שאלה: להצת

[איתי שלר]

שאלה: להצת

במילון, שם הפועל משורש יצ"ת בבניין נפעל הוא לְהִצֵּת (אם לא תשגיח על האש, היער עלול לְהִצֵּת). מישהו יכול לשפוך אור על הצורה המוזרה הזו. כי לכאורה אין כל סיבה להִדמוּת של היו"ד/הוי"ו בצורה זו. תיאורטית הצורה היתה אמורה להיות לְהִוָּצֵת. (ומעשית בשאר פעלי פי"צ לא מצאנו צורות מקור, למשל, ל'ניצב' אין עתיד, ציווי ומקור, מלבד שורש יצ"ק שבצורת המקור נהגה להִוָּצֵק, אבל שורש זה גם במקרים אחרים מתנהג לפעמים כגזרת פ"י רגילה).

 

[trilliane]

ככה זה בחפי"ץ... לא יודעת יותר מזה. ../images/Emo9.gif

 

[איתי שלר]

ככה זה בחפי"ץ?

אתה מכירה עוד דוגמאות כאלה בחפי"ץ?, נכון שכשהיו"ד/וי"ו שוואית אז היא מתדמה ומתאחדת עם הצד"י, אבל כאן הוי"ו אמורה להיות קמוצה (להוָּצת), האם את מכירה שם הפועל בצורה שכזו בבניין נפעל בגזרת חפי"ץ מלבד להִצֵּת? [ושאלה נוספות למי שיודע, איפה בכלל מופיע שם הפועל "להצת" במקורות?].

 

[trilliane]

סליחה, לא שמתי לב שאתה מתייחס רק לשם הפועל

בנפעל. בדקתי בברקלי והוא לא מציין כל חריגה בשם הפועל לגבי יצ"ת; מצד שני, הוא כותב באופן כללי כי בשם הפועל, בעתיד ובציווי היו"ד הופכת לוי"ו קמוצה ודגושה, ואז מציין שבשורשים יצ"ב ויצ"ת נמצאות רק צורות העבר והבינוני והן נוהגות כמו פועלי פ"נ. כלומר, אם אני מבינה נכון, לדידו הצורה שהצגת כלל אינה קיימת...

 

[איתי שלר]

אבן שושן

אבן שושן גם הוא כותב ששורש יצ"ת בעתיד ניטה בבניין קל ולא בנפעל, מצד שני הוא כן מציין את לְהִצֵּת, לכן זה נראה לי מוזר (שלא לדבר על כך שמעולם לא שמעתי מישהו משתמש בצורה הזו, וזה לא נשמע לי עברית בכלל). נחכה ונראה אם יש מישהו שיוכל להוסיף הסבר בנושא. תודה רבה ולילה טוב.

 

[JeffLebowski]

אולי מצת"ת?

אבן-שושן גם מביא את יִצַּתּוּ כדוגמה לעתיד בניין קל(?), שזה בדיוק כמו צורת עתיד נפעל של מס"ס (יִמַּסּוּ) או מק"ק (יִמַּקּוּ) אז אולי לְהִצֵּת הוא מצת"ת, כמו לְהִמֵּס שיאקים ציין. יש כל מיני פעלים בעברית שלא סגורים ב100% על השורש שלהם (יטב/טוב), אני מכיר סברה שהשורשים האלו במקורם היו בעלי שתי אותיות בלבד ו"הורחבו" כדי להתאים למערכת של שלוש אותיות שורש. יש שגה ושגג באותה משמעות (פחות או יותר), אולי הרחבה מש"ג? ואולי צת הורחב ליצ"ת וגם לצת"ת.

 

[איתי שלר]

בוקר טוב

אכן יש במילון אבן שושן שורש צת"ת (בפיעל- צִתֵּת במשמעות הִצִּית, בפועל- צֻתַּת במשמעות הוצת), והוא שורש מהעברית החדשה. מהעובדה שהוא לא כתב במפורש על "להִצֵּת" שהוא משורש צת"ת (כמו שהוא כתב שיטב הוא מן יט"ב) משמע שהוא, לפחות, הבין שהשורש הוא יצ"ת. אבל סברתך נשמעת הגיונית. איני יודע מאיזו תקופה בעברית הגיע "להִצֵּת". בעברית של ימי הביינים יש התגברות של הנטיה לשינוי בשורשים בהם חסרה אות בנטיות מסוימות (למשל, יצ"ג הפך לצו"ג וכיו"ב).

 

[IDAN30]

../images/Emo45.gif

לצערי ראיתי את דבריך רק לאחר שכתבתי את דבריי למטה.

 

[יאקים]

ליל מנוחה, עידן

צורת שם פועל בנפעל בגזרות החסרות עולה בדעתי ברגע עייף זה רק בגזרת הכפולים - לְהִמֵּס. גם כאן אין, לכאורה, הסבר לניקוד הזה שבצורתו המקורית בזמן עבר היה נָמַס.

 

[trilliane]

*שיעול* איתי... ../images/Emo13.gif

 

[מוגג]

הוא ענה לעידן

על שאלה אחרת...

