שאלה לי...

[arana1]

לצפות מנ"ט להדדיות זה חוסר התחשבות

ניקח למשל סמול טוק
אתה ,או לפחות ואני, לא צריכים את זה בכלל
להפך,זה שהסביבה מצפה לזה כל הזמן מוציא אותנו מהדעת
אבל האדם הנורמטיבי לא יכול להתקיים בלי זה

אז השאלה היא מה היא הדדיות
כי אם הדדיות זה גם להתחשב במאפיינים היחודים לכל אחד אז עצם הדרישה מנ"ט להפסיק לזבל בשכל דומה לדרישה מא"ס להפסיק לחפור
אולי הדדיות צריכה גם לכלול מרכיב של הכלת שונות
שכל אחד ינגן בכלים שלו
הנ"ט את "המה נשמע ואיך אתה מרגיש ושלום ותודה רבה" ואנחנו נענה בהרצאה אין סופית על מוטיב הזמן באפיזודה האחרונה של ד"ר הו

צריך להבין שאנשים פשוט מחווטים בצורה שונה
לדרוש או לצפות מאדם נורמטיבי שיתנהג כמו אוטיסט זו לא הדדיות
אלא שוב נפילה לסימטריה פשטנית מדי

 

[נועהספרבר]

האם הבן שלך מטופל אצל קלינאית תקשורת?

 

[מספרת הסיפורים 22]

כן נועה

הוא טופל במשך 4 שנים באופן פרטי, וכעת מטופל ע"י קלינאית ביה"ס, וכבר הובטח לי שבשנה הבאה הטיפולים יכללו ילד נוסף על מנת לסייע לו לפתח הרגלי שיח מקובלים. השנה למד לחכות לתורו,ואפילו למד לא לכעוס כשמתפרצים לדבריו.יחד עם זאת אני תוהה איך אני יכולה לעזור לו לאור העובדה שאני נוכחת ברוב הפעילויות שמשתתף בהן, ושמהוות כר נרחב ביותר לצבירת נסיון וידע בתחום השיח.

 

[נועהספרבר]

הוא מטופל גם פסיכולוג או מקבל טיפול רגשי?

 

[arana1]

ה"טיפול" התקשורתי רק מחריף את הבעייה

כי היא כופה תבניות נורמטיביות על מבנה תקשורתי אוטיסטי
וזה בדיוק מה שיוצר את המפלצת של קשר חסר הבחנה

מה שבעלי המקצוע לא מבינים זה שמה שמתאים לאדם נורמטיבי פשוט לא מתאים לאוטיסט
להפך
כשדוחפים כללים נורמטיבים לאוטיסטים מקבלים את סוג התופעות המוזרות שאת מתארת

 

[שלומות0]

מסכימה איתך שטיפול אצל הק. תקשורת תחמיר את התופעה שמספרת רוצה לשנות, כי היא תלמד אותו מהצד המקצועי של ק. תקשורת,
היא תלמד אותו לדבר ולשוחח נכון ואז הוא ישוחח נכון אבל בדיוק בצורה שמספרת תארה לנו בפתיחת ההודעה,.. ולכן זה רק יחמיר את התופעות..

 

[abashel13]

אפשר להניח שהוא לא יודע ולא מבין

את כללי השיח ואז כל מה שאת אומרת מובן וברור מאליו... הוא לא בתקן ויש מייד צורך דחוף ללמד אותו את התקן ולאמן אותו בתקן הנכון ויש אפשרות שהוא מתקשר בתקן אחר שלך אין ואז הקשבה לתקן הפנימי שלו מבלי לחפש את הפואנטה היכן שאת רגילה ו/או א המבנה כפי שאת רגילה ישחרר את "מבחן הנורמה" ותתגלה לך התקשורת הממשית שלו.

לי למשל חשוב להבין מה הבן שלי אומר ולכן אני מקשיב לדבריו מורכבי האסוציאציות ולומד מהם מה קורה לו יותר מאשר הכנסת דבריו לקופסאות המובנות לי... לי מובן שהוא לא תמיד מובן לי ואני מדובב אותו לדבר בדרכו שלו במקום לתקן לו את תוכן השיחה על פי הקופסאות אליהן אני רגיל.

