אותי הוא שינה
לגבי אידאולוגיה ותפיסת עולם - לא יודעת כי יש כל מיני סוגים של שינויים. יש שינויים בערכי היסוד שבאים בעקבות שכנוע באי צדקתם או בערכים אחרים, זה לא קרה לי. ויש שינויים שבאים בעקבות מידע. עכשיו, אני לא יודעת אם אני יכולה לומר שהאינטרנט הביא לשינוי כי המידע לא תלוי בכלי - כלומר, אותו שינוי היה מתרחש גם אם הייתי נחשפת לאותו מידע שלא דרך האינטרנט. מצד שני, אין כיום שום דרך אחרת שהייתי יכולה להחשף בה לאותם סוגי מידע באותן כמויות. בכל אופן, בהחלט שיניתי את השקפתי בכמה נושאים. האינטרנט שינה גם את האישיות שלי. תקשורת בכתב, שתמיד היתה נוחה לי יותר, הפכה לעניין שכיח בעידן האינטרנט (באופן זמני לפחות, עד שהוידאו-אינטרנט יהרוס כל חלקה טובה), אז פתאום יכולתי לתקשר עם אנשים בדרך הכי טבעית לי וכבר לא היה הכרח בדרכים אחרות. התוצאה היא, כמובן, שאבדתי עניין במפגשים פיזיים וההתנהגות החברתית שלי הפכה לאפילו יותר דלה ממה שהיתה, אני חצי "אוטיסטית". לפני כמה ימים רציתי שהאקס יקליט לי משהו בוידאו, אז כתבתי לו דואל, ואח"כ התחבטתי איך להזכיר לו באופן יעיל ולהבטיח שהוא יראה בזמן את ההודעה על השעה המדויקת של התוכנית. אחרי שהשקעתי קצת מחשבה בנושא ולא מצאתי שום פתרון משכנע, בא לי פתאום רעיון חדשני ומבריק: להרים טלפון! פלאי הטכנולוגיה... - סיפור אמיתי. אמצעי התקשורת הטבעיים לרוב בני האדם, וגם לי בעבר (עד גבול מסוים), נראים לי כיום מאד לא טבעיים. כשאני רוצה להגיד משהו למישהו, דבר ראשון אני חושבת לשלוח לו דואל, אם אין אפשרות לדואל הדבר הבא שעולה על דעתי זה לשלוח לו מכתב.. (התחליף הכי קרוב לדואל). וזו לא איזו הפרעת אישיות או סימפטום של התמכרות נוירוטית. זה בגלל שמלכתחילה תקשורת בכתב הרבה יותר נוחה וטבעית לי, אבל לפני האינטרנט זה לא היה אפשרי כי אנשים סרבו לשתף פעולה. כיום כולם מתכתבים, רק שקוראים לזה בשמות סקסיים יותר כמו "מייל", פורום ובלוג. האינטרנט שיפר אולי את הכושר שלי לקריאת-רפרוף - כלומר את היכולת להבין את הרעיון תוך כמה שפחות קריאה... בכלל, לאתרים צריכה להיות "כותרת משנה". קודם כל, צריכה להיות להם כותרת קצרה, אך אינפורמטיבית - למשל, לא סתם "תפוז", אלא "תפוז - השער שלך לרשת", שנבין מה יש באתר לפני שבכלל נסתכל על הדף הראשון, ואז צריכה להיות "כותרת משנה" - למשל, "כאן תמצאו מנוע חיפוש, מערכת פורומים, דואל חינם, בלוגים חינם..." וכו'. ולצד זה, צריך להיות תפריט ברור בצד ימין (גם באתרים שנכתבים משמאל לימין), שנראה מיד מה יש בפנים ונצטרך לטייל כמה שפחות עם העכבר. ואלה באמת טיפים בעלי ערך לבוני אתרים - יש לי הרבה נסיון. האינטרנט הוא מדיום מהיר עם היצע אדיר ברוב התחומים - אם אני לא מוצאת מהר את מה שאני מחפשת אני הולכת לאתר אחר. בפרט אם אני עובדת ברשת ומבקרת אתרים כחלק מן העבודה, למשל כדי להכניס קישורים לאינדקס בנושא מסוים. אני מסתכלת