שאלה לי לדיון.

[ד י ק ל ה היחידה]

שאלה לי לדיון.

אני רק מקווה שהפעם מישהו יתייחס..

קרה לי לא פעם שאנשים שמכירים אותי או את אחי או סתם אנשים ששומעים על המקרה, אומרים לי שהם מבינים אותי ושגם להם כואב וכאלה.. אני אישית מבינה שהם אומרים את זה באמת מכל הלב ומנסים לעורר אבל מייד עולה בי המחשבה שזה בעצם לא נכון. הם לא באמת יודעים.. מי שלא איבד אח או אחות לא יודע איזו תחושה זו ואינו שותף מלא לכאב שלי. לפני שאחי נפטר הלכתי לנחם משפחה שביתם נפטרה מסרטן. הכאב שלי היה אמיתי ובאמת הצטערתי בשבילם אבל זה היה כאב אחר והוא עבר כמה ימים אח"כ.. המשכתי בחיים שלי. מה דעתכם? כאב אחר או שאתם מרגישים שיש אנשים שבאמת חשים את אותו כאב? לדעתי אפילו במשפחה המורחבת, (דודים וכאלה) לא ממש מבינים את הכאב דשלי עם כל הצער.. מה דעתכם בנושא?

 

[רעוּת]

מסכימה..

אני זוכרת כשהייתי בקורס ת"ש (טוב זה לא היה כזה מזמן..), אמרו לנו לא להגיד אף פעם "אני מבינה". להגיד "זה בטח מאוד קשה לך עכשיו, כל הכבוד על איך שאתה מתמודד" וכו', אבל לא להגיד "אני מבינה". כי מי שלא היה באותה סיטואציה, לא יכול להבין. הם לא התכוונו ספציפית ללאבד אח (נו גם להיות חייל בודד זה לא קל..), אבל את מבינה למה אני מתכוונת..

 

[solitaryshell]

אין לי דרך לספור את כמות הפעמים...

זה מתחיל כבר בדיון קודם, "תשמרי על ההורים, תהיי חזקה בשבילם..." וממשיך גם בחיי היומיום. רק לפני שבוע שאלה אותי מישהי בעבודה, אם התמונה של אחותי (שתלויה שם כבר כמעט 4 שנים - על לוח השעם שלי), לא מפריעה לי. היא אמרה שלה התמונה של אחותי עושה לה צמרמורת. סיפרתי לחברה שלי (גם כן מהעבודה), והתגובה הראשונית שלה הייתה להשוות את המקרה של אחותי לתמונות של הכלב שלה שמת (לפני 3 שנים), שגורמות לה לבכות. היא תפסה את עצמה, אחרי שתי דקות והתנצלה על ההשוואה (למרות שלא אמרתי כלום), אבל זה לא היה קורה אם היה לה שמץ של מושג על איזה כאב מדובר. האקס שלי, היה בסיטואציה בו אחיו כמעט טבע עם היאכטה (היה לאחיו הרבה מזל -30 שעות במים עד החילוץ), הוא בכה ואמר שהוא מצטער, שרק עכשיו הוא מבין מה זה לאבד אח. הוא לא איבד אח, ואני מקווה שהוא אף פעם לא יבין, אבל באותו יום הוא קלט כמה הוא לא הבין קודם. יש לי מליוני סיפורים כאלה, ולכן לפעמים כשאני עומדת מול מישהו ששכל את הוריו, אחיו... אין לי מה להגיד, אפילו יותר קשה לי, וזאת הסיבה שאני לא הגבתי לך, דיקלה כשכתבת על אחיך (למרות שבנתיים הבנתי שאנשים מעידיפים תגובה כלשהי, אני לא מולם בכדי שיראו את התגובה שלי...). גם כשאני בטוחה שאני מבינה, אותו אדם כואב, יכול לחשוב שאני לא. כמו שאני מרגישה במקרים רבים שאומנם מי שעומד מולי 'משתתף בצערי' עם כל הלב, אך אין לו שמץ של מושג, ועדיף שלא יגיד כלום. אני מעדיפה לא לשמוע את המשפטים 'אני מבין', 'משתתף בצערך', או 'שלא תדעי עוד צער', מאשר לשמוע אותם כעוד משפט סרק, בידיעה שאותו אדם שעומד מולי ואומר לי 'משתתף בצערך', דקה לאחר מכן, הולך לדרכו ולא חושב יותר על הכאב שלי, או על אחותי.

 

[rnati]

מסכימה עם solitare

הכאב הוא שונה מאדם לאדם. מי שלא חווה אותו, הלוואי שלא יחווה שלא יוכל להבין את הכאב שלי. מצד שני, הכאב שלי שונה מהכאב של אחי ושונה מהכאב של הורי וכולנו איבדנו את אותו אדם.

