שאלה להורים שהם עצמם "אנשי אמצע"

[רנה73]

שאלה להורים שהם עצמם "אנשי אמצע"

אם אתם כמובן מוכנים לשתף...

אילו מין ילדים הייתם בצעירותכם?
האם היו לכם סממנים סמויים או ניכרים לעין הדומים לאלו של ילדכם הא"ס?
האם אתם סבורים שאילו הוריכם היו בעלי מודעות כמו שקיימת כיום, האם הם היו מפנים אתכם לאיבחון? (השאלה לא מתייחסת לאופי ההורים אלא יותר אם אתם הייתם ההורים של עצמכם דאז, הייתם חושבים לקחת את "עצמכם הצעיר" לאבחון)?

ואיך אתם כיום כבוגרים?
האם הקשיים נעלמו? התמעטו? האם הזמן עשה את זה? טיפול כלשהו? שניהם?

אני שואלת בעקבות תהיות שלי עם עצמי איפה עובר הגבול בין אנשי האמצע לאוטיסטים בתפקוד גבוה מאוד, אפילו אולי כאלה שלא מאובחנים אך מתפקדים בחברה...
אילו מאפיינים חייבים להתקיים ולאורך איזו תקופה, על מנת להיות מוגדרים בבירור בספקטרום?

על עצמי אני יכולה לספר שלמעט המשפחה הגרעינית הכה מצומצמת שלי, לא יצרתי קשר עין עם אף ילד או זר אחר. זה היה בולט בצורה משמעותית. כמו כן, לא התקרבתי ולא שיחקתי, והקפדתי להתרחק מכל אינטראקציה אפשרית עם ילדים אחרים. אלו היו שני המאפיינים הבולטים ביותר. אני זוכרת שעד גיל יחסית מבוגר, ילדים ואח"כ אנשים בגילי, פשוט הפחידו אותי. הם נראו לי יצורים הפכפכים, בלתי צפויים, אלימים ופוגעניים. במצב של אחד על אחד הסתדרתי טוב יותר, אבל בקבוצה פשוט התאדתי. לא יכלתי להביא את עצמי למצב של פניה לאחר והשתלבות באינטראקציה קיימת. העולם שלי היה קריאה וטלויזיה ונראה לי שמהם "למדתי" להבין את האנשים והעולם ברמה התיאורטית. בבית הספר מעולם (!!!) - 12 שנה - לא קרה ולו פעם אחת שהצבעתי. גם כשידעתי את התשובה, הייתי מביטה במצוקה מסביב: איך אף אחד לא עונה, איך אף אחד לא יודע, אבל לא יכלתי להביא את עצמי למצב שבו אני מדברת, שאנשים מסתכלים עלי, שאני הופכת לקיימת... ויש עוד המון

סבתא שלי ז"ל אמרה לאמא שלי לפני שנים רבות שאולי היו צריכים לקחת אותי לאבחון...
אבל בגיל 18 הבנתי שאין ברירה, אני כבר מבוגרת ו"צריך לצאת אל העולם". אלה היו 22 שנה מאתגרות. עם הזמן הגעתי למצב שההתנהלות ברמה התיפקודית היומיומית "זורמת" לי פחות או יותר, אבל האינטראקציה האנושית עדיין מעייפת ומרוקנת אותי בסוף היום. יכול להיות שמה שיש לי היא חרדה חברתית...

ע"פ דינה ההבדל הוא שאנשי האמצע יכולים ללמוד בעצמם את רזי האינטראקציה החברתית, גם אם תוך קושי מסויים, ואילו הא"ס יתקשה בכך מאוד. דינה - אני מציעה שתכתבי את הנוסח המדוייק שלך

אשמח לשמוע מה דעתכם בנושא

 

[schlomitsmile]

המדריך בצופים אמר שאני פרח קיר אחותי אמרה שאני ילדה עצובה.
המורה אמר שאני לא מביאה את הפוטנציאל שלי לידי ביטוי.
גם אני מעולם לא הצבעתי לדבר.
בשביל אמי הייתי התינוקת שלה.
בשביל ילדי הכתה - גיליתי יום אחד בתדהמה- הייתי "הילדה החכמה".
אף אחד לא הכיר אותי.
היו לי אולי שתי חברות.
התכנית האהובה עליי בטלוויזיה, היתה מבט לחדשות.
שיחות המבוגרים עניינו אותי, שיחות ועיסוקי הילדים- לא.

והיום?
כמאמר המשוררת: "אני נשאר אני"

עד היום לא ממש למדתי את רזי האינטראקציה החברתית הנ"טית,
והאמת- גם אין לי ממש עניין בכך

בעיניי לא מדובר דוקא על קשיים: מדובר על זהות.
ברור שיש קשיים, אבל זה ממש לא ממצה את העניין.
זו חוויית חיים אחרת, שפה אחרת.

