שלום קוקילידה../images/Emo39.gif
בכלל, לכל עם יש טקסי מעבר המציינים נקודות משמעותיות בחיי אדם. ביהדות, בהיותה דת מעשית, יש טקסי מעבר מחוייבים. לדוגמה: ברית מילה ונישואין. טקס בר המצווה הוא אחד מטקסי המעבר ביהדות. מה שמיוחד בו הוא שהוא לא חובה. אז איך הגענו אליו? הקריאה בתורה בבית הכנסת בשבת, שני וחמישי היא חובה של הציבור. כשאני מתפללת לבד בבית אני לא צריכה לקרוא בתורה. אבל אם מתקבצים עשרה יהודים יחד החייבים לקרוא בתורה את פרשת השבוע. לקרוא בתורה ולעלות לתורה יכול כל יהודי ויהודיה שהגיעו לגיל מצוות- 13 או 12. מגיל כזה, שבו אנו מחויבים לקיים מצוות, אנחנו יכולים להוציא את הציבור ידי חובה ולקרוא בתורה בקול בבית הכנסת. היכולת והנכונות לקרוא בתורה מעידה על הצטרפות לקהל ועל מחויבות אליו. זהו ציון דרך משמעותי ביותר בחיי אדם שבית הכנסת הוא מקום משמעותי לו. לכן, כדי לחגוג את המאורע הזה, מיד בשבת הראשונה שזה מתור לי אני עושה את זה ברוב טקס ובחגיגיות. כך נוצר המנהג לעבור את הטקס הזה. ילדה לפני גיל 12 וילד לפני גיל 13 לומדים בעזרת מבוגר שיודע איך לקרוא את פרשת השבוע של שבוע הולדתם, ובשבת היעודה קוראים בבית הכנסת, מקבלים סוכריות על הראש וכו'... הרבה חילונים בוחרים להעביר את ילדיהם את הטקס הזה. למרות שהם בד"כ לא הולכים לבית הכנסת. למה? אולי יהודי אוהב להיזכר שהוא יהודי בנקודות משמעותיות בחייו.