 

[אחשל]

כואב, אבל פחות ../images/Emo4.gif...

דיקלה, אף אחד לא יכול להיות שותף "מלא" למה שאת מרגישה. זה נכון לכל אדם, גם למי שהוא לכאורה "שותף" לגורל" וגם כואב אובדן של אח או אחות. כל אחד מרגיש את הכאב אחרת, ומתמודד עמן בצורה שונה. כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם בתחושה שהכאב שלו הכי גדול ונורא, וזה כמובן נכון - סובייקטיבית. אבל - יש ויש אנשים, שלא חוו את הטרואמה והאובדן "על בשרם" ולמרות זאת מסוגלים להרגיש ולהבין מה שאת, ואני וחברינו כאן, מדברים עליו. נכון שמרבית הפעמים בהם תשמעי הבעות של השתתפות בצער יהיו מהפה ולחוץ, והאדם שאומר אותן ימשיך מיד אח"כ בשגרת חייו, אבל יהיו גם כאלה שצערם וכאבם אמיתי לא פחות משלך... ולכן המסר שלי הוא שאל לנו לדחות כל יד מושטת והבעת השתתפות, ומילות תמיכה, בתואנה של "לא היית שם אז אתה לא מבין..."

ניר

 

[שלא תדעו]

אין כללים בעניין

אני חושב שכאשר אנשים אומרים "אני כ"כ מבין" או דברים מהסוג הזה, אין הכוונה שהם ממש נמצאים באותה סיטואציה שלך ובאמת מבינים... אבל בכ"ז הם רוצים לתת הרגשה של "אני יודע שאני לא יודע באמת מה אתה מרגיש אבל חשוב לי שתדע שאני איתך..." ואני באופן אישי די מנסה להקל עליהם את המבוכה שממילא הם נמצאים בה ולהעלות איזה חיוך של " אני בסדר תודה על ההתעניינות" אבל לא תמיד זה ככה, שאחותי נהרגה הייתי בחו"ל, והייתה איתי מישהי שאבא שלה נפטר בפתאומיות כשנתיים לפני כן, ויצא לנו קצת לדבר על העניין, אני סיפרתי לה על אחי שנהרג והיא ספרה לי על אבא שלה... והרגשתי שהיא יותר מבינה אותי מאשר מישהו שלא איבד את אחד הקרובים אליו... לאחר זמן מה קיבלתי ממנה מכתב שבו היא כתבה בין השאר "אני שולחת לך חיבוק של מבינים..." וזה משהו שממש נגע לי, כי זה בא ממישהו שנמצא במקום לא מאוד רחוק מאיפה שאני נמצא.

 

[רחל גלאם]

תלוי במשפחה ובחברים

אצלינו במשפחה אחי היה עמוד התווך של כולם וכשקרה לנו המקרה הרגשנו עד כמה האנשים של המשפחה היו באמת קשורים אחד בשני רק שתדעי אנשים שלא עברו שכול יכולים לנחם אותך ולהשאר בשלהם אבל מי שעבר שכול הוא זה שמבין לליבך אני איתך לחזק לתמוך. רחל

 

[einat המקורית]

מבינה את התחושה

אני ממש מבינה את התחושה שאומרים שמבינים מה עובר עלי אך גם לדעתי מי שלא עבר אובדן לא מבין, לפני שאיבדתי את אחותי הלכתי אם אבי לנחם משפחה של ידיד שלי ואמרתי לאחיו שאני שותפה לכאב שלהם, הם עיקמו פרצוף ולא הבנתי למה כשאחותי נפטרה אבא של ידיד שלי לא היה מסוגל לעלות אלינו בהתחלה וכתב לאבי מכתב, הוא כתב שהכאב אינו מתרפא אם הזמן אלא רק מתעצם, היום אני מבינה שלא יכולתי להיות שותפה לכאבם כי בשבילי הוא היה ידיד ובשבילם הוא היה אחיהם,בלוויה של אחותי משיהו אמר לי "יהיה בסדר, אל תדאגי" ואני באותו רגע רציתי לצעוק עליו "מה יהיה בסדר אחותי תקום ותצא מהקבר, אחותי תבוא הביתה ואני אוכל לחבק אותה ולנשק אותה, כל כך רציתי את אחותי והוא בא ואומר משהו כזה, בשבילי קרס העולם, חשתי שאני מתפרקת, שאין יותר סיבה לחיות אז מה אם יש לי הורים ואחות נוספת, סבים, סבתות וחברים אין לי את אחותי הקטנה, היום אני מאמינה שהוא לא התכוון להכאיב לי אך הוא לא ידע מה לומר, אני למשל שאני הולכת לנחם אני ממש לא יודעת מה לומר כי משתתפת בצערכם- הצער שלי אינו זהה לשלהם לא משנה מה, שלא תדעו עוד צער- הצער שלהם הוא לחיים שלמים, יהיה בסדר- החיים לא יהיו כמו שהיו ולא לא יהיה אותו הבסדר אז אולי הם יחליטו לבחור בחיים כמו שאני ומשפחתי בחרנו וימשיכו הלאה אם זה להתחתן או להמשיך לבלות מידי פעם, לשמוח וכו'.אני מאמינה כי אחותי הקטנה צופה עלי מלמעלה ומקווה שהיא גאה בי כפי שאני גאה בה על איך שנלחמה, אני יודעת שכל אחד מתאבל וכואב בדרכו שלו וכך צריך להיות, עברו כמעט 4 שנים ואני עדיין כואבת יום יום אך ממשיכה הלאה ואפילו יש לי תינוק בבית רק מקווה שאחותי הקטנה רואה אותו מלמעלה ויודעת שאם היתה פה היתה אוהבת אותו מאוד

