שאלה לי אליכם כהורים

[DELICE1]

שאלה לי אליכם כהורים

אני בן 23 והשנה אובחנתי כסובל ADHD, אני גם כנראה מחונן, אבל זה אף פעם לא ממש אובחן.
אני בעיקר סובל מזה שאני לא יודע "לקרוא את המפה החברתית"(ואני מטופל בטיפול התנהגותי בעניין) לפי מה שהמטפלת שלי מגדירה.
לדוג', חבר של אמא שלי, הוא לא בן אדם שאני כ"כ מסתדר איתו. יש הרבה מה ללמוד ממנו, אבל אם לדוג' מדברים איתו על משהו זה איכשהו הופך להיות שהוא זה שתמיד צודק, צריך לעשות מה שהוא חושב ואני הרבה פעמים יוצא בתחושת תסכול אחרי שיחות איתו כאילו כל המאמצים שאני עושה בד"כ הם "כלום" ושצריך תמיד לשאוף הלאה. הדרך חיים שלו היא כזאת שאבא(והוא לא אבא שלי אני רק ממחיש את זה) לא צריך לתת מחמאות לילדים שלו אף פעם.
גם אבא שלי דרך אגב כזה ואנחנו לא מסתדרים.
ועכשיו לעניינינו, ישבתי והייתי במחשב והוא בא ו"חנק" אותי בצחוק מעכשיו כזה בקטע של ללכת מכות בצחוק. אני שונא את זה. זה מזכיר לי אירוע שמישהו גם עשה לי את זה והרגשתי שאני נחנק ממש.
מה גם שאני לא בנויי פיזית ואני די רזה אז זה מוריד לי את הביטחון "ללכת מכות" בצחוק גם אני ארצה כי אני ארגיש מושפל מזה שאני "מפסיד"(ואני בנאדם שאוהב לנצח, כשהייתי ילד תמיד הייתי מוצא דרך לרמות במשחקי שח/ דמקה/ שש-בש את אבא שלי כדי לנצח, גם תוך כדי שאני כותב אגב אני מבין דברים)
וממש התחלתי לצרוח עליו שזה לא נעים לי והוא התעצבן ואמר "אתה רק מצדיק את מה שאני חושב עלייך"
עכשיו, בסדר, נגיד(ואני לא חושב ככה) ש"טעיתי", אי אפשר לנהל איתו אח"כ שיחה נורמלית כי תמיד נגמר בזה שהוא מרים את הקול והוא "הצודק".
ועוד דוג', בקושי עד בכלל אין לי חברים ואני גם "מפחד" להציע לצאת, אחרי הטיפול כבר היה לי את האומץ להציע לאנשים אבל שניהם סירבו(בגלל סיבות שלא כ"כ קשורות אליי, אחד עסוק מעל הראש כל היום בדברים שאין לו זמן לעצמו והשני בוגר ממני בכמה שנים, יש לו את החברים שלו והוא גר עם החברה שלו והוא רוב הזמן איתה) קרה לי שקבענו לצאת ובסוף זה לא יצא לפועל. עכשיו, שאלה לי אליכם, למה אני צריך "לנסות" אם אני כ"כ נפגע?
ברור לי שככה אני אלמד, אבל זה ממש קשה ומתסכל(אני כן לומד מהטיפול כי אני בא ומספר אבל זה בדרך הממש קשה)
כעיקרון, אני גם אדבר על זה בטיפול, אבל הייתי שמח לשמוע את דעתכם של אנשים מבוגרים בנושא.

 

[הייתיאביבקיץ]

אתה צריך ללמוד לתקשר

אין ברירה. אתה חי בעולם עם אנשים. אתה חייב ללמוד את הדרך שהכי נוחה לך לתקשר איתם.

אבל תדע שזכותך להחליט עם מי אתה רוצה להיות בקשר. זה לא בית ספר, שאם ילד מציק לך אומרים לך שאתה חייב ללמוד להסתדר איתו.

