שאלה לי אליכם...

[אמא מודאגת3]

יש כאלו שעוברים לכיתת תקשורת

מהיסודי לחטיבה, יש כאלו שעוברים מכיתת תקשורת לבית ספר לחינוך מיוחד כי ככל שהגיל עולה, הקשיים עולים עם הגיל,{מי שעמוק בספקטרום} רמת הלימודים עולה ולכן
מה שהיה נכון ליסודי כבר לא נכון לחטיבה או לתיכון..
ויש כאלו ללא פתרון מתאים להם והם עוברים לחינוך הביתי ולדעתי זה דבר נכון ביותר במקרים שכל הפתרונות לא ממש מתאימים, עדיף חינוך בבית מהסבל מתמשך מערכת החינוכית..
הבת שלי לאחר שנות סבל רבות במערכת החינוכית החלה ללמוד בחינוך הביתי{תללי"ם} יש לציין לשבח את הפתרון הזה. היא לומדת מה שהיא אוהבת ולא לימודים מלחיצים כמו הכנה לבגרות שיש בכיתות התקשורת..

 

[dina199]

כולם בספקטרום

יש כאלה שחושבים ש'תפקוד גבוה' לא כל כך עמוק וש'תפקוד גבוה' מושלם לשילוב.
וכנראה לקראת החטיבה הורים מגיעים למצב שלא מיכולים להכחיש יותר ולנסות שהילד יהיה 'כמו כולם'.

 

[אמא מודאגת3]

אני נתקלתי בהורים

בכיתות תקשורת בחטיבה ובתיכון שבטוחים שהילדים שלהם ממש כמו כולם.. על אף שהסביבה ראתה משהו אחר..

 

[dina199]

לא מפתיע

יש גם כאלה שמשוכנעים שאפשר להסתיר מהסביבה לאורך זמן.

 

[abashel13]

תלוי בילד ובשילוב

הבן שלי חזר אתמול בלילה ממסע ישראלי עם כל השכבה (י"א).הוא למעשה משולב מכיתה ט'

ואם לא לרצות לחזור הביתה ולרצות להישאר עם החברים אומר משהו אז זה מה שהשילוב והוא עשו במשך

שנתיים. השתלבו.

 

[מספרת הסיפורים 22]

נעים על כל כך לקרוא את דברייך

 

[אמא מיכל11]

אני בעד שילוב אבל לא בכל מחיר.

הכל תלוי בילד המשולב. כרגע הבן שלי נמצא בגן רגיל עם משלבת, הגננת מעולה וגם הסביבה מאד תומכת בו. אני יודעת שבגיל ההתבגרות הדברים יראו לי אחרת. ברגע שארגיש שהבן שלי חס וחלילה סובל או נמצא במערכת שלא יודעת לקבל אותו, אני אעביר אותו למסגרת אחרת. שילוב זה מאד חשוב, אבל לא על חשבון האושר של הבן שלי,שנמצא במקום הראשון. שמעתי על סיפורי הצלחה מאד טובים, על ילדים שמשולבים בחט"ב ובתיכון ומצליחים מאד ויש להם חברים, ושמעתי גם סיפורי זוועה על אטימות של הסביבה. אם בעבר בתחילת דרכי פחדתי מהחינוך המיוחד, היום אני בהחלט מבינה שלא צריך לפחד בכלל ממנו. צריך למצוא מסגרת מתאימה לכל ילד. כל ילד או עולם בפני עצמו.

 

[1אילת2]

את כל כך בתחילת הדרך...

