שאלה לי אליכם.

[מרקוס קוביוסטוס]

שאלה לי אליכם.

קראתי ספריו של וינסטון ס. צ`רצ`יל על מלחה"ע ה2, בהם הוא שופך אור נרחב על המתרחש. שאלתי היא, עד כמה המידע שהוא מוסר מדויק ואמין ? תודה רבה לכל התגובות.

 

[Y. Welis]

המידע שם צריך להיות מוערך בהתאם

לתאריך הפירסום (סוף שנות החמישים - תקופה שבה כמות המידע הרשמית היתה מועטה יחסית) והחומר המקורי שמובא בהם, כמו גם דעותיו של הכותב. צ'רצ'יל לא היה היסטוריון אובייקטיבי (למרות שהוא כתב ספרי היסטוריה בעבר) אלא מנהיג שמספר על תקופה דרך נקודת מבטו האישית, ובמידה רבה כך יש להתייחס לסידרה.

 

[מרקוס קוביוסטוס]

בסוף ההקדמה שלו,

חותם מר צ`רצ`יל, במילים הללו: וינסטון ס. צ`רצ`יל, קנט, מרס 1948. כך שהוא לא כתב זאת בסוף שנות החמישים, אלא דווקא בסוף שנות הארבעים. יתרה מזאת, בסוף שנות החמישים, מר צ`רצ`יל היה כבר סנילי ברובו או לגמרי, ולא יעלה על הדעת שהוא כתב אז, לבד מיומנים אישיים שגם לגביהם אני בספק. אבל, בל נסטה מן הנושא. שאלתי היא, למשל, כשהוא מתאר את עצמו כנלחם יחיד ב38`, כנגד כל צמרת הממשל הבריטי שמאמינה להיטלר, האם הוא מגזים כדי שההיסטוריה תסתכל עליו כעל גיבור או שהוא מוסר את הדברים כהווייתם? מדוע הוא מסתיר את תמיכתו במלך אדוארד ה8, שהתברר אח``כ כשהיה נאצי? בקיצור, האם אפשר להאמין לצ`רצ`יל או שהוא בעצם מנצח ולכן הוא כותב ככל העולה על רוחו בתוספת קישוטים למיניהם?

 

[Y. Welis]

צ'רצ'יל נבחר מחדש לראשות הממשלה

אחרי תקופת שלטונו של מנהיג הלייבור וויטלי (עליו ר' כתבות משתפכות של חיים ברעם) בתחילת שנות החמישים. לא סביר שהוא היה אז סנילי. אולי אחרי פרישתו. כמובן שאוטוביוגרפיה לא תהיה מאוזנת די הצורך. לשם כך עיין בביגרפיות המצויינות שנכתבו עליו בעשורים האחרונים (האחרונה שבהן הוזכרה בדיון כאן או בקומונת ההיסטוריה).

 

[טשאפק]

אטלי

 

[ע מ י ש]

חלקים גדולים בספר הם היומנים

האישיים שלו שמובאים כמעט ללא עריכה וללא נסיונותלאינטגרציה או לאבחנה בין עיקר וטפל. אין זה ספר מחקר היסטורי אלא אולי אחד המקורות הראשוניים האפשריים למחקר.

 

[mishauli]

לידיעתי, הוא לא שיקר (כמו ז'וקוב,

למשל) וסיפר את מה שידע. אין זו אשמתו שהוא לא ידע את מה שנתגלה מאוחר יותר על התקופה שאותה הוא מתאר.

 

[טשאפק]

לכל עדות יש להתייחס לחשדנות

אנשים תמיד מציירים את הדברים בצורה שנוחה להם. גם כלפי עצמם אגב: לעתים לא מדובר בשקר או בהטעיות\הסתרות מכוונות, אלא בתעתועי הזכרון.

 

[mishauli]

אכן, מי שכותב בעצמו יכול לשגות, ולא

ידוע לי שלצ'רצ'יל היה סופר-צללים. לעומתו ז'וקוב נעזר בצוות גדול של סופרים ועורכים, והוא, כדבריו, אחראי רק על מחצית ממה שמופיע ב"ספר זכרונותיו". לכן נראה לי שבהחלט אפשר להמליץ על זכרונות צ'רצ'יל כעדות תמה, גם אם לא מקיפה. זכרונות ז'וקוב, לעומת זאת, הם תעמולה חסרת בושה, ואין להם ערך כמקור היסטורי ראשוני.

 

[מרקוס קוביוסטוס]

בואו נניח לסוגיית האמינות,

וננסה לדון בתוכן דבריו של צ`רצ`יל. אכתוב מדי פעם אחת מתובנותיו, ונדון בה האם היא נכונה, מוטעית או סתם שטותית. נתחיל בכך שצ`רצ`יל קובע בצורה חד-משמעית, שאם בחוזה ורסאי לא היו מחייבים את גרמניה ליהפך לדמוקרטיה, והיו משאירים אותה כקיסרות (לפי הצעתו, הקייזר יהיה בנו של וילהלם), לא היו קמות תנועות הזויות כמו קומוניזם ונאציזם, השלטון היה נשאר איתן והיתה נמנעת מלחמת עולם נוספת. דעתי האישית היא שמדובר בטעות. צ`רצ`יל כבן אצולה בריטי מהמאה ה19 ורומנטיקן חסר תקנה, אהב תמיד מלכים (עיין ערך אדוארד ה8) ורק המחשבה של ביטולם היתה לצנינים בעיניו, ולכן בנה טיעונים מסובכים סביב רצונו היחיד - השארת המונרכיה הגרמנית על כנה. אולם, איני מזלזל בטיעוניו אלה, ואני חושב שקצת-קצת, אבל בכל זאת יש בהם משהו. מה דעתכם על העניין ?

 

[טשאפק]

נאמר על הרפובליקה הגרמנית

שאיש לא רצה בה, כולל הרפובליקנים עצמם. אין ספק שבאופן כללי, מדיניות נדיבה יותר כלפי הגרמנים המנוצחים היתה יכולה לייצב את המשטר שם לאחר המלחמה ולהפחית מכוחן של תנועות קיצוניות. השארת מעמד הקיסר היא חלק מזה, אבל הכרח היה לבצע רפורמות דמוקרטיות יסודיות גם אילו נשארה מונרכיה פורמאלית. באיטליה היה מלך, והדבר לא מנע את עלייתן של תנועות קיצוניות.

 

[מרקוס קוביוסטוס]

כן, אבל אל תשכח שבאיטליה פקטור נוסף

והוא האפיפיור. עובדה היא שהדוצ`ה קיצץ בסמכויותיו בצורה משמעותית. אבל עקרונית, יש צדק בדבריך.

 

[טרה10]

היטלר-לא עלה בגלל שגרמניה חדלה

להיות קיסרות.עובדה שהנשיא הוא שמינה אותו לקנצלר.הדילמה ההיסטורית הידועה- של מי עדיף וקובע:המנהיג או האירועים והתהליכים.! במקרה זה-המנהיג היטלר ניצל את האירועים והתהליכים בגרמניה-לאחר המלחמה-לטובת מפלגתו-ההזויה.לגבי הקומוניזם-זה קשור באותה מידה-של ניצול המצב. ומיד לאחר עלייתו לשלטון נחתם ההסכם בין היטלר לסטלין. גם הענין היהודים-אצל היטלר שימש לצרכים פוליטיים לחיזוק שלטונו. דוגמאות להתעסקות בענין צדדי ושולי-של שליטים-לחיזוק שלטונם-אינן חסרות.