שאלה לי לכם...

that girl

New member
שאלה לי לכם...

מה דעתכם על מפת הדרכים? אתם חושבים שהתכנית טובה? אתם חושבים שהיא תועיל? אנא שרשרו לכם בכיף את דעותיכם, כי ביטוי עצמי זה חשוב
 
אני חושב שמפת הדרכים היא

המושיע שלנו. אין דרך אחרת, השקפת העולם שלנו ניצחה. בבחירות לא ניצחנו, אבל ניצחנו בנושא המדיני. כמובן שהיא תצליח רק, אבל רק, אם שני הצדדים ימלאו את המותל עליהם. רק כך נוכל לנצל את ההזדמנות סוף-סוף לכוננן שלום במזרח התיכון שלא ידע מעט מלחמות.
 

that girl

New member
אתה חושב

שהעם והממשלה (הימנית) יתנו לזה לקרות? כי בואו נודה בזה, עד עכשיו כל ניסיון לשלום נגמר בהפלת השלטון...
 
אוסלו בגלל רצח רבין,

ועידת קמפ-דיוויד בגלל עראפת. אני מקווה כי אני יודע שלשני הצדדים נמאס ואנחנו והפלסטינים נבלום את האירגונים הקיצוניים משני הצדדים. זה לא יכול להיות שאי-אפשר לעשות פה תהליך מדיני בלי פיגועים והתנקשות בראש ממשלה.
 

Alexco

New member
אוי נעמן...

סליחה אבל זה מגוחך. להגיד שאוסלו נפל רק בגלל רצח רבין, ושקמפ דיוויד נכשל רק בגלל עראפת - זה פשוט ילדותי. אני מקווה שברור לך שהדברים הרבה יותר מורכבים מזה. לרבין היה חלק לא קטן בכשלון השלום, שלא לדבר בכלל על ברק.
 

that girl

New member
בסדר, אבל השאלה שלי היא...

מופנית לכולם אגב-- נעמן היחיד שענה לי-- האם אתם חושבים שמפת הדרכים יכולה להוביל לשלום? ובנוסף לכך, האם אתם מסכימים איתה על כל סעיפיה, או שיש לכם בעיה אידאולוגית עם חלק ממנה?
 
אז אם לדעתך זה ילדותי תסביר

לי ולשאר כותבי הפורום מדוע זה ילדותי ומה נכון.
 

Alexco

New member
רק אענה על השאלה

למה זה ילדותי - נעמן, ראייה כזאת של שחור ולבן שאוסלו נפל רק בגלל יגאל עמיר ושקמפ דיוויד רק בגלל עראפת מראה על ראייה שטחית ומפושטת של ההתרחשות ההיסטורית. אני לא אומר שיגאל עמיר וערפאת לא פגעו בתהליך השלום, בוודאי שהם פגעו, אבל קשה לי להבין מה גורם לך לחשוב שהם הגורמים היחידים לכשלונו.
 

pelegs

New member
מפת הדרכים, כמו שהיא עכשיו

מסוגלת להביא לשלום, תיאורטית. הדגש, לדעתי, הוא דווקא הלחץ האמריקאי ולא מפת הדרכים עצמה(אירוני משהו). מה שיכול להכשיל אותה, כמובן, הוא אי-מילוי ההבטחות ע"י הצדדים, או ניסיון לעצור את ההתקדמות ע"י הקיצוניים בשני הצדדים, או בכלל - כל מי שיתנגד.
 
זה ישמע קצת ליכודניקי אבל...