השילוב אינו תלוי בילד המשולב אלא בסביבה שלו: בהורים- ביכולת הכלכלית שלהם, בזמינות שלהם, בתמיכה שהם מקבלים ויכולים להעניק לילד, במערכת החינוכית- החל מהמשלב/ת של הילד, דרך הגננות, המורות והמנהלות, במתי"א ובהדרכה שהם נותנים/מקבלים, בקבוצה בה הילד משולב ועוד ועוד.
הסיבה שאינך מפחדת מהחינוך המיוחד היא מפני שעוד לא הייתם שם. אני מניחה שיש מסגרות חינוך מיוחד טובות אבל בהחלט יש מסגרות שגורמות לפחד מהחינוך המיוחד. והאקסיומה של: ילד סובל בחינוך הרגיל- ילד יהיה מאושר בחינוך הרגיל- היא שגויה. כי ילד יכול לסבול גם בחינוך המיוחד, כמו או יותר שהוא סובל בחינוך הרגיל.

 

[schlomitsmile]

השילוב תלוי בכולם, בכל המעורבים בעיקר במבוגרים, עם זה אני מסכימה.

אנחנו היינו בחינוך מיוחד, והוא לא מפחיד

ברגע שפחד נכנס לתמונה, השיקול מתערפל.
מה שמפחיד באמת, זו סביבה שאינה מתאימה לילד.
אם ילד נאלץ לצאת יום-יום לשדה הקרב, זה נורא.
האם הסביבה החינוכית המתאימה לו
היא בחינוך הרגיל, המיוחד או בבית-
התשובה משתנה לא רק מכתה לכתה ומילד לילד,
אלא כפי שחמסה כתבה, אפילו לאותו ילד
היא עשויה להשתנות מעת לעת.

 

[dina199]

אוטיזם זו סטיגמה. חינוך מיוחד זו סטיגמה.

ואנשים מפספסים הרבה דברים בגלל פחד הסטיגמות.

 

[1אילת2]

אגב, ה"ילדים שלנו" לא בהכרח מובנים יותר

לבני גילם של הקשת האוטיסטית, ואינם מובנים לאנשי מקצוע בחינוך המיוחד, שחלקם למדו במשך סמסטר אחד על אוטיזם או עשו התמחות במחלקה שביקרו בה אוטיסטים. בכיתת חינוך מיוחד, בין אם כיתת תקשורת או בית ספר כוללני יש מספיק תלמידים עם קשיים מאתגרים. המורה אולי בוגרת לימודים בחינוך מיוחד אבל לא תמיד במגמת תקשורת, ואם כן בוגרת מגמת תקשורת אז רבהסיכויים שהיא התמחתה בליקויי שמיעה. הסייעות בחינוך המיוחד הן חסרות כל ידע והכשרה, ומה שנדרש מהן זה 12 שנות לימוד, וזאת בניגוד למשלבות בחינוך הרגיל.
השאלה שלך היא מוטית ומנסה להוכיח את עצמה ותו לא.
אחד הגורמים העיקריים לקושי של ההורים לתלמידים בחינוך הרגיל היא שהחינוך הרגיל מאפשר מעורבות הורים ולכן הם יודעים כל מה שנעשה שם, ואילו החינוך המיוחד לא מאפשר.

 

[TikvaBonneh]

אנחנו קבוצת הורים חזקים ומעורבים

דווקא המעורבות יותר מתאפשרת כשאנחנו חמש משפחות, ולא משפחה אחת בודדה מול המערכת.

 

[מספרת הסיפורים 22]