 

[מורננה]

הי מישהו אחד ויחיד שהוא אמר לי ש..

שהוא יכול לנסות להבין והרבה יותר הערכתי אותו מכל שאר האנשים שאי פעם ניסו לדבר איתי ואמרו שהם מבינים כי הרי אף אחד לא יכול לתאר לעצמו מה אנחנו עוברים ואיך החיים שלנו באמת ניראים..

 

[אוריאל מעוז]

בואי נתחיל מהתחלה....

מהי הבנה? אם אכתוב כאן על ארומתרפיה למשל, ארומתרפיה = ארומה = ריח תרפיה = ריפוי. כלומר ריפוי באמצעות הריח ארומתרפיה היא בעצם תורה שלמה של ריפוי באמצעות ריחות של פרחים וצמחים אשר מפיקים אותם כשמנים אתרים ומשתמשים בהם כקטורת, כעיסוי, כתוספת לאמבטיה ועוד..... עכשיו הבנת מהי ארומטרפיה. האם באמת הבנת מה שאני למדתי במשך שנתיים? התשובה היא כן! אבל את לא חשה אותו דבר לגבי ארומתרפיה כשם שאני מרגיש, חווה ומטפל שביטה הזו למעלה משש שנים והוא חלק בלתי נפרד מהמקצוע שלי. נכון שאת לא מרגישה כמוני לגבי ארומתרפיה אך אם אשוחח איתך עוד כחצי שעה על הנושא תגיעי להבנה יותר עמוקה בנושא ואם אתן לך להריח מספר תמציות שאני מטפל איתם תוכלי להגיע להבנה נוספת ואולי גם להזדהות עימי מדוע אני אוהב את המקצוע הזה. לא, לא תוכלי לעולם להיות בתוך האף שלי או בתוך גופי וגם אם אסביר לך מה עושים לי הריחות של השמנים ותערובותיהם לא תוכלי להגיע לרמה של הזדהות טוטאלית עימי, אך יהיה לך מושג כל שהוא. כן תוכלי לבוא ולהגיד לי:"אוריאל וואלה אני מבינה אותך ואני שמחה עבורך שמצאת מיקצוע כזה כיף שעושה לך טוב" האם אבוא בטענות על כך שאני מטפל ואת סתם זורקת מילים כי "את ממש לא יודעת ולא תוכלי להבין" ? בכוונה נתתי דוגמה לדבר חיובי, ושונה משכול ואובדן אך אני מקווה שהצלחתי להעביר את מה שהתכוונתי. כן, אנשים שלא חוו אובדן יכולים להבין אותנו! לא, הם לא יכולים לחוש כמונו. אך אל לנו לבוא בטענות אליהם על כך .

 

[ד י ק ל ה היחידה]

אוריאל

מעולם לא באתי בטענות אל אנשים שבאו לנחם אותי. להיפך, אני מודה להם מקרב לב ובגדול אני יודעת שבלעדיהם ההתמודדות היתה הרבה יותר קשה. אתה אומר את אותם דברים כמוני וטוען את אותן הטענות רק במילים אחרות.. בוודאי שהתכוונתי שהם לא מרגישים אותו דבר ולא , לא מבינים כמפגרים.. ממש לא אדם מהחוץ יבין מה זה לאבד אך ברמת העקרון והמושג אבל אני , כמוך, התכוונתי להרגשה, לתחושה הזו זו היתה הכוונה.