 

[איתי שלר]

בוקר טוב

יש כמובן מקום לדון על הניקוד של נפעל בגזרה הכפולה, אבל ב"להִצת" הדבר המוזר הוא הנשילה/הדּמות של פה"פ שאינה שואית. ומדוע נשתנה השורש הזה משאר גזרת פ"י? האם לעובדה שזהו חפי"ץ יש קשר לייחודיות של צורה זו? (האם יש לזה קשר למה שדיברנו בו לאחרונה בעניין ושבתי-וישבתי?).

 

[יאקים]

אולי, וכבר אמרו חז"ל, שמא וברי -

ברי עדיף... החריגוּת של חפי"ץ באה לידי ביעוי כאן בצורה המשוערת *לְהִיְיָצת, ושתי היו"דין התלכדו-התמזגו להן....ואחר נשלו. סתם השערה פרועה, ואני בהחלט מודע לכך... ומכין עצמי מראש לתגובות מבטלות וביקורתיות על היעדר הבנתי הבסיסית.

 

[איתי שלר]

אבל

אבל בכל שורש שפה"פ שלו היא יו"ד יש בנפעל עתיד התלכדות כזו של שתי היו"דין/וי"וים, ובכל זאת הוי"ו הדגושה נותרת על כנה ואינה נושלת, לכן לא ברור מה נשתנה (העובדה שעה"פ היא צד"י לכאורה אינה אמורה להיות משמעותית כאן, הואיל ויש תנועה המפרידה בין הוי"ו לצד"י).

 

[IDAN30]

תשובה

מקור הסיבוך היא הצורה יִצַּתּוּ (יש' ט, ז; יר' נא, נח). מי שמנתח אותה כעתיד של נפעל (כמו אבן שושן, קדרי) "מחויב" למקור לְהִצֵּת, כמו לְהִמֵּק מן יִמַּק. כתב על זה חנוך ילון בפרקי לשון שלן.

 

[camelia1]

נכון, וחוץ מזה לא כל פועל בא בכל הבניינים

למרות האפשרות התיאורטית לתקוע אותו בכל בניין.

 

[איתי שלר]

תודה.

שאלה/הערה: אבן שושן דווקא כותב שיִצַּת הוא בבנין פָּעל, ומשתמע ממנו שאין נטיית עתיד של בניין נפעל בשורש זה. ובכל זאת הוא מביא את להִצֵּת כמקור של בניין נפעל.

 

[JeffLebowski]

גם אני לא מבין..

הנה מה שכתוב באבן-שושן על יצ"ת פָּעַל יָצַת (פ"ע) בָּעַר, נִדְלַק, אָחֲזָה בּוֹ אֵשׁ: "כִּי-בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה... וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר, וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן" (ישעיה ט יז). "וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ" (ירמיה נא נח). "מִשֶּׁתִּצַּת הָאוּר בְּרֻבּוֹ" (סוטה טו.). [עתיד: יִצַּת; הבינוני והעבר לפי בניין נפעל] נִפְעַל נִצַּת 1. נִדְלַק, אָחֲזָה בּוֹ אֵשׁ, נִשְׂרַף: "וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ" (נחמיה א ג). "כִּי נִצַּת הַנֵּר אֲשֶׁר כָּבָה" (ביאליק, אמי). [ובהשאלה:] "וְנִצְּתָה הַשִּׂנְאָה" (ביאליק, מתי מדבר). 2. נֶחְרַב, הָיָה לִשְׁמָמָה: "נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר" (ירמיה ט יא). [לְהִצֵּת, נִצָּת; העתיד לפי בניין פעל: יִצַּת] למה הוא מתעקש לנתח את צורות העתיד בבניין קל? כולן יכולות להיות גם נפעל. למה בכלל לפתוח ערך בבניין קל? אם העבר והבינוני נוטה בנפעל, והעתיד יכול להיות גם נפעל, אז... אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז וגם עושה גע-גע אז אולי זה ברווז.

 

[IDAN30]

זאת הנקודה,

ש"יִצַּתּוּ" היא צורה בעייתית, וקשה לפתור אותה. מבחינת משמעות זה נפעל, אבל היא לא נראית כמו צורת נפעל של שורש יצת. העתיד תִצַּת נראה כמו קל (השווה תִפֹּל) ולכן אומרים שמבחינה צורנית היא יותר קרובה לבניין קל. מה שמקשה במיוחד זה שיש לך דגש בתי"ו, מה שמעיד על צת"ת, מצד שני אין באמת כזה שורש צת"ת. אבן שושן עושה את המקסימום מבחינתו: 1. מבחינת משמעות הוא מסווג לנפעל 2. מעיר שמבחינה צורנית העתיד מזכיר את קל ("נוטה *לפי* פעל") 3. את המקור הוא מטה על פי דגם שכבר ידוע לו, של שורש מקק (כאילו מדובר בשורש צתת). זאת פשרה, ומטבע הדברים אפשר להחליט אחרת. אגב, בדקתי בספרון של האקדמיה ולא ראיתי שהיא החליטה משהו בעניין. אולי גם שם הם תולשים לעצמם את השערות בעניין הזה.

 

[JeffLebowski]

../images/Emo45.gif תודה עידן