 

[מספרת הסיפורים 22]

אין לי בעיה עם כל מה שיש לו לאמר

(ויש המון

במסגרת המשפחתית/חברתית הקרובה שם הוא מקובל ואהוב, וזוכה להמון אוזניים קשובות, וברור לי שלדבריו יש משמעות רבה עבורו ללא כל ספק. לדעתי המשמעות העקרית היא הרצון או הצורך המאוד חזק שלו להתקרב אל אנשים(צורך שאני שותפה לו לחלוטין, ולי עצמי יש נטיה להתקרב ולהתחבר במהירות עם אנשים בכל מקום, ועדיין יש לי כלים של מבגור שפיתחתי במהלך השנים , שעוזרים לי להתאים עצמי לסיטואציה ולאדם שעומד מולי)., אולם כשהוא עושה זאת בחוץ התגובה של הסביבה מאוד לא סובלנית, ונעה בין התרחקות ממנו, ועד העלבתו או פגיעה פיזית בו, לכן אני חשה שיש צורך לסייע לו לווסת את הנטיה הזו במעגלים הרחבים יותר של חייו, על מנת שהפגיעה לא תהיה קשה מדי.

 

[abashel13]

רכישת הכלים לתקשרת היא אישית

וכך גם תהיה שלו באמצעות התנסות הצלחות וכישלונות. מה שחשוב זה שהתקשורת תהיה שלו ואת יכולה אכן לווסת את ההתנסות שלו ולהקל על החלקים הקשים של הדחיה
בתקשורת בינאישית ע"י זה שתבהירי לו שבכל תקשורת יש דחיה ויש לשים לב לדחייה כמקום האומר הרפה כרגע מתקשורת... שזה לגמרי שונה מאשר תתקשר לפי מתכון אלף או מתכון ב' כי הדרך שבה אה מתקשר אינה תקינה... אין חיה כזאת לטעמי... כולם אבל כולם, מתקשרים נכון... השאר הוא עניין של סינכרוניות ואותה תמיד אפשר לתזמן או ללמוד לתזמן עם מי מתי וכמה ולעיתים גם למה...

 

[שלומות0]

בדיוק בגיל 9

החלו אצל הבת שלי סיפורים דומים במדויק למה שתיארת כאן,
ולמדתי שזה חלק מהניסיונות של הטיפולים לנרמל אותה, אז היא למדה לדבר, לדבר הרבה ללא אחבנה מה מותר ומה אסור כי את זה לא למלמדים..
הסיפורים משעממים את הסביבה והסביבה מתחילה להיות חסרת סבלנות,
שהיא הגיע לבית ספר חדש , הצוות פשוט לא יכל לסבול את "הפטפטת "הזו בנוסף לדברים אחרים שהצוות לא רצה להכיל ולכן היא עברה מהמסגרת הזו באמצע השנה,,
על מנת לתקן את התופעות האלו היה צורך לעבוד איתה הרבה על שיח אחר, ולעבוד אייתה הרבה וללמד אותה שלא מספרים כל דבר , ולא מדברים עם כל אחד, זו עבודה
קשה שאת כאם אמורה לעבוד עם ילדך בשיתוף פעולה עם צוות בית הספר,
ואם יש לך אנשי מקצוע פרטיים אז יחד איתם לגבש תוכנית לשפר את השיח שלו..
ואני ממליצה לך לא ללכת לק. תקשורת יותר באופן פרטי.. אין שום טעם בזה..
כיום השיח הזה אצל הבת שלי עבר לתקשורת כתובה ..
אצלה תמיד דבר אחד עובר לדבר אחר שנחשב ללא נורמטיבי.
אני למדתי שכל זמן שטוב לה ולא פוגע בה או בסביבה אני לא אצליח להילחם בזה...

 

[TikvaBonneh]

אומנות הדיאלוג

את מתארת בעיה של כישורים חברתיים. הילד שלך לא יודע כל כך לקרוא ולפרש נכונה רמזים חברתיים חיצוניים - מנח הגוף
והבעות פנים.
לכן הוא לא יודע מתי בן שיחו מתעניין בדבריו ומקשיב לו.
נראה לי שלימוד כללי שיח לא מספיק כאן.
אולי כדאי שילך לקבוצה של כישורים חברתיים, או שתעבדי איתו על הנושאים האלו בצורה חוויתית. לא למתוח עליו ביקורת ולציין שהוא לא קרא נכון את המפה, אלא לעבוד על זיהוי הבעות פנים ,שפת גוף, נימת קול. אפשר לעשות פרצופים מול הראי ולנחש מה הפרצוף הזה אומר, אפשר לצפות יחד בתכנית טלויזיה ולהעיר על הרגשות של המשתתפים ושפת הגוף שלהם. אפשר לשבת בבית קפה ולהתבונן על האנשים ולהסב את תשומת ליבו "תראה את האמא והבת האלו, הילדה מסובבת את הגוף שלה הצידה, היא לא רוצה להקשיב לאמא שלה". תבקשי גם מהקלינאית לשים דגש על הנושא.