ואם אתה לא מצליח לתקשר עם החבר של אמא שלך - אתה יכול להגיד לה את זה. להגיד שאתה מבין שבינך ובינו לא יהיו יחסים קרובים, וקשה לך איתו, ואתה מבקש שהיא תבקש ממנו להפסיק להתקרב אליך. לא מדובשו ולא מעוקצו.

אגב - בן אדם אחר, אם מישהו היה בא וחונק אותו בצחוק, יכולות להיות כמה תגובות. לא צריך להתפרץ בזעם.

אפשר לאמר - "תגיד, אתה בן 10 שאתה משחק משחקים דבילים כאלה?"

והכי טוב לאמר - "די. זה לא מצחיק אותי.".

אלה הדברים שהייתי אומרת לילדים שלי, אם היו מעלים בפניי בעיה כזאת.

 

[BrightEye]

האם הוא יודע שאתה בטיפול?

כי זה בעצם החלק החשוב.
שאמא שלך תתייעץ עם המטפל שלך ותדבר אתו.
לגבי המפגשים, ככה לומדים, לאט לאט.
בגלל שאין לך את זה באופן טבעי, אתה צריך ללמוד יותר.
לגבי נושא הפיזי- הייתי חושבת ששווה לך ללכת לחוג קרב מגע/אומנות לחימה כל שהוא. יש חוגים שמתאימנים בהם חבר'ה בגילך.
גם תחזק את הבטחון הפיזי וגם תכיר חברים.

 

[אימם]

אני הייתי שמחה לדעת מה דעתה של אימך?

האם סיפרת לה את מה שאתה כותב כאן?
מה היא חושבת על זה ועל דעתך על החבר שלה?
מלבד פגישה פיזית, האם יש לך קשר עם חברים למשל דרך סקייפ או עניין משותף
או פייסבוק או אחר?

 

[DELICE1]

תשובות

1) החבר יודע שאני הולך לטיפול
2) אמא שלי כ"כ רוצה בטובתי שלפעמים היא מושפעת ממה שחבר שלי אומר ופשוט "הולכת אחריו" ואז אומרת שהוא צודק ואני צריך להשתנות וכל זה
3) אין לי ממש חברים בסקייפ או כל מקום אחר מלבד העבודה

 

[BrightEye]

העצה שלי- תלך עם אמא שלך לפגישה אצל המטפל

מאוד חשוב לדעתי שתשבו שם יחד ותדבר, והיא תשמע ותקבל ממנו הדרכה איך להתנהג.

 

[adif11]

אני חייבת לאמר לך בכנות

שלדעתי אין שום קשר בין האבחונים שלך לבין מערכת היחסים הלא טובה עם בן הזוג של אמא שלך.
לפי התיאור שלך האיש נשמע נודניק רציני. אני רק יכולה להשתתף בצערך ולאחל לך שתוך זמן לא ארוך תעבור לגור בדירה משלך ולא תאלץ לפגוש אותו בתדירות גבוה.

בענין הקטע החברתי.
דבר ראשון אל תתיאש. יש המון חברה צעירים במצבך. פתאום אין מסגרת של בית ספר או צבא וחברי הילדות פונים איש לדרכו , אם לא היית כוכב חברתי עם עשרות חברים קודם
אתה פשוט קם בוקר אחד ומגלה שנשארת לבד.
אל תפסיק את הטיפול ויופי שאתה הולך. עושה רושם שהטיפול הזה מחזק אותך בנסיונות "לצאת מהקונכיה" ולהעיז ליצור קשר.
גם אל תתיאש מזה שזה לא הולך חלק. בסוף זה יצליח
הצעות למציאת מסגרות חברתיות עבורך :
תחשוב על נושא שמענין אותך ותחפש קורסים או חוגי מבוגרים בנושא (ציור ? מחשב ? ספורט מסוים ?)
חפש חוגים חברתיים של פנויים פנויות בגילך (יש כאלה גם לבני עשרים וקצת, אני בטוחה)
הרשם לאתר אינטרנט של הכרויות זה פתח להכרויות רומנטיות וגם להכרויות עם ידידות .
אם במקום העבודה של יש חבר'ה לא נשואים בגילך הנסה ליזום פעילות חברתית משותפת , תציע ללכת יחד לבאולינג/סרט/בירה ואל תעלב אם לא תהיה היענות
פשוט נסה במועד מאוחר שוב.
אם המשכורת שלך מאפשרת - שקול את האפשרות לעבור לגור עם שותפים.
גם ירחיק אותך מבן זוגה של אמא וגם יפתח פתח להרחבת חיי החברה. נסה למצוא שותף או שניים בגילך ועם רקע דומה .