 

[פרח לי יפה ורוד]

היום שאלתי את אמא שלי

למי יש יותר קשיים-לילדים שלי שמאובחנים בספקטרום או לילדה שאני הייתי.
היא אמרה שלדעתה או שלילדה שאני הייתי או שפשוט לה כאמא שלא קיבלה שום כלים להתמודד היה קשה יותר.
לי עם הילדים עצמם מתיש עם כל הריצות לטיפולים אבל הם לא מרגישים לי שונים ואני גם מקבלת כרגע המון סיוע ותמיכה והדרכה מאנשי מקצוע.
אבל כנראה שאני יותר מאשת אמצע...
אני כנראה ממש שם...

 

[schlomitsmile]

אמך נ"טית? לי נדמה, וכמובן שלא ממש אפשר למדוד את זה,
שלאמי ולי היה ועדיין יותר קשה זו עם זו,
למרות שאנחנו אוהבות זו את זו אהבת נפש,
מאשר לילדיי הא"סים ולי זו עם אלה ואלה עם זו.
אמי סופר-נ"טית.
אני יודעת שלי יותר קשה עם הפשוש הסופר-נ"ט שלי,
מאשר עם האחים הא"סים שלו.
תדר תקשורתי שונה, שפה שונה, עושים הכל יותר קשה.

 

[פרח לי יפה ורוד]

לא יודעת

נט"ית ממש לא.
אבל גם לא היתה שונה כמוני.
לא היכרתי אותה כשהיתה ילדה.

 

[dina199]

אני מכירה את אבא שלי רק בתור מבוגר

והוא אספי לחלוטין (מאז שאני יודעת מה זה אספי

).
אולי לומדים להתגבר על הקשיים מהילדות או להסתיר אותם , אבל הם קיימים כל החיים.

 

[חצאית1]

אני גם אשת אמצע

ילדה יפה(כך אמרו) שאינה קשורה למשפחה.
לא מבינה היטב מה שהמורה אומרת- אך שהייתי קוראת הייתי מבינה הכי טוב שיש.(אימא הייתה כועסת מאוד שאיני מקשיבה בשיעור- כאילו לא הייתי שם)
מרגישה כנטע זר( מי הם כל האנשים המהירים האלה?)
רואה בחברות מעין בנות שרוצות ברעתה.(נעלבת בקלות)
חוקרת כל דבר לעומק.(עד כדי מחסור שינה בלילה)
מתייאשת במהירות ממטלות ארוכות.
רחמים עזים על כל ילד עצוב...
אור השמש הפריע מאוד...
היה קשה עם רעש ולא הבנתי הרבה דברים(כגון איך העולם מתנהל..)

 

[randy1982]

היות ומושג איש אמצע זה המצאה של הפורום

ולא משהו מדעי, אז קודם כל אני לא יודעת אם אני א"א.
מה שבטוח זה: (תשובות לשאלותייך)
לפני גיל ההתבגרות היתי ילדה די בודדה, לא ידעתי לפרש מצבים חברתיים,
כגון מתי לצחוק, לזהות אם ילד אחר חביב כלפי או עוין וכו'. לא ידעתי ליזום פעילות משותפת עם ילד והכי קשה זה לתפקד בתוך קבוצה, אגב את זה אני לא אוהבת עד היום ולכן נמנעת מקבוצות למיניהן.
דווקא אני כילדה היתי שונה מאוד מבני היום.
היתי ביישנית, בני ההפך כמעט אף פעם לא נבוך.
היתי מופנמת, בני מוחצן מאוד ובקלות ניגש לאנשים ויוזם איתם שיחה.
היתי איטית ושקטה, בני היפראקטיבי ורועש.
לא ידעתי בכלל להתמצא במרחב (גם היום), בני הוא GPS מהלך.
יכול להיות שהכל בזכות הטסטוסטרון

אין לי סםפק שאילו היתי ילדה בימינו היו לוקחים אותי לאיבחון. אבל לא בגיל שנתיים כמו בני, אלא בסביבות גיל 7-8.
אני בכל אופן כן היתי לוקחת את עצמי הקטנה לאיבחון.

בגיל ההתבגרות קרה לי מהפך חד. אולי עלייה לארץ היתה הטריגר,
אולי בשלות מינית או שניהם יחד...
פתאום נהיתי מוקפת חברות, יוצאת לבלות, בגיל 14 כבר יצאתי עם בנים.
גם אחרי צבא היו לי חיי חברה תוססים, בילויים, טיולים, טרמפים וכד'...
היום קצת חזרתי למופנמות. אני לא נרתעת מאנשים ואני כן יודעת לקרוא אותם לא רע, אבל איפה שהוא אין יותר צורך כפייתי בחברה שהיה לי בנעוריי. חברת אישי וילדיי בהחלט מספיקה.

