שאלה לחברים

[אינקה]

שאלה לחברים

האם זה שאנו עוסקים במה שאנו עוסקים ומתכתבים בפורום זה לא מעידה על כך שאנו עסוקים בעצמנו קצת יותר מידי? מה דעתכם?

 

[בארס]

זו לא שאלה של כמות

זו שאלה של איכות ושאלה של הגדרה עצמית. מה מטריד אותך?

 

[אינקה]

שינוי פרספקטיבה קטן

שקשור לאירועים הגדולים יותר שמתרחשים.

 

[בארס]

האם אנחנו נפרדים

...מהתמונה הגדולה?

 

[אינקה]

היכן התמונה?

 

[בארס]

היכן 'אני' בתמונה ?

זו השאלה.

 

[אינקה]

איפה לא?

 

[בארס]

עד שאדם מוצא

את את עצמו במקום האחד, הוא לא יכול למצא את עצמו בשום מקום. יכול להיות שהוא שמע/קרא/חושב/מאמין ש... אבל עד שהוא מוצא השאלה נשארת פתוחה. (אחר כך היא נפתחת ממש, אבל זה כבר משהו אחר

 

[Vguru]

הגודל קובע רק אם אתה שבע.

רגש שעובר בלבי, חיפושית על עלה ירוק, התכתבות וירטואלית בלילה, תינוק מוצא נייר צלופן, סקס אוהב ושקט כל אלא אירועים גדולים שהתרחשו ממש היום. האם לאלה התכוונת?

 

[אישה ממאדים]

ובמה אנחנו אמורים להיות עסוקים? ../images/Emo6.gif

וברצינות: ראשית, אני חושבת שגם אם קיימים נושאים בוערים בעולם, עדיין לגיטימי לחלוטין לעסוק, בנוסף, בנושאים פחות בוערים. רוב מהדברים שבהם אנחנו דנים כאן אינם דחופים; חלקם - גם אינם חשובים במיוחד (לטעמי, שהוא שלי בלבד). שנית, אם בדבריך רמזת למצב הבטחוני באופן ספציפי, או באופן עוד יותר ספציפי למלחמה הטריה, אז עסקנו בה גם כאן, ויש לא מעט סוגיות שקשורות לשלום, אלימות, שנאה ובטחון שניתן להעלות כאן והן תהיינה רלווטיות לנושא הפורום. שלישית (ואחרונה), התקדמות רוחנית היא מתנה גדולה לא רק לעצמנו, אלא גם לכל סביבתנו. באופן הפשוט ביותר אומר, שאדם אשר: כועס פחות, מבין יותר, נפגע פחות, צוחק יותר, דורש פחות ונותן יותר - הוא אדם מועיל לכל סביבה, ולחברה השרויה במלחמה - על אחת כמה וכמה. לכן פיתוח עצמנו מבחינה רוחנית, ובכלל זה שיחות (מועילות) בפורום, הוא "התעסקות בעצמנו" מהסוג הטוב ביותר, שהכי יכול לתרום לשאר העולם.

 

[אינקה]

אין אמורים

זו אינה שאלה ערכית, הכל עניין של פרספקטיבה.

 

[אישה ממאדים]

בנוסח השאלה,

הופיעו המלים "יותר מדי", שרמזו לי שיש (או "אמורה" להיות

) סקאלה כלשהי לפיה נמדדת המידה הראויה.

 

[קמהדנו]

מה אתה עושה עכשיו? ../images/Emo59.gif→

 

[מוטי ש]

הנה שיר יפה של שלום חנוך.