על הכותרת, התפריט וחצאי משפטים מהפסקה-שתיים הראשונות. ואם אני לא מקבלת את תמצית המידע על האתר מהמסך המיידי (בלי לגלול ולחפש בעמודים אחוריים) תשכח מזה. במקרה הטוב אני אתחב את הקישור לתיקיית "לבדוק", כלומר אולי בעוד שנה, שנתיים, שלוש, חמש. לעיתים קרובות אני פשוט אסגור את האתר - יש הרבה אתרים שמציעים את אותם דברים, למה לי לטרוח. אם כי לא יודעת אם הפכתי לאדם פחות סבלני באופן כללי. למדתי מהרשת גם את הלקח ההפוך - יש אולי המון היצע, אבל בהרבה תחומים, ברשת ובכלל, יש רק כמה שהם טובים באמת או שאני יכולה לאהוב ממש לאורך זמן. זה נכון לאתרים, לבני אדם, לסופרים, לזמרים, ללוחמי סומו, כמעט לכל דבר (חוץ מחתולים - בתחום החתולים אני אוהבת את כל ההיצע, אם כי יש כאלה שאני אוהבת יותר). למשל, דווקא בגלל שיש כל כך הרבה אנשים ברשת, התברר לי כמה חריגים האנשים שאני יכולה להתחבר איתם וזה דווקא מגביר את הנאמנות. דבר נוסף שלמדתי באינטרנט הוא לנסות לדכא את יצר האספנות שלי. יש לי מעל 1000 סימניות באקספלורר, כמה מאות סימניות בפיירפוקס, שצברתי תוך איזה חודשיים, ועוד כמה מאות או אלפים בכל גרסה של נטסקייפ מפעם. ועוד כמה מאות ברשת. וזה אחרי שהחלטתי לצמצם. הכל מאורגן יפה בקטגוריות ותתי קטגוריות. בכלל, ברשת למדתי שיש לי נשמה של ספרנית. בחיים בכלל אני בלגניסטית גדולה - הכל זרוק ומגובב בכל מקום, אבל באינטרנט הכל אצלי מתויק ומסווג היטב עם מיליון תתי-קטגוריות. אבל זה רק במה שקשור ישירות בגלישה, לא במחשב עצמו - אני לא יודעת כמה קבצים יש לי וכולם זרוקים במיליון תיקיות בשמות "תיקיה חדשה1", "תיקיה חדשה2", "תיקיה חדשה12" וכו'. לפעמים אני רוצה לסדר, אבל זה כבר חסר תקנה. האינטרנט גם שינה את האופן בו אני צורכת חדשות. ובזה יש גם משהו מסוכן. יש המון אתרי אקטואליה (כולל בלוגים) ואפשר לבחור את האתר שיתן לך בדיוק את סוג האינפורמציה שאתה רוצה. למשל, אתה יכול לבקר רק באתרים פרו-ישראליים, בהם כל החדשות הן פרו-ישראליות ו- 99% מהמגיבים הם פרו-ישראליים. ולאורך זמן זה יעוות את תמונת העולם שלך. מצד שני, האינטרנט נותן לך הרבה יותר אפשרויות לשמוע צדדים שונים בכל נושא. למשל, חוץ מישראל ואולי מיקרונזיה, רק באינטרנט אפשר לשמוע את הצד הישראלי (לאו דווקא מישראלים או מיהודים - אנחנו גרועים בזה). עוד דבר הוא שפתחתי העדפה מגונה לחדשות שמוגשות באופן מצחיק - זה קיים כמעט אך ורק ברשת. דווקא בטורי דעות אני בד"כ מעדיפה דברים יבשים ומנומקים ולא מתלהמים, פרשנות אינטליגנטית ואינפורמטיבית - וכותבים שמתאמצים בכוח להתבטא בחריפות "הומוריסטית" (מה שעובר כהומור בימינו) מעצבנים ומשעממים אותי. אבל בחדשות אני מעדיפה שזה יהיה מלווה בהומור, אבל כזה שממש יוציא ממני פרצי צחוק. זה קונספט מוזר - חדשות כבידור, אבל זה מאד פופולרי ברשת - אנשים נמשכים לאתרי אקטואליה שמצחיקים אותם. גם זה די מסוכן בעיני.
