שאלה לי אליכם

שאלה לי אליכם

מה יהיה עכשיו? נמשיך לעבור באותו אזור בכרמליה ולאכול בבורקס העגלה כמו תמיד? או שאזור זה יעביר צמרמורת ונרד בתחנה אחרי בעדיפות לא לעבור שם? הגמד
 
אני מאמינה ש...

בהתחלה זה יהיה קשה לכולם לעבור שם... לחזור להיות מה שהיה פעם זה לא יחזור ב-100% אבל הזמן עושה את שלו,ואני מקווה שנזכור וננציח רגעים אלו כרגעים קשים ביותר שעברנו אבל חייבים להמשיך הלאה.
 

MAX D

New member
אתמול עברתי שם עם האופנוע

בדרך חזרה מהעבודה. להגיד את האמת, יש מספיק אנשים שלא רואים אבל בתור דבר שקשור אלייהם. 5 ילדים נראים כבני 18 נראו מאוד מאושרים כשהרביצו אחד לשני (בצחוק) ליד האנשים שהדליקו נרות. אני אמנם לא הדלקתי נר, אבל אני בחיים לא אזלזל בכבוד מינימלי לאנשים ולמקום בו נהרגו. פשוט גועל נפש של אנשים.
 

tankgirl21

New member
היי חזרתם

איך היה? וכן תמיד יהיו את האנשים שלא ידעו לכבד וחבל. מה שהורס אותי זה אם אתם לא בוגרים מספיק כדי להתנהג בכבוד אל תבואו ותהרסו....
 

ערן שחר

New member
לפי דעתי לא תשימו לב עוד מעט

מי שעובר במקום שהאוטובוס התפוצץ בחליסה שם לב ? כמה פעמים עברתם ליד מסעדת מצה ולא זכרתם שהיה שם פיגוע לפני פחות משנה ?
 
אבל מסעדת מצה לא היה מקום כ"כ מרכזי

לא עברו שם עשרות,אם לא מאות אנשים מדי יום. הגמד
 

sagi.exe

New member
גם שנכנסים למצה "הפיגוע" מרחף...

באוויר... יש אווירה כבדה כזאת, המלצרים כאילו עובדים כרגיל, נחמדים אבל אפשר להרגיש שהיה שם פיגוע. אני חושב שכדאי שחברי הפורום ילכו בפעם הבאה לאכול שם. רק ככה ננצח. (דעתי האישית)
 
הכביש שעובר ליד

הוא מהעמוסים בחיפה. כל מי שנוסע לגרנד-קניון מלמעלה, כמעט כל מי שנוסע להדר - עובר שם כמה וכמה פעמים.
 

בל בל

New member
אף פעם לא עברתי ליד מצה ולא זכרתי

שהיה שם פיגוע. אני בכלל דיי נמנעת מלהתקרב למקום הזה למרות שישבתי שם כמה פעמים אחר כך רק בשביל לההוכיח לעצמי שאני ממשיכה בחיים וממשיכה במסורת שהיתה לי ולמשפחתי לשבת שם פעם בשבועיים ביום שישי או שבת. הפיגוע במצה לקח ממני חברים רבים ואני בחיים לא אשכח את זה. כנ"ל לגבי הפיגוע במוריה. אני לא חושבת שאני אי פעם אשכח את זה להיפך אני חושבת שזה אפילו ישאר לי יותר חזק. אני לא אשכח איך חפשתי את אמא שלי (שלמזלי נתקעה בפקק ליד), אני לא אשכח איך בערב עליתי למעלה (אני גרה בכרמליה ככה שזה לעלות) בשביל להדליק נר ובכל דקה שהייתי שם גיליתי על עוד ועוד אנשים שאני מכירה שנפגעו ובינהם היתה גם חברה שלי. אני לא אשכח את הרצון ללכת אך עם זאת הרצון להשאר כי אין לי כוח לחכות למחר שיפרסמו את השמות וכי שם זה המקום שלי, עם החברים המתאבלים. אני לא אשכח איך באתי יום אחרי עם החניכים שלי, והייתי חייבת לשמור על פרצוף מאופק כי אני המדריכה, אני לא אשכח שעשיתי על המדרכה מגן דוד עם נרות ובאמצע לא הבנתי למה אני בדיוק עושה את זה, אני פשוט לא אשכח את זה... לגבי הפיגוע בחליסה, גם אותו אני לא שוכחת. אומנם אני לא מסתובבת שם באיזור וגם אף אחד שאני מכירה לא נפגע שם אבל אני עדיין זוכרת. שום דבר לא נשכח. אבל יכול להיות שרק אני ככה, כי גם אתמול וגם שלשום היו אנשים שישבו בבורקס ואכלו וצחקו והיו אנשים שבאו לקחת אוטובוס מאיזור התחנה ואפילו לקחו 37 והיו אנשים מאושרים. כל אחד מתמודד אחרת אבל אני לא חושבת שהאנשים שמתנהגים ככה שוכחים אלא הם פשוט בוחרים להתעלם או לדחות את העצב לזמן מתאים יותר ובנתיים הם ממשיכים כרגיל בחייהם.
 
אישית אני לא רואה למה לא להמשיך

הלאה. לשנות את העבר אי אפשר, וגם לא להחזירם לחיים. החיים ממשיכים לזרום בשביל האנשים החיים . ממשיכים לנסוע באוטובוס, ממשיכים לאכול וממשיכים ללכת. הגמד
 

michal18

New member
חייבים להמשיך

זה נורא, זה צורם, אבל זה הכרחי... אף על פי שהקול ההגיוני בראש שלי אומר לי שאין שום סיכוי שיעשו פיגוע נוסף באותו מקום, ההרגשה שלי עדיין לא נוחה ממש במקומות בהם היו פיגועים... זכרונות העבר מעיבים מעט... אבל אני ממש לא מתכוונת להפסיק בחיים הרגילים שלי...
 
למעלה