף...וזהו אני מניחה... עכשיו הגיע הזמן ללכת לסבתא....אוף...טוב...ללכת...אוף....

 

[DDN]

למה?

אני משחק כי זה כיף לי. זה מעין בריחה מהמציאות הקשה של ימינו לדעתי. שניה אני מביא לינק שיענה לך יותר בפירוט.

 

[DDN]

עוד תשובות

בזמנו, היה פה בחור ששאל בנוגע לעבודה בתקשורת. הפתיל עלה לטאגליינז. הקישור המצורף הוא לתשובות שלי. בכל מקרה, איך התחלתי? המשחק הראשון היה כשאני הייתי שה"מ בכיתה ה', שיחקנו את "פסטיבל המלך", והיינו ארבעה אנשים. אני כבר לא משחק עם אף אחד מארבעתם, הלכנו פחות או יותר לכיוונים שונים בחיים.