אין דבר כזה "צליל דיגיטלי". בסופו של דבר מתבצעת המרה לאנלוגי
בקצה של כל שרשרת צלילים ופורמטים דיגיטלים נמצא ה DAC- Digital to Analog Converter. לעתים הוא מוטמע במכשיר הדיגיטלי (קומפקט דיסק, נגן קבצים, טלפון), לעתים הוא נמצא במגבר/רסיבר שמקבל אות דיגיטלי (דרך חיבור אופטי, קואקסיאלי, או HDMI), ואפשר גם לקנות DAC נפרד למערכת השמע, כזה שמקבל אות דיגיטלי או אפילו מידע ממחשב דרך USB, ממיר אותו לאות אנלוגי, ומתחבר למגבר/רסיבר באופן הרגיל, עם שני חיבורי RCA אדום/שחור, כמקובל.
 
היתרון של הפורמט הדיגיטלי הוא יכולת השימור של המידע על פני פורמטים שונים, עד לנקודה בה נמצא ה DAC שממיר את המידע לצלילים אנלוגיים. באופן הזה, איכות הצליל והפירוט שלו הם לא תלויי פטיפון/מחט/זרוע/איכות ההדפסה של תקליט ויניל.
 
קראתי את הקישורים שהבאת. שים לב שבקישור הראשון, הבריטי, נאמר שקבצי MP3 באיכות 320Kbps שהומרו בצורה ראוייה לא ישמעו שונים מקבצי Losless כמו FLAC. גם האזניים שלי לא מבחינות בהבדל, ומכאן העדפתי האישית ל MP3 320Kbps, אבל לא למטה מכך.
 
אני מצרף פה קישור להודעה מפורטת בתוך ויכוח ארוך ומעניין כשלעצמו בנושא איכות הצלילים של מערכות שמע. יש שם המון מידע וקישורים. החשוב שבהם, לדעתי, הוא זה שמדגים ש"הצליל החם" של תקליטים הוא בכלל רעש סטטי.
 
http://www.hometheater.co.il/vp2259009#2259009
 
בקישור נוסף, שמובא בתוך ההודעה שקישרתי אליה, הכותב מדבר עם שני טכנאי קול ידועים ובעלי מוניטין: בוב לודוויג ובוב קלירמאונטין. שניהם חתומים על הצד הטכני של כמה מהאלבומים הידועים ביותר במוזיקה הפופולרית, של אמנים כמו הבנד, פטי סמית' וברוס ספרינגסטין, ויש להם גראמי אחד או שניים.
 
ושניהם מדברים על האכזבה שהיתה מנת חלקם כשהאזינו לתוצר הסופי של העבודה שלהם על ויניל: המחסור בתדרים נמוכים, רעשי הלוואי, ההידרדרות של איכות הצליל ככל שהתקליט מתקדם אל מרכזו (מה שגרם לריבים בין חברי להקה לגבי סדר השירים, כי כל אחד רצה שהשירים שלו יהיו בתחילת כל צד, וישמעו טוב יותר מהאחרים).
 
http://www.laweekly.com/music/why-cds-may-actually-sound-better-than-vinyl-5352162