זה ישמע קצת ליכודניקי אבל...
מפת הדרכים במתכונתה הנוכחית גרועה הרבה יותר מהסכם אוסלו,שבואו נודה באמת לא עמד במבחן המציאות. לדוגמא, לא הרבה יודעים את זה אבל מפת הדרכים מדברת על משא ומתן בנושא זכות השיבה (זכות השיבה=זכותם של פליטים פלשתינאים לשוב לשטחים שעזבו במלחמת השיחרור) רק לאחר כינון מדינה פלשתינאית בגבולות הקבע שלה, והמשמעות: רבבות פליטים פלשתינאים שבים אל תוך גבולות ישראל ומפרים את האיזון הדמוגרפי. זאת לא עוד סיסמא של מיכאל קליינר, אני לא חושב שמישהו מאיתנו רוצה רוב פלשתיני בישראל. למרות זאת, קשה להעלות טענות נגד התוכנית, בעולם וגם בישראל (חוץ ממיעוט קנאי) מבינים כבר מזמן שהכיבוש הישראלי בשטחים לא יכול להימשך עוד, מטעמים, מוסריי, כלכליים, דמוגרפיים ופוליטיים. לשרון היו קרוב לארבע שנים להעלות הצעה ישראלית ליציאה מהשטחים אך הוא לא עשה זאת, וגם לא אימץ תוכניות טובות מאוד שהעלו במשך זמן זה כגון התוכנית הסעודית. כעט אי אפשר להתפלא מתוכנית אמריקאית כפוייה להשקנת שקט באיזור, ואין להתלונן שהיא מזניחה את האינטרסים הישראלים. באותו הקשר: נאמר פה שדרכו המדינית של השמאל ניצחה על אף שהפסיד בבחירות, אז אני ממש לא מסכים. שרון תמיד ידע לדבר יפה אבל אין כל כך קשר בין מחוות השלום שהוא מדבר עליהן לבין מה שקורא בפועל. הדבר היחידי שנעשה בינתיים זה הכנה לפינויי "האחזויות בלתי חוקיות"=קרוון וכמה ג'ריקנים שעלו על השטח לפני שעברו את הבריוקרטיה של משרד התשתיות, דבר שבכל מדינת חוק היה צריך לעשות באותו יום שאותן האחזויות צצו. שרון אינו מקל כלל על הסגר בשטחים וגם לא על העוצר בערים הפלשתיניות, ישראל ממשיכה במדיניות החיסולים ולא נעשת שום מחווה על מנת להשקיט את הרחוב הפלשתיני התוסס (דבר שיחזק גורמים מתונים, כגון אבו מאזן, ויחליש בצורה ניכרת אירגוני טרור). לא חשבתי אי פעם שאני יוזמן להפגנות של "שלום עכשיו" בעד שרון, לפני שממהרים לשמוח צריך לחכות למעשים קרונקרטיים בשטח, ולפי התנהגותו של שרון ב-50 שנה האחרונות, ספק אם אלה יגיעו.