אני מצטערת אם כך הבנת

אבל לא הבנת נכון. השאלה שלי מוטית, כי אני מדברת לחלוטין ממקום סובייקטיבי, אני לא מציגה שאלת מחקר, ולא מתיימרת להתעכב על ניסוחים אובייקטיביים.
אני לא מנסה להוכיח לעצמי שאני צודקת , ממש לא...
אני פונה אל הורים לקבוצת ילדים בעלת מאפיינים דומים לשל בני, ומתעניינת בשיקוליהם, ובסיבותיהם וכמובן גם בתחושותיהם ובכלל כל פרט שיוכל להוסיף לי מידע(גם אם סובייקטיבי) מנסיונם, כי עבורי שילוב הוא סוג של נעלם. מעולם לא התנסנו בשילוב, אין לי מושג מה ילדים מקבלים או מה חסר להם בשילוב מעבר לסטיגמות הידועות על מערכת החינוך בה ילדים משתלבים בכתות עמוסות, עם מורים חסרי הכשרה וסייעות לא מקצועיות. אני מחפשת מגוון של תשובות, מנסייונות חיוביים ועד שליליים, שוב כיוון שאני סקרנית לגבי שילוב, והאפשרויות הגלובות בו(או שלא) עבור בני.
אני לא מנסה להוכי את צדקת דרכי, הן מהטעם שאני בכלל לא בטוחה שהצדק עמי(אולי אני סתם אמא עצלה וחסרת מרפקים, ובגללי בני החכם והנפלא מפספס הזדמנויות להתפתחות לימודית, חברתית ורגשית?).
אני כל הזמן בתהיה ובטעיה, והשאלנ באה אך ורק מהמקום הזה.

אני מציעה להשאיר את הציניות בצד, לא התכוונתי להכעיס, רק לשתף ולהשתתף, ובעיקר ללמוד עוד, עבור בני.

 

[dina199]

באיזו מסגרת הבן שלך היום ?

ואם היו מבקשים ממך עכשיו במיידי ללא שום שיקולים אחרים (אמא עצלנית

, פחד מטעויות, סטיגמות וכד' ), לבחור בין שילוב לכיתת תקשורת, מה היית בוחרת ?

 

[מספרת הסיפורים 22]

בשלב זה כתת תקשורת

הוא בן 10 ומאוד ילדותי לגילו, אין לו שפה משותפת עם בני גילו הנ"טים. היתה לו התנגדות קשה בתחילה לילדי כתת התקשורת, הוא חשב שהם "מוזרים" ורצה מאוד להשתלב בכתה גדולה.נוח לי יותר שההתנגדות היא מצידו כלפי אחרים, ולא של אחרים כלפיו. הילדים בכתתו אוהבים אותו מאוד, וככל שחולף הזמן הוא יותר ויותר נקשר אליהם, ושמח בחברתם.
בעתיד אני שוקלת לשלב אותו אולם בביה"ס דמוקרטי, משתי סיבות: 1) מאפייניה של קבוצת הילדים הנ"טית דומים יותר למאפייניו(זה לא משהו מדעי, זו תחושתי מתוך הכרותי עמם) 2)עצם העובדה שמתאפשרת בחירה, וילדים יכולים לבחור להם תחומי עיסוק ולימוד שונים, ולא מחוייבים לעמוד בסטנדרטים אחידים, זה כשלעצמו מעודד שונות, ויוצר פתיחות רבה יותרלגביה קרבור יים כאחד. אני גם צופה שכשבני יוכל לעסוק בנגרות, מוסיקה, עבודה בגינה, ולא יאולץ לשבת בשיעורי תנ"ך, עבריתסטרהרבה מבעיות ההתנהגות שלו יעלמו, פשוט מפני שכשהוא עובד פיזית הוא מאושר, ולשבת בכתה וללמוד לא מתאים לו.

שילב במערכת החינוך הרגילה מפחיד אותי מאוד.
ושוב- כל מה שכתבתי נכון לנו ורק לנו, ואני בודקת עד כמה הפחדים שלי מבוססים.

 

[dina199]

האם את מרוצה מזה שהוא בכיתת תקשורת ?

כי הוא נראה מרוצה. כנראה שהוא צריך זמן להתרגל למקומות.
ואם הוא ילדותי גילו, לא נראה לש (שלפחות היום) הוא מתאים לכיתה גדולה. מסיבה פשוטה : הוא לא תואם 'שכבת גיל'.
, מקומות שבהם הדבר היחיד שקובע זה גהגיל הגרונולוגי, לא מתאימים לו,
ואפילו אם לומדים תנ"ך יש הבדל גדול עם לומדים עם 5 תלמידים או עם 40 .

