לא יודעת...שאלה מעניינת ../images/Emo4.gif
אני חושבת שכן יש הבדל בין מוות מזקנה לבין מוות של מישהו צעיר, בלי קשר אם זה פתאומי או לא. סבא שלי עכשיו בטיפול נמרץ כבר כמעט שבועיים ורוב הסיכויים שזה לא ייגמר טוב (גם אם זה ייקח עוד זמן) אבל איכשהו השגרה נמשכת וזה לא מעסיק אותי 24 שעות ביממה. זה מעסיק אותי הרבה פחות מזה, בעצם. אולי כי כן קל יותר להגיע להשלמה ולהגיד לעצמי שהוא חי חיים מלאים וכו'. אבל כשסבתא שלי נפטרה וזה היה פתאומי זה כן היה לי קשה יותר, גם בגלל שזה היה פתאומי, וגם בגלל שהיא לא היתה חולה או משהו ולא ממש מבוגרת (פחות מ-70). וזה עדיין שונה מהמוות של אח שלי נגיד, כי זה כן משהו שבסופו של דבר התמודדתי איתו והשלמתי איתו ואני לא חושבת על זה כל יום ואני אולי כן מתגעגעת אבל פה הקלישאות של "הזמן ירפא" כן עובדות יותר טוב, וכן אפשר להשלים עם זה בסופו של דבר. טוב, חפרתי
עכשיו לפואנטה- כשזה מוות של מישהו צעיר יותר, או קרוב יותר, אז אני לא יודעת עד כמה זה משנה. ההתמודדות בסופו של דבר בטווח הארוך היא אותה התמודדות. וההחמצה היא אותה החמצה. יוצא לי לחשוב על זה לפעמים, מה היה אם היה לי זמן להיפרד ממנו ואם הייתי יודעת שזה הולך לקרות. ואז אני חושבת שבעצם כל הזמן שבעולם לא היה מספיק ואי אפשר באמת להכין את עצמך לדבר כזה, ותמיד היו נשארים דברים שהייתי רוצה להגיד ולא מספיקה או לא יודעת איך. אולי ההלם הראשוני וההתמודדות הראשונית היו שונים, אבל בסופו של דבר, זה אותו כאב ונשארים עם אותן שאלות ואותם געגועים.
