שאלה לי...

[ליאת +]

המכות אינן כואבות אך הן פוגעות

אני חושבת שבגלל זה הוא בוכה ובגלל זה הוא בא להחזיר לך אחר כך. וככל שהם גדלים, והצד הרגשי מתפתח, ככה העלבון ממכה מכוונת הוא גדול יותר. כאב- זה כבר עניין סוביקטיבי (ילד יכול לגעות בבכי מסתם דחיפה של ילד אחר, אבל כשהוא נופל- לקום ולהמשיך לשחק כאילו כלום). ולגבי השאלה עצמה- אם אני זוכרת נכון, אז הגיל הזה הוא מעט גבולי מבחינת יכולת ההבנה שלהם. אני זוכרת את החוויה של להגיד לא ברצינות ולראות זאטוט צוחק ממול- זה ממש לא נעים. אבל- מהר מאוד הם לומדים, כי כפי שכבר כתבתי למעלה- הפ מתפתחים מבחינה רגשית ונהיה להם יותר חשוב לרצות אותנו. ולכן צריך להמשיך עם הלא באופן תקיף וברור. יחד עם זאת- כדאי לצמצם אותו לדברים מאוד מסוימים. בינתיים הייתי מנסה מצד אחד לעשות את הבית והסביבה כמה שיותר ידידותיים (סגירה של דברים מסוכנים, חשמל וכו'), ומצמצמת את הלא לדברים האלה. לגבי השאר- הוצאת הדברים מהפח וכו'- תאמיני או לא- אבל יום אחד זה עובר להם. לא שיצר הסקרנות נעלם- אלא שהוא נהיה יותר ממוקד לדברים מסוימים. כיום, כשאביתר בן שלוש וחצי אני יכולה להעריך את "מותרות" כגון להשאיר שקית אשפה ליד הדלת, להחזיר את העציצים לבית ובכלל- לא להרגיש כל הזמן שסופת טורנדו עוברת בבית.

 

[kokopeli 1]

תשובה לי

אז כן, גם אני נגד מוחלט של לטיפות כאלה או אחרות, חזקות יותר או פחות. זה יתנקם בכם בעתיד וזה מתנקם בכם כבר עכשיו. הורה שמכה, גם אם זה חלש וגם אם זה בטוסיק וגם אם זה לפעמים וגם אם זה במקרים קיצוניים (הגדירי...) לא יוכל לבוא בטענותא ל בנו על כך שהוא עושה את אותו הדבר. ואיך בכל זאת ללמד אותו? - את יכולה שוט, יחד עם האמירה "אסור". "לא", "אמא לא מרשה", להרים אותו על הידיים ולהרחיק אותו מהמקום, לתת לו אופציה אחרת - "אסור להוציא דברים מהפח אבל מותר מהתיבה", "אסור להוציא דברים מהארון הזה, אבל מזה מותר", "אסור לקרוע את הספר הזה אבל את המגזין הזה מותר"... וכן הלאה. וזה יפליא אותך כמה מהר הקטנטנים האלה לומדים מה מותר ומה אסור, כשזה ברור להם לחלוטין (לא רק מה שאסור אלא גם מה שמותר). ודבר שני וחשוב - לעולם לא לחייך או לצחוק כשאומרים לא, גם אם הפצפון מתחנף או מצחיק (ואיך שהם יודעים לעשות את זה

)

 

[צימעס]

../images/Emo26.gif די!

אפשר אולי לנסות לעזור לספגטינה עם בנה שמחרב את הבית, במקום להטיף לה? היא הבינה שהיא לא רוצה להכות, בואו נציע לה מה כן! ועתה - לענין. ראי, אני בכלל לא חושבת שאפשר ללמד ילד ש"לא זה לא". החיים נעשים נעימים יותר אם (1) אין לו בהישג יד דברים שאינך רוצה שיגע בהם (2) תגידי לו מה כן, ולא רק מה לא (3) תאפשרי לו להתנסות, באופן בו הוא מתענין בעולם. למשל, בנושא הספרים: (1) ספרים שאינך רוצה שיקרע - על מדף גבוה. (2) שבי אתו, תקראו יחד, הקפידי להחזיר ספרים למדף. (3) תני לו עתונים ישנים שיקרע אותם. נושא נפרד - ברגע שמשהו גורם לך לעצור את כל מה שאת עושה, ולזנק אליו (+ מופע מלא אמוציות, הכולל פרצופים, צעקות, ריצה) הוא יחזור עליו שב ושוב. תגובה מתונה יותר (שלא לומר אדישה) תגרום לט למצות את הנושא הנבדק, ולא להתקע שם עם בדיקה, בנוסף, של התגובות של אמא. מה דעתך?