"אדם בתוך עצמו הוא גר בתוך עצמו הוא גר לפעמים עצוב או מר הוא לפעמים הוא שר, לפעמים פותח דלת לקבל מכר אבל, אבל לרוב, אדם בתוך עצמו נסגר. (עד כאן תיאור החוויה הסובייקטיבית האנושית כאן ובעוד 1024 פורומים אחרים כאן בתפוז ובכלל בכל מקום שבו יש אינטראקציה בין אנשים שעסוקים כל הזמן בעצמם אדם בתוך עצמו הוא גר בתוך עצמו הוא גר או באיזו עיר סוערת או באיזה כפר לפעמים סופה עוברת וביתו נשבר אבל, אבל לרוב, אדם גם לעצמו הוא זר. (עד כאן הרחבה שלה ותיאור אי הידיעה הפנימית,הרעיעות הפנימית האופי הפנימי,הקצב הפנימי ואת, ואת, כמה טוב שבאת בלעדייך ריק הבית והלילה קר. אז אני שומר עלייך כמה שאפשר, ועם כל זאת, האם אמצא אותך מחר? (מפגש קטן של חסד עם המהות החמקמקה והמיינד האנושי שלא מסוגל לגרום לה להישאר בגלל שהוא אובססיבי ולא מסוגל לוותר ולהרפות אדם קרוב אצל עצמו אדם בתוך עצמו הוא גר. (ממש אחרית הימים הסובייקטיבית,לא יודע מה ניתן לומר על זה, אפילו השיר איננו מרחיב ומצמצם

 

[שובטמה]

תגובה להנה שיר יפה של שלום חנוך....

נהדר. רק שכל הזמן האדם עסוק בלהתבונן החוצה כאשר האשר הוא להתבונן פנימה. מי יתן וכל בני האדם יה יהיו מאושרים.

 

[קמהדנו]

איפה עובר הגבול ../images/Emo195.gif

בין פנימה ל-החוצה? והאם האושר מוגבל?

 

[שובטמה]

תגובה לאיפה עובר הגבול.......

האשר הוא בלהתבונן פנימה. אין גבולות לאשר.. מי יתן וכל בני האדם יהיו מאושרים.

 

[קמהדנו]

פנים../images/Emo69.gif

אני מנסה להבין את הכוונה שלך, מה זה להתבונן פנימה? מתי כשמתבוננים זה נחשב פנימה? נגיד, במסך המחשב - בחוץ, בצלחת האוכל - בחוץ, נראה ברור ברגל וביד, גם בחוץ. בנשימה, גם בחוץ? מחשבה? רגש? תחושה? משהו אחר? אתה יכול להסביר מתי ההתבוננות היא פנימה?

 

[שובטמה]

תגובה לפנים....קמהדנו....

כאשר עולה בך כעס לגבי דבר מסויים... פשוט אל תאשים אף אחד אלא תשאל את עצמך איפה אתה צריך לתקן את עצמך כדי שבפעם הבאה לא תכעס מחןןיה דומה. מי יתן וכל בני האדם יהיו מאושרים.

 

[מוטי ש]

בבדאי..

אבל לא צריך להגזים עם ההתבוננות פנימה,שאף היא לא תהפוך להרגל ותהפוך להיות איזשהו מכשול עבור האדם. גם לעיתים,התבוננות לא נכונה פנימה גורמת דווקא סבל,כי היא מתבססת על אמונות והנחות לא נכונות,פריו של זיוף ושקר קודמים. האדם מתחיל להתבונן פנימה באמת,ובאופן ספונטני,כאשר הוא כבר יודע בוודאות מה נדרש ממנו בעולם.. זה בדיוק כמו שאדם צריך לעשות איזשהו מעשה והא מסתכל לתוך ארגז הכלים הקטן שלו כדי לדעת במה להשתמש באותו מעשה וכיצד להביא אותו לידי ביטוי שלם.זאת התבוננות פנימה,היכולת לסקור את ארגז הכלים כדי לעשות משהו.ארגז הכלים הזה והידיעה הברורה מה יש בתוכו נותנת לאדם את האפשרות גם לשכלל את עצמו ללא הפסק,תוך היעזרות בכל מה שהוא תופס ורואה בעולם.לשם זה יש לו תבונה,לשם זה הוא אדם.לשם כך יש לצאת מתוך ההתבוננות הפנימית ולתקשר עם ארגזי הכלים של הזולת ואם הזולת לא יודע מה יש לו בארגז הכלים,אז יש לסייע לו למצוא את ארגז הכלים שלו,לזהות אותו. כל התבוננות אחרת היא באמת אוננות, היא מרוקנת את החיים מתוכן.