 

[שלומות0]

זה לא רק הסיבה

שהוא לא יודע לפרש רמזים חברתיים חיצוניים, זה מה שהסביבה חושבת וזה לא מדוייק!
אצל הבת שלי זו לא הייתה הסיבה להתנהגות הזו, היא למדה לזהות סימנים חברתיים ,, זה הרבה יותר מורכב והרבה יותר עמוק מלא לדעת לזהות סימנים חברתיים!
קבוצה לכשוריים חברתיים לדעתי לא תתאים לו..
ולגבי העצה לשבת בבית קפה ולמד אותו, היות שהבת שלי ידעה לזהות סימנים חברתיים היא פשוט הייתה נגשת לחלק מהנשים בבית הקפה ומתחילה לפטפט ולספר להם סיפורים,,
האני רואה את "הבעיה" אחרת לגמרי..

 

[arana1]

מה שמעוור אוטיסט זה הדחף שלו לתקשר

הצורך הנואש שלו בתקשורת מסנוור אותו לקיומו של האחר
אין כאן בעייה טכנית של זיהוי הפרטים (שלכן כל השטיות המגוחכות של הצוות של בר אילן רק מוכיחות עד כמה הם לא רק מבינים באוטיזם אלא שאין להם שום גישה לפסיכולוגיה הכי בסיסית בכלל)
אלא בעייה של יכולת להכיל צרכים מאוד דחופים

 

[שלומות0]

הצורך בלתקשר עם הסביבה

שלא הכילה את הבת שלי זה מה שקרה לה..
מגיל פעוט היא נדחתה בכל מקום ושהיא הגיע לסביבות גיל 9 היא מאוד רצתה לתקשר,, ורצתה שהסיבה תשמע לה..

 

[TikvaBonneh]

לגבי הגיס שלי אתה צודק

זה נראה לפעמים שהוא יודע שלא מקשיבים לו אבל מנסה בכל זאת. הוא בודד ודחוי. זה כנראה המצב אצל אוטיסטים בוגרים בעלי היסטוריה של השפלה ודחיה.
קיוויתי שהילד של פותחת השירשור אינו במצב הזה, ושאצלו זו באמת בעיה טכנית. הבנתי מהודעות קודמות שלה שהוא איננו ילד דחוי ויש לו מספיק הזדמנויות לתקשורת, כך שאין סיבה שיתעקש על איש בפארק שלא מתעניין בו.

 

[שלומות0]

הבת שלי הייהת דוחה ע"י החברה,

וכך היא גדלה, בכל מקום דחו אותה כולל גנים ובתי ספר,, היא גם שמעה ומאוד טוב הינה את הנשמות הטובות שדברו רעות עליה.. וכן בגיל 9 היא רצתה מאוד לתקשר עם כאלו שהיא חשבה שיאזינו לה ושלא ידחו אותה
רק היא אל הבינה שהיא נפלה מהפח לפחת וזה מה שלימדנו אותה שלא צריך לדבר ולשתף כל אדם שמדבר אליך יפה..

 

[TikvaBonneh]

ועכשיו המצב יותר טוב?

 

[שלומות0]

כמה שגיאות כתיב

סליחה בעיה בעכבר שוב..

 

[arana1]

לדעתי את די טועה

כי יש לא מעט אוטיסטים שלא בדיוק מזהים את האהבה שהסביבה נותנת להם כאהבה
זה לא בדיוק נוגע להם
זה חלק מהשונות
גם אני הייתי ילד מאוד אהוב
לא הרגשתי כך
כי אהבה נורמטיבית היא לא רלוונטית בשבילי בכלל
להפך
זה סוג של הטרדה

 

[רונן שפירא1]

אחד הדברים שאני מנסה לעשות כאן

זה מאוד אופייני לאנשים בקשת
במקרים כאלה, ויש לו מעט, זה להתחיל בשיחה על נושא שמשעמם אותו... ככה אני משקף לו איך רואים אותו,,,, דרך אחרת היא לנסות לעניין אותו בנושאים אחרים] או לגלות עניין בנושאים שמעניינים אותו.
אבל בסך הכל זאת בעיה מאוד מוכרת, וגם לי זה היה קורה לא מעט...