מפת הדרכים במתכונתה הנוכחית גרועה הרבה יותר מהסכם אוסלו,שבואו נודה באמת לא עמד במבחן המציאות. לדוגמא, לא הרבה יודעים את זה אבל מפת הדרכים מדברת על משא ומתן בנושא זכות השיבה (זכות השיבה=זכותם של פליטים פלשתינאים לשוב לשטחים שעזבו במלחמת השיחרור) רק לאחר כינון מדינה פלשתינאית בגבולות הקבע שלה, והמשמעות: רבבות פליטים פלשתינאים שבים אל תוך גבולות ישראל ומפרים את האיזון הדמוגרפי. זאת לא עוד סיסמא של מיכאל קליינר, אני לא חושב שמישהו מאיתנו רוצה רוב פלשתיני בישראל. למרות זאת, קשה להעלות טענות נגד התוכנית, בעולם וגם בישראל (חוץ ממיעוט קנאי) מבינים כבר מזמן שהכיבוש הישראלי בשטחים לא יכול להימשך עוד, מטעמים, מוסריי, כלכליים, דמוגרפיים ופוליטיים. לשרון היו קרוב לארבע שנים להעלות הצעה ישראלית ליציאה מהשטחים אך הוא לא עשה זאת, וגם לא אימץ תוכניות טובות מאוד שהעלו במשך זמן זה כגון התוכנית הסעודית. כעט אי אפשר להתפלא מתוכנית אמריקאית כפוייה להשקנת שקט באיזור, ואין להתלונן שהיא מזניחה את האינטרסים הישראלים. באותו הקשר: נאמר פה שדרכו המדינית של השמאל ניצחה על אף שהפסיד בבחירות, אז אני ממש לא מסכים. שרון תמיד ידע לדבר יפה אבל אין כל כך קשר בין מחוות השלום שהוא מדבר עליהן לבין מה שקורא בפועל. הדבר היחידי שנעשה בינתיים זה הכנה לפינויי "האחזויות בלתי חוקיות"=קרוון וכמה ג'ריקנים שעלו על השטח לפני שעברו את הבריוקרטיה של משרד התשתיות, דבר שבכל מדינת חוק היה צריך לעשות באותו יום שאותן האחזויות צצו. שרון אינו מקל כלל על הסגר בשטחים וגם לא על העוצר בערים הפלשתיניות, ישראל ממשיכה במדיניות החיסולים ולא נעשת שום מחווה על מנת להשקיט את הרחוב הפלשתיני התוסס (דבר שיחזק גורמים מתונים, כגון אבו מאזן, ויחליש בצורה ניכרת אירגוני טרור). לא חשבתי אי פעם שאני יוזמן להפגנות של "שלום עכשיו" בעד שרון, לפני שממהרים לשמוח צריך לחכות למעשים קרונקרטיים בשטח, ולפי התנהגותו של שרון ב-50 שנה האחרונות, ספק אם אלה יגיעו.
 
שכחתי

שאלת על הסעיפים הספציפיים של מפת הדרכים. לדעתי האישית חשוב שישראל תשמור על כמה עקרונות בכל הסכם שלום עם הפלשתינאים. *ויתור פלשתינאי על זכות השיבה. זה לא צריך להיות רשמי כמובן, אבל אי אפשר לצפות מישראל לקבל לתוכה פליטים כה רבים המסכנים את עצם קיומה כמדינה יהודית, זכות השיבה צריכה להתממש בתוך שטחי פלשתין שמשם ישראל תישוג. *אי חלוקתה של ירושליים. ככלל לא יתכן שישראל תצתרך לוותר על עיר הבירה שלה. עם זאת ישנן שכונות פלשתינאיות מסביב לירושליים שנמצאות תחת ריבונות העיר, אין סיבה שישראל תמשיך להחזיק שכונות אלו ועל כן יש כאן מקום לפשרה הדדית בין הצדדים. *שמירה על מקורות המים. ביהודה ושומרון ישנן מקורות מים חשובים לישראל ועליהם היא צריכה לשמור בכל הסכם שלום עתידי. *הכרזה כי תמו דרישות העם הפלשתיני מישראל. (מה מבטיח לנו שכשתיהיה להם מדינה הם לא ירצו פתאום את יפו?) *זה יותר בגדר המלצה אבל ברור לכולם שפלשתין לא תיהיה 100% מהשטחים הנמצאים תחת כיבוש היום ולכן כדאי לנסות להמשיך להחזיק בבקעת הירדן (שיש לה חשיבות אסטרטגית וכלכלית - ים המלח) במקום לנסות לשמור כל הזמן על שטחי התנחלויות. כל שאר הפרטים שהימין תמיד עומד על המקח איתם כגון: ביטול רשמי של האמנה הפלשתינאית, אי הקמתו של שדה תעופה פלשתינאי, הכרה רשמית בישראל כמדינה יהודית וכו' הינם בגדר קוסמטיקה בלבד ואין להם בכלל חשיבות. התעקשות בנושאים שכאלה תימנע השגת אינטרסים ישראלים אמיתיים כדוגמת אלו שציינתי למעלה. זהו... מקווה שתהנה עם בלבולי המוח שלי, אני הולך לישון כעת.
 
למעלה