בהצלחה !!!

 

[אימם]

 

[Simply Be]

מסכימה איתך

אני "מתה" על אנשים שמכירים אותך שתי שניות וחצי וכבר חושבים שהם יודעים מה טוב בשבילך ומה אתה צריך,
לאנשים כאלה בא לי להגיד את המשפט הבא "תקפצו לי" , אולי לא הכי בוגר אבל למדתי במשך השנים שאנשים אומרים מה שהם אומרים מהמקום שלהם,
לא תמיד מתאים וצריך לדעת לסנן ולעבור הלאה.

 

[נושיתי האחת]

מסכימה עם מה שנכתב לך כאן ורוצה להוסיף: כל

הכבוד לך על הטיפול שאתה עובר.לא הרבה מוכנים לזה. בהצלחה בתהליך: קשה אבל שווה.

 

[Simply Be]

אני גם מצטרפת

כל הכבוד על הטיפול, מודעות היא צעד ראשון.

 

[אימם]

 

[DELICE1]

תודה על התגובות ועוד דבר

יש לי התפרצויות זעם לפעמים גם על אח שלי ככה שזה כן משהו שצריך לעבוד עליו ואני גם לא יודע אם התנהגתי במצבים מסויימים "נכון" או "לא נכון" ויש לי לפעמים חוסר ביטחון חברתי
זה משהו שכן מושפע מ-ADHD (טיפול תרופתי אני לא יכול לקחת לצערי כי ניסיתי וזה עזר אבל יש לזה תופעות לוואי ממש לא טובות עליי)
בקשר לחבר של אמא שלי- חבל, כי יש מה ללמוד ממנו אבל בתנאים שלו(לדוג' אם אני צריך לצאת ויש לי אוטובוס והוא יודע את זה והוא רוצה להגיד לי משהו הוא מצפה שאני אקשיב לו ואז אלך....) מה גם שעובדה שלילדים שלו יש מיומנויות חברתיות גבוהות והוא בעצמו בן אדם חברותי(רק שלא בכל מחיר אני מוכן ללכת לפי ה"תנאים" האלה)

 

[הייתיאביבקיץ]

אין לך מה ללמוד ממנו מיומנויות חברתיות

בן אדם מבוגר שחונק מישהו בשביל הצחוקים - זה לא איש עם מיומנויות. אלא איש דביל.

ובן אדם שמגיב ב"כל מה שחשבתי עליך הוא נכון" זה לא איש עם מיומנויות. זה איש שמדבר בלי לחשוב, ובפרט - בלי לחשוב על רגשות של אחרים

 

[adif11]

גם בעיני אלה ממש לא מיומנויות חברתיות ששווה

להתאמץ ללמוד ממנו. תאהב את עצמך יותר ותעריך את עצמך יותר כי בהחלט נראה שיש מה לאהוב ולהעריך.
אם אתה מודע לכך שיש לך התפרצויות זעם - תעבוד על זה כפי שאתה עושה עכשיו ותמשיך לנסות למצוא חברים בקצב שלך
ולפי האופי שלך.