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif

אני מצטרפת להמלצות לארגן את הבית בצורה שתאפשר לך למעט באמירת "לא", להציע לו דברים שכן מותר לעשות, ולהשתדל שהתגובה שלך תהיה רגועה. אני מצאתי בגיל הזה שקל לי יותר לבלות זמן מחוץ לבית, ובאמת היינו מבלים כל יום שעות ארוכות בגינה, בפארק, על שפת הים וכו'. אני מצרפת לך קישור לדיונים קודמים בנושא - מקווה שתמצאי שם רעיונות מועילים.

 

[תּמר]

../images/Emo45.gif

 

[ליליה והגמדים]

עם כל הכבוד

איך ניתן להטיף: "אל תטיפו"....את צודקת כמובן בעצותייך לספגטינה וכנראה טובה ממני - כשאני פוגשת אלימות אין לי אלא להביע את דעתי עליה. אני חושבת שמי שרואה בה לגיטימית, נמצאת במצב לא בשל עדיין לחלופות. קטנת אמונה, אני.

 

[צימעס]

הבעת, זה בסדר. אבל צריך גם לענות

על השאלה. בין גווני האפור של האנשים בעולם, ישנם כאלה שרוצים לנסות את החלופות, לראות שהן עובדות, לפני שהם מוותרים על החלופה הרעה שהם מכירים ביום. תני גם לכאלה צ'אנס

מכירה Fly Lady? דומה. (אם לא - אספר לך ואפרט את הנמשל)

 

[ליליה והגמדים]

ועל זה אמרתי

שאת טובה ממני

 

[צימעס]

../images/Emo13.gif

 

[ספגטינה]

צימעס, תודה! ליליה- לפעמים אלימות

מילולית חזקה ופוגעת יותר מאשר מילולית פיזית. האמירות העוקצניות והבוטות שלך ולא משנה באיזו נימה נאמרו, מטרתן היא אחת- להטיף, ולא ע"מ ללמד או להסביר אלא ע"מ לפגע!. יש דרך לומר את הדברים ואני בטוחה שדרך אחרת היתה גורמת לי להבין טוב יותר ויותר נכון- לרצות להבין. ובשביל שתסירי דאגה מליבך שבוודאי באמת ובתמים דואג- אינני אמא מכה, מעולם לא הכתי ושוב- לא חזרתי על אותה "לטיפה". בעזרת בנות טובות ונחמדות כאן בפורום מצאתי דרך נכונה וטובה יותר. הרי רק לשם כך שאלתי. עשיתי טעות, הבנתי והצטערתי על טעותי, כאב לי מאוד על מה שעשיתי והודעתך הוספיה לי צער וכאב(ואם תתעקשי בפרטים וישמח אותך לשמוע- גרמת לי לבכות...) תמשיכי להטיף מוסר בדרכך ה"חביבה" ולא תגיעי רחוק. ובאמת ובכנות אומר לך- שהאלימה שביננו זו את, אך ורק את!

 

[ליליה והגמדים]

ספגטינה, ישירות אינה אלימות

ולכן חשוב לא ליפול למלכודת מילולית - עצמית בעניין הזה. כי היא counter productive במובן של קיבוע דפוס מניפולטיבי. דפוס מניפולטיבי הוא, לעומת זאת, כן אלים, כ- passive aggressive ברוב המקרים. לבוא ולומר "אני נתתי פליק - ואת, שאמרת לי שזו אלימות, אלימה כלפי כי אמרת לי שפליק זה אלימות" - הוא דוגמה מצויינת ל- passive aggressive. אני שמחה שהפורום פועל את פעולתו ויצר עבורך שיקוף מהבטים שונים, שהביא לתובנות רלוונטיות. זה "תפקידנו" אחת עבור השניה. בהצלחה בהמשך הדרך.

 

[שִירָה]

די ברור שספגטינה דיברה על האופן

שבו הצגת את הדברים, ולא על תוכנם.