אגב, מה שכתבת על עצמך דומה לי מאוד בבי"ס היסודי.
בתיכון כבר כן הצבעתי בשיעור, ואף נהנתי לבלוט בזכות המקוריות וההומור שלי.
אציין גם שבצבא היו לי בעיות משמעת וגם בלימודים ועבודות אני בקושי סובלת מרות וזה משותף לי עם בני.

 

[schlomitsmile]

זו לא המצאה של הפורום זו הגדרה עצמית של קבוצת אנשים, הגדרה שצמחה בתוך הקומונה הסגורה שלנו.
בעיניי לפחות, להגדרה שצמחה מהאנשים עצמם, יש משמעות ותוקף לא פחות, אולי יותר, מלכזו שהונחתה ע"י אנשים בחלוקים לבנים מבחוץ.

 

[kagome10]

 

[ehud48]

קומונה

האמת היא שנראה לי שהבן שלי ירצה ללמוד יותר מה זה אנשי האמצע, כי הוא נראה לי בדיוק כזה.
איך מגיעים לקומונה שלכם?

 

[schlomitsmile]

הקומונה נמצאת בתפוז

כשמה כן היא- אנשי אמצע.
בהיותה קומונה סגורה,
יש למלא טופס בקשה להצטרפות ולשלוח אותו,
ואם המנהלת שלה מגיעה למסקנה שמאחורי הניק
נמצא בנאדם שכותב בכנות ושהוא אכן א"א,
היא מאשרת הצטרפותו

 

[randy1982]

סבבה, כלומר ההגדרה רק על סמך תחושה אישית.

כלומר אין איזה מבחן מובהק כדי לקבוע מי א"א ומי לא, וזה בדיוק מה שאמרתי.

 

[dina199]

המושג עצמו אולי המצאה של הפורום,

אבל עצם קיום האנשים מוכר אפילו בחודים של 'אנשי מקצוע'.
הרי כדי להיות מוגדר בספקטרום האוטיסטי צריך מספר מסויים של תכונות . למי שיש מחצית או שלושת רבעי מהתכונות הנדרשות ,זה לא מספיק דדי להיכנס לספקטרום , אבל זה בהחלט מספיק שיהיו הרבה יותר קשיים לנ"ט שיפריעו משמעותית לחיים. .
אז גם הרגשה זה דבר חושב (והיא קשורה גם בידע ונסיון

). אני לה הרגשתי שאני א"א לפני שהבן שלי קיבל אבחנה של א"ס . פשוט לא ידעתי שדברים כאלה קיימים ושצריך להרגיש את זה . אבל בהחלט ידעתי (והרגשתי) שהבן שלי, והבת שלי ואני 'לא כמו כולם' . האם מבחינתך מותר להרגיש את ההרגשה האת ?
אז נכון , אין לי אבחנה רשמית של א"א. אבל לבן שלי יש אבחנה רשמית של א"ס . לבת שלי יש אבחנה רשמית שהיא לא א"סית אבל יש הגדרה אחרת שאני לא רוצה להגיד את זה בפורום פתוח ומבחינתי האבחנה הזאת זה מספיק מייצגת כדי להיות א"א.ומאחר ואני יודעת איך אני ואחי היינו בילדות וגם כל החיים עד היום, וכבר יש לי 10 שנים ניסיון אז גם בלי אבחונים רשמיים אני יודעת שאני א"א ואח שלי א"ס. יש לי כלכך הרבה נסיון בנושא הספציפי הזה , שלפעמים אני יודעת יותר מאנשי מקצוע (שוב ללא שום תעודה תעודה רשמית ורק בנושא ספציפי אבל יודעת

)

 

[dina199]

כתבת מספיק נכון מה שאני אומרת.

יש גם א"סים שלומדים מניסיון , רק שזה לא קרה במשפחה שלי

.
בשביל ללמוד מניסיון צריכה להיות מודעות , ומודעות יכולה להיות חסרה אצל כולם, אפילו אצל נ"טים.
פשוט נראה לי שחוסר מודעות מפריע יותר לאנשי אמצע, ועוד יותר לא"סים - מאשר לנ"טים

 

[shavririt]

לדעתי חלקנו לפחות היו מאובחנים..

