חסרונות...
לקוחות ישראליים זה עם נודניק. וכשהם רואים משו שניתן להם בחינם, אוהו, נותנים להם אצבע והם רוצים את כל היד, עם הכתף, ויש חצופים שרוצים את הציצים גם. מקבלים טעימה, עושים סיבוב, חוזרים ומבקשים עוד. לא שאכפת לי, אחרי הכל, זה לא עולה לי כסף, ואני לא מקבלת אחוזים מהמכירות, גם אם לא יקנו, אבל מה זה החזירות הזו? ורמת האינטיליגנציה, מדהימה, אין לי מילים. כשעבדתי בטעימות של יין, היו שני סוגים, אדום ולבן. וזה נראה בערך כך: אני: ערב טוב, אפשר להציע לכם לטעום יין חדש? לקוח: למה לא, איזה יין? אני: יין חדש של חברת XXX, אתה רוצה לטעום אדום או לבן? -מושיטה לו שתי כוסיות לבחירה- לקוח (מצביע על היין האדום): זה האדום, נכון? אני:---- ("לא, זה הירוק. דא!) מעבר לזה, זה לעמוד על הרגליים, שלמפונקת כמוני זה לא קל בכלל, וזה פרונטלי, מה שאומר שאת כל הפרצופים והטענות והתלונות על איכות המוצר את חוטפת בפנים, וזה ריחות של אנשים, וזה ילדים קטנים קרציתיים שחושבים שיש לך מלאי בלתי נדלה של צ'יפס, ואנשים שחושבים שאת מודיעין, וכן הלאה וכן הלאה. אבל בדיעבד, זה היה כיף. לזמן הלימודים. היום? לא בטוח שהייתי עושה את זה.