 

[תקוות בתשלומים]

משלבת שני ילדים

אך שניהם בגנים.
יש יתרונות בגני/כיתות תקשורת ויש יתרונות בשילוב. כל ילד ומשפחה ומה שמתאים להם.
בכל מקרה, לעניין תהיותייך, לפחות בגן- לא רק שהילדים מקבלים אלא שהגדול שלי הוא אחד הילדים האהודים ביותר בגן (הקטנה בגיל שבו החברויות מצומצמות יותר ולכן יש לה מעגל חברים מצומצם, אך הדוק ומאוד אוהב). ילדים מודעים לקושי שלו (גם אם לא יודעים לתת לו שם), אך גם רואים את היכולות הגבוהות שלו בתחומים אחרים ומעריכים זאת. במקומות שקשים לו הם בעצמם מבצעים תיווך בצורה מדהימה, ובמקומות שהוא חזק מחזקים אותו ומבקשים ללמוד ממנו.
בינתיים, אני לא רואה חברה שלא מכילה או שהילד לא מוצא את עצמו, אלא רואה אותו ואותם נתרמים. ואני ממש לא צופה שבהכרח נגיע לכיתת תקשורת בחט"ב, אגב.
לעניין הסייעות ונשות המקצוע- אכן יש בעיה בתחום. אישית לוקח לי הרבה זמן למצוא משלבות טובות כי אני מחפשת מישהי עם הנכונות (ורצוי הידע) המתאימים, אך כמובן שגם מספקת הדרכה מצוינת והופכת אותה הלכה למעשה, לאשת מקצוע.
אם "נופלים" על גננת או מורה טובה, גם אם אין ידע- אפשר להדריך ולכוון.

כמו שאמרתי, יש יתרונות ויש חסרונות

 

[נטלי אדיב פלג]

שילוב...זה לא לימודים - זה חיים

כשאני אומרת שבעיני שילוב זה הדבר הנכון
אני אומרת את זה כי כשהורה בוחר שהילד שלו יחיה בבית ולא במסגרות או מוסדות סגורים
זה אומר בהכרח שהילד חי... במציאות נורמטיבית
ושילוב במסגרות רגילות זה מצע עבודה מושלם ללמד את המיומנויות
העניין הלימודי הוא חשוב, הוא מפתח, עצם הלמידה מכילה בתוכה מיומנויות מאד חשובות!
אבל יותר מזה...
הרבה יותר מזה...
הילדים, יודעים לחקות,
מושפעים מהסביבה..
בעצם השילוב יש את החיים האמיתיים
אני לא מדברת מתוך מקום אקדמאי שכלתני שחושב שהצלחה והתקדמות זאת הסוגיה
ממש לא!
הנפש של הילד
השמחה של הילד
אני פשוט רואה
שילדים, שניתנת להם למידה נכונה, במדרג נכון, עם חיזוק נכון
אלו ילדים שעל פי רוב
רף התיסכול שלהם בחיים האישיים שלהם פשוט יורד.
מה שאומר...
בפשטות
שאורח החיים של כל הסובבים משתפר...
ונכון....
לא בכל מחיר נשלב
נבדוק.....!!
מה רמת התיפקוד של הילד???? האם זה מתאים????
יש לנו כסף??
יש לנו כוחות לפגוש אטימות במציאות הזאת??
יש לנו מערכת שניתן לעבוד איתה????
יש לנו אמונה???????!!!!!
אמונה...
ועוד אמונה...
ועוד אמונה...
אני רואה הרבה אטימות
אוכלת הרבה קש...
לצערי פוגשת גם הרבה כעס בתוכי...
למערכת, לאנשים...
ועדיין
אני מאמינה כל יום מחדש...
שמי שהיה אתמול אטום, היום יהיה מאפשר ומקבל...
והמציאות מוכיחה לי...
שאמונה...
וסבלנות!!!
ויש התקדמות

ואמונה
בעיניים שלי הכל מונח שם.