אילו נעשו בזמננו אבחונים על הספקטרום. כיום עם 34-36 נקודות במבחן "אס"י". ואצלי זה היה לפני עשרות שנים.
מגיל צעיר הייתי שונה. טקסים ועקשנות על דברים וגם "פלספנות" ועמידה על צדקתי כשהייתי בטוחה בכך.
כששלחו אותי בקיבוץ לתיכון במגמה מקצועית (לא היו אז יח"ל והתאמות) בגלל דיסקלקוליה קשה,
אז לפתע אמרו לי אנשים "איך יתכן שחכמה כמוך נשלחת למקצועי במקום לעיוני"..כמו אצל שלומית בערך.
בדידות קשה עד סוף התיכון (שתי חברות בלבד- שתיהן ייחודיות, אחת עם דיסלקציה והשניה גאונה),
אי הבנת סיטואציות חברתיות ואי יכולת להשתלב ב"פטפטת" המקובלת.
כתולעת ספרים מגיל 5 יכולתי דווקא להתווכח על עובדות מדעיות שנכתבו באנציק' ובספרים.
עשיתי אפילו מעשה אסור ונואש (כדי להבין ולהשתלב) כשקראתי התכתבויות של בת-כיתתי עם חברתה.
שלחו אותי לפסיכולוגית ביה"ס לחפש מה לא בסדר אצלי, אבל היא התלהבה דווקא מההיגיון שבדברי

בעניין "קשר-עין" אצלי להיפך, טענו ועדיין, שאני לוטשת עיניים על בני שיחי, והיו לי קטעים מביכים מאד בעניין.
רק בסוף התיכון עם גיוסי לצה"ל, אמר לי בן-כיתה ש"הברווזון המכוער הפך ברבור"..
משהו בהתבגרות המאוחרת איפשר לקבל תובנות ולמצוא דרכי תקשורת, ועדיין אני נחשבת "אאוטסיידרית".
לדעתי כל זה אצלנו, מקל עלינו לקבל את ילדינו השונים ולהבין את הקשיים והכאב, ולהגיע אליהם טוב יותר.

 

[7ofnine]

אני כאשת אמצע - תמיד נמצאת בצד

בשוליים, "אאוטסיידר". התיאור שלך את עצמך מאוד מזכיר לי את עצמי כילדה -פחדתי ממקומות המוניים וקבוצתיים, לא הייתי מסוגלת להצביע בכיתה לאורך כל שנות הלימוד בבית הספר אפילו שכמעט תמיד ידעתי את התשובה הנכונה, עולמי הפנימי והחברתי היה בעיקר בובות, כלב, חתול, ספרים, מחשב וטלביזיה, הייתי מסוגלת לשוחח הרבה אחד על אחד אבל אני הופכת לאילמת כשאני בקבוצה. אין לי ספק שיש לי חרדה חברתית ביחד עם עוד תכונות שמשוייכות לספקטרום. המצוקה היתה גדולה במיוחד בגיל ההתבגרות בגלל הלחצים ובמיוחד הלחצים החברתיים שמסביב כשהבנתי יותר ויותר שאני כנראה מאוד שונה ולא שייכת ולא מצאתי את עצמי בשום סביבה חברתית. הנזק הגדול ביותר שנגרם לי היה בעקבות התערבות מקצועית ביוזמת מי שניסו כנראה לעזור. לאורך כל הזמן ידעתי שאם רק היה מישהו בסביבה שלי באותה תקופה עם רגישות, אמפתיה ויכולת הקשבה ואם היו מורידים ממני קצת את הציפיות והלחצים זה היה דווקא עוזר יותר. היום כבוגרת אני יכולה להסתדר בחברה האנושית לפחות באופן מינימלי כדי לשרוד, וכל יכולת שלי, לימודית או חברתית שהשגתי אי פעם הגיעה רק מתוך מוטיבציה אישית שלי או מזל מהשמיים, כי כל לחץ שהפעילו עליי אי פעם מהסביבה החיצונית גרם לי לרגרסיה ולא התקדמות.

 

[פרח לי יפה ורוד]

את למעשה לא יכולה לדעת בלי אבחון אם את אשת

אמצע או בקצה הספקטרום.
ועופר גולן אמר בהרצאה לגבי הניקוד של ה AQ שבגירסה הישראלית של זה הוא רואה שאנשים בספקטרום מקבלים מעל 24 נדמה לי-שוב לא כל מי שמעל 24 הוא בספקטרום.

 

[dina199]

24 זה א"א.

32 ומעלה זה א"ס.
נכון זה לא איבחון רשמי , אבל אנשים מרגישים והניקוד רק מאמת את ההרגשה.
עשיתי את הורסיה האנגלית והעברית - הן זהות.
אני תמיד בתחום 24-26 ומגדירה את עצמי א"א שיותר קרובה לצד הא"סי.
19-20 למשל זה א"א שקרוב לצד הנ"טי (16 ומטה)

 

[אמא חמסה]

לי יצא 31 - 32,

מה זה אומר עלי?