הסכם ורדן
לואי החסיד בנו היחיד של קארל מלך 26 שנים מ-814 עד-840. שלושת בניו ירשו את ממלכתו, בהתאם למנהג הפראנקי לפיו נחשבה הממלכה כרכוש פרטי, שיש לחלקו בין בני המלך. הבן הבכור, לותר, ירש את תואר הקיסר וכן כמה מהארצות העשירות יותר של הקיסרות. מאחר שחלוקה זו לא מצאה חן בעיניו אחיו לואי (לודויג) הגרמני ושארל (קרל) הקרח, התאחדו השניים נגד לותר ופרצה מלחמה שנמשכה 3 שנים. בשנת 843 הסכימו שלושת האחים בהסכם ורדן לחלק את הקיסרות לשלושה חלקים. לואי הגרמני ירש את ארצותיו של קארל הגדול ממזרח לריין. שארל הקרח זכה במרבית השטחים הכלולים כיום בשטחי צרפת. בחלקו של לותר נפלו השטחים שבין ממלכות אחיו, שהשתרעו מן הים הצפוני דרומה לתוך איטליה (כיום - הולנד ובלגיה , אלזס ולוריין, שוויץ, פרובאנס וצפון איטליה). הבעיה העיקרית בחלוקה הייתה כיצד ליצור שלושה חלקים, פחות או יותר שווים בערכם מבחינת עתודותיהם הכלכליות והצבאיות - וכך לשטח שבשליטתו של כל אחד מן האחים הוספו אזורים שגבלו בו ושיכלו להביא לשוויון בין החלקים. האחים היותר צעירים, שהיו המנצחים האמיתיים, לקחו לעצמם את הנתחים היותר מגובשים למרות שהשאירו לאחיהם הבכור את שתי הבירות, רומא ואקס-לה-שפל, שנפלו בחלקו יחד עם התואר "הקיסר". הממלכות של שני האחים האחים הצעירים יצרו את המסגרת לצרפת וגרמניה המודרניות. הממלכה השלישית, לעומת זאת, שהייתה ביניהן שהייתה חצויה על ידי הרי האלפים ומורכבת מעמים שונים, שלא הבינו איש את שפת רעהו התפרקה כמעט מיד ובהדרגה ספגו לתוכן גרמניה וצרפת את מחוזותיה הצפוניים. חלוקה זו, של שטחים שממערב לריין הובילה למאות שנים של מלחמות בין הגרמנים לצרפתים.