 

[תמי יונועה]

כמה דברים

בקשר לתרופות של ה-ADHD, גם לבן שלי היו תופעות לוואי מאוד קשות מהתרופות ה"רגילות" (ריטלין קונצרטה ואדורל) ושתי תרופות שעשו לו ממש טוב בלי תופעות לוואי, זה אינטיוניב זה ו-ויונס (לינקים מצורפים), הן לא בסל התרופות אבל שווה לנסות גם אם הן יקרות כי זה ממש משפר את איכות החיים (אנחנו גרים בארה"ב אז כאן קל להשיג אותן אבל אני יודעת שגם בארץ מוכרים אותן).

http://www.intuniv.com
http://www.vyvanse.com

דבר שני שיקל עילך מאוד לדעתי, זה מסגרת חברתית קבועה. לך תלמד משהו שמעניין אותך בקורס ערב או תרשם לחוג או כל מסגרת אחרת שתיתן לך אפשרות למפגש חברתי בלי שתצטרך ליזום אותו - ליזום ולשמוע סרוב זה מאוד קשה, אם תנטרל את הלחץ הזה ותהיה לך קבוצה קבועה תוכל להשקיע יותר משאבים בפיתוח יחסים עם אנשים מהקבוצה במקום להיות עסוק ב"מרדף" אחרי הפגישה.

ואני בהחלט מסכימה עם אחרים כאן, אם יש לך כסף תעבור לגור בדירת שותפים. אתה בגיל המתאים ויכול להיות שעם הזמן השותפות תהפוך לסוג של חברות (למרות שצריך להזהר עם זה כי אם תריב עם השותף זה לא יהיה נעים). חוץ מזה זה ישפר את היחסים עם המשפחה שלך כי תוכל להפגש עם אמא שלך לבד בלי הנוכחות של החבר שלה.

בהצלחה
טוב שאתה מטפל בעמצך, ברגע שאתה מכיר בבעיה ומודע לה פתרת כבר חלק גדול ממנה.

 

[מי מפחד מהזאב הרע]

למה אמא שלך לוקחת את הצד של החבר שלה ?

מה ? היא תלוייה בו כלכלית ? אני ברצינות שואלת.

העצה שלי היא שתעשה את כל המאמצים ללכת ולגור בסביבה אחרת. אתה נמצא בסביבה לא טובה.

 

[לאונידס]

כהורה לדעתי הגיע הזמן שתמצא לך מקום לגור

אתה גר אצל אמא ובן זוגה ואתם לא מצליחים להסתדר ביחד.
לא חשוב מי אשם, אתה כבר בוגר ואם אתם לא מסתדרים ביחד אתה צריך למצוא לך מקום משלך.

אתה לא צריך להיות הצודק, הוא לא צריך להיות הצודק, שניכם לא צריכים להצדיק את עצמכם אחד מול השני.
כל אחד שיחיה את החיים שלו.

בקיצור - לדעתי עצמאות היא המפתח.

 

[gal-or]

היי. כדאי ללמוד גם קצת הגנה עצמית.

זה גם עוזר לאסרטיביות.

דבר שני, יש מועדונים חברתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים. שווה לבקר בהם וללמוד כישורים חברתיים.

כשהוא נוגע בך בדרך לא נעימה, אז אתה צריך לצרוח: "לא!"

 

[מטילדה11]

נראה לי שאתה כן יודע "לקרוא מפה"

במיוחד את בן הזוג של אמא.
אתה גם מבין שהרבה מהמתח בינכם הוא בגלל שהוא עמצו לא ממש יודע "לקרוא את המפה".
אתה גם יודע לקרוא שהשניים שאליהם פנית לחברות - סרבו מסיבות שלהם.
לגבי החבר של אמא - אם תדע שהקושי הוא אצלו ותתיחס לזה כך פחות תפגע מזה והתגובות שלך יהיו יותר טובות . אולי תמצא זמן נכון לדבר איתו ולנסות לסדר את היחסים בינכם. זה שהוא מרים את הקול וצועק לא הופך אותו ליותר צודק רק מראה שהוא פחות בטוח בעצמו. אולי גם הוא מרגיש ככה כלפיך = שאתה יוצא 'הצודק' ולכן הוא מרים את הקול .

חברות צריכה להיות מציאותית ולא וירטואלית. מה תחומי העניין שלך ? במה אתה עוסק? מה קורה במקום העבודה, הלימודים?
נסה שם למצוא מישהו עם תחומי עניין משותפים.