שאלה לחמיות (בעיקר)
אני מודה ומתוודה שלא אהבתי את חמותי מהרגע שפגשתי אותה, שזה עוד לפני שיצאתי עם הבן שלה. היום אחרי עשר שנים ביחד יש לי רק עוד סיבות לא לאהוב אותה. א-ב-ל... היא אמא שלו והסבתא של הילדים אז אני מאוד מנסה לסבול בשקט, מה שלרוב מצליח, אבל מעבר לקיום מקביל ושקט קשה לי.
בשנה האחרונה היו כמה שינויים שגרמו לי לקבל על עצמי את תפקיד ה"מבוגר האחראי".
היחסים שלה עם חמי לא טובים (הם נשואים וחיים יחד אז זה טעון מאוד). בעלי בקשר טוב יותר עם אבא שלו והקשר הרעוע בין ההורים הוביל כבר כמה פעמים לאי הבנות לא נעימות בעליל מבחינתנו.
הדבר הנוסף, והחשוב לי יותר, הוא הקשר שלה עם הילדים שלי. אני גדלתי עם סבים רחוקים (מאוד) ואני מוכנה למחול מכבודי כדי שלילדים יהיה קשר טוב עם הסבים שלהם (שגרים חמש דקות מאיתנו).
המצב המשפחתי הקיים הוא ששני האחים של בעלי מקבלים יחס מועדף. לקטן תמיד היה קשר טוב עם האמא והם מדברים ברמה היום-יומית. הגדול הסתבך בעברו ונוצר קשר תלותי בינו לבין ההורים ואשתו מתנחלת אצלם דרך קבע. בעלי "קצת" נשאר בצד.
כרגע, כמעט ולא נוצר מצב בו כשאנחנו מגיעים לבקר רק אנחנו שם. תמיד אחד האחים שם ומבחינת הילדים שלי, סבא וסבתא זה מקום שהולכים אליו לפגוש את בני הדודים ולא את סבא וסבתא. זה נחמד, אבל הייתי רוצה שיהיה גם זמן לבד.
לאור המצב שם, בין ההורים ומול האחים, גם לבעלי התחיל להיות לא כייף ללכת לשם ויש שבועות שהוא מעדיף פשוט לוותר.
חשבתי, בעזרת חברות בפורום שכן, להזמין את הסבים, כנראה בנפרד עקב היחסים ביניהם, להעביר איתנו אחה"צ באמצע שבוע. אנחנו נהיה איתם אז כל העול התפעולי של הילדים יהיה עלי ועל בעלי, הם רק צריכים להיות עם הילדים, להכיר אותם, לחוות אותם. ועל הדרך להכיר גם את הבן שלהם קצת...
אני צריכה עזרה באיך ליזום את זה. מבחינתם זה יהיה רעם ביום בהיר ודיי ברור שלי שלפחות בהתחלה הם יסרבו בנימוס וימציאו תרוצים. לקח זמן, אבל יש לי סבלנות ואורך רוח גם לפולניות שבהערות. עשר שנים יצרו עור עבה יחסית...
תודה לעונות
אני מודה ומתוודה שלא אהבתי את חמותי מהרגע שפגשתי אותה, שזה עוד לפני שיצאתי עם הבן שלה. היום אחרי עשר שנים ביחד יש לי רק עוד סיבות לא לאהוב אותה. א-ב-ל... היא אמא שלו והסבתא של הילדים אז אני מאוד מנסה לסבול בשקט, מה שלרוב מצליח, אבל מעבר לקיום מקביל ושקט קשה לי.
בשנה האחרונה היו כמה שינויים שגרמו לי לקבל על עצמי את תפקיד ה"מבוגר האחראי".
היחסים שלה עם חמי לא טובים (הם נשואים וחיים יחד אז זה טעון מאוד). בעלי בקשר טוב יותר עם אבא שלו והקשר הרעוע בין ההורים הוביל כבר כמה פעמים לאי הבנות לא נעימות בעליל מבחינתנו.
הדבר הנוסף, והחשוב לי יותר, הוא הקשר שלה עם הילדים שלי. אני גדלתי עם סבים רחוקים (מאוד) ואני מוכנה למחול מכבודי כדי שלילדים יהיה קשר טוב עם הסבים שלהם (שגרים חמש דקות מאיתנו).
המצב המשפחתי הקיים הוא ששני האחים של בעלי מקבלים יחס מועדף. לקטן תמיד היה קשר טוב עם האמא והם מדברים ברמה היום-יומית. הגדול הסתבך בעברו ונוצר קשר תלותי בינו לבין ההורים ואשתו מתנחלת אצלם דרך קבע. בעלי "קצת" נשאר בצד.
כרגע, כמעט ולא נוצר מצב בו כשאנחנו מגיעים לבקר רק אנחנו שם. תמיד אחד האחים שם ומבחינת הילדים שלי, סבא וסבתא זה מקום שהולכים אליו לפגוש את בני הדודים ולא את סבא וסבתא. זה נחמד, אבל הייתי רוצה שיהיה גם זמן לבד.
לאור המצב שם, בין ההורים ומול האחים, גם לבעלי התחיל להיות לא כייף ללכת לשם ויש שבועות שהוא מעדיף פשוט לוותר.
חשבתי, בעזרת חברות בפורום שכן, להזמין את הסבים, כנראה בנפרד עקב היחסים ביניהם, להעביר איתנו אחה"צ באמצע שבוע. אנחנו נהיה איתם אז כל העול התפעולי של הילדים יהיה עלי ועל בעלי, הם רק צריכים להיות עם הילדים, להכיר אותם, לחוות אותם. ועל הדרך להכיר גם את הבן שלהם קצת...
אני צריכה עזרה באיך ליזום את זה. מבחינתם זה יהיה רעם ביום בהיר ודיי ברור שלי שלפחות בהתחלה הם יסרבו בנימוס וימציאו תרוצים. לקח זמן, אבל יש לי סבלנות ואורך רוח גם לפולניות שבהערות. עשר שנים יצרו עור עבה יחסית...
תודה לעונות