 

[ליליה והגמדים]

די ברור

שאת מדברת כנראה על דיון אחר

 

[שִירָה]

כל פעם שאת לא מבינה אותי

או לחילופין - כשאין לך תשובה מספקת, אני "מדברת על דיון אחר"? ספגטינה לא הלינה על כך שהערת לה על מעשיה, אלא על האופן שבו בחרת להעיר לה. יכול להיות ש"לבוא ולומר 'אני נתתי פליק - ואת, שאמרת לי שזו אלימות, אלימה כלפי כי אמרת לי שפליק זה אלימות' - הוא דוגמה מצויינת ל- passive aggressive", אבל ספגטינה לא טענה שאת אלימה בגלל שהערת לה, אלא בגלל איך שהערת לה, או אם להשתמש במילותיה שלה - בגלל "האמירות העוקצניות והבוטות שלך", והיא אף הוסיפה ואמרה שהיא "בטוחה שדרך אחרת היתה גורמת לה להבין טוב יותר". דמגוגיה, או שימוש במונחים לועזיים ובניסוחים מפותלים ומסורבלים, לא מפחידים אותי, ליליה.

 

[צימעס]

ליליה, מותר לי להיות ישירה?

אם ספגטינה קראה מדבריך אלימות כלפיה, יכול להיות, אולי, שאת מתבטאת באופן כזה, שיש אנשים שחשים מותקפים? מה דעתך לנסות לעדן ניסוחים שלך, כדי להצליח להעביר מסרים?

 

[ליליה והגמדים]

בהיותי אשה מנומסת אך ישירה

אני אומרת את דברי. ירצו - יאכלו. לא ירצו...יעשו מה שיעשו. מנסיון רב - הסגנון הישיר הוא זה שמעורר בטווח הארוך והעמוק מחשבה. אני אומר (בנימוס הוגן ובאופן "נחרץ", כהרגלי) ואחרות תהיינה כותל הדמעות. אני לא מוצאת שלהיות "נחמדה" זה אחד מתפקידי בחיים. להיות מעצימה והוגנת, כן. לשקף, כן.

 

[ספגטינה]

ועל זה נאמר-

"אשת חיל"- בציניות כמובן... אני רק מקווה שהקטן שלך לא נפגע מאמו הישירה עד כאב...

 

[אן יסמין]

../images/Emo45.gif

 

[הילהל]

תלמדי גם מה זה "כן"

עצה שנתנו לי כאן בפורומים ותמיד עובדת - כשאת אומרת מה אסור, תגידי גם מה מותר. לילד קטן כזה יש רעיון מה לעשות עכשיו (להוציא הכל מהפח, למשל). הוא חשב על זה הרבה זמן, ועכשיו הוא ניגש לבצע. את אומרת לו "לא". והוא נשאר במין ואקום כזה, אין לו מושג מה "כן". אז הוא ממשיך במה שהוא עשה קודם. כשאת אוסרת על פעילות, תמיד תציעי משהו חלופי - "אסור להוציא דברים מהפח, בוא נוציא חרוזים מהקופסא הגדולה שלך", "אסור לקרוע ספרים, בוא נקרע את הניירות הצבעוניים האלה". וכמובן, מצטרפת לאמירה הגורפת לא להכות. זה רק מוציא את העצבים שלך, אבל לא תורם כלום לחינוך שלו.

 

[theG]

אני מצטרף ומחזק את הדברים

של הילהל, אני הייתי מוסיף ומצטרף אליו בקריעת הדפים, והופך את זה למשחק של שנינו, אח"כ הייתי הופך את איסוף כל הקרעים לתוך שקית או פח למשחק של שנינו, ואח"כ אוליי במקום לקרוע לקבצ'צ' לכדורים ולנסות לקלוע לפח, ואח"כ אוליי פשוט לקפל... בקיצור, לכוון אותו, לא לאסור עליו. בקשר לשקעים, ראשית מיגנו את כל השקעים בבית (הפלסטיקים שמקשים על הכנסת חפצים לתוך השקע), אח"כ לקחתי קבל מאריך (כזה עם שלשה שקעים), ונתתי לו לשחק עם זה בכל פעם שהוא ניגש לשקע, אחריי זמן קצר מאוד, הוא כבר לא התעניין, לא בשקע בקיר ולא בקבל המאריך. לגביי המכות, אין לי מה להוסיף על מה שכבר נאמר. גיא