שאלה לדיון - חשיפת צרכים.

שאלה לדיון - חשיפת צרכים.

בוקר טוב ושבוע טוב לכולם. כידוע, הצדדים מגיעים לגישור וכל אחד מציג את עמדותיו. אנחנו, המגשרים, מנסים להעביר את הדיון מעמדות לצרכים ואינטרסים, כדי שנוכל להוביל את הצדדים להסכם שבו ירגישו טוב. אולם, אנחנו כבר יודעים שהגישור אינו עד כדי כך סטרילי. ישנם מקרים בהם אנחנו נפגשים עם אנשים שהם מומחים במו"מ, ובתור שכאלו, הם אינם חושפים בפנינו או בפני הצד השני את הצרכים והאינטרסים האמיתיים. הם לא עושים זאת כדי להכשיל את הגישור, הם מאוד מעוניינים בהצלחתו, אולם, כדי להשיג יתרון יחסי בגישור ועמדת כח, הם אינם מעוניינים לחשוף את עצמם. כך שמתקבל מצב שבו צד א' חושף את צרכיו האמיתיים, צד ב' מסתירם או חושף צרכים אחרים, ובדרך זו, לב' יתרון יחסי על א'. אשמח לשמוע מכם כיצד אתם מתמודדים עם מצב כזה, ובכלל, במצב שבו צד אחד (או לפעמים שני הצדדים) נוהג בדרך זו, כדי לשמור על כוחו במו"מ.
 
תשובה (לדעתי)

לא זו בלבד שהגישור אינו כל כך סטרילי- הוא בכלל לא סטרילי: צדדים לסכסוך באים לשולחן הגישור בדרך כלל מלאי אמוציות וברוח קרב (כשכל מניפולציה שתקדם אותם לגיטימית בעיניהם). המגשר הטוב יודע להעצים את הצדדים או מי מהם במקומות הנכונים או להחליש במקומות הנכונים (בין אם על השוחן ובנוכחות כולם ובין אם בשיחות נפרדות). אין לשכוח שרוב הסכסוכים נוצרים תוך כדי העצמתו של הכשל הקלאסי- כל צד משוכנע ב100% שהוא צודק ושהקייס של השני חלש (אילו חשבו אחרת- היו בדרך כלל מוצאים את הדרך להתפשר- ואולי גם מחוץ למסגרת דיונית). על פי תיאוריית "הגישור הטרנספורמטיבי" החביבה עלי- הצדדים עוברים בעזרת המגשר תהליך של טרנספורמציה, העוזרת להם להתגבר על הכשל הקלאסי, לפתח קשב לצד השני, "לשחרר את הכיווץ" ולהגיע עד כדי לפתוח קלפים- באשר המגשר מתזכר את הצדדים על החסיון המובנה בהליך הגישור ועל חוסר היכולת להשתמש בחומרים העולים במסגרתו- ולו במידה מוגבלת בתחילה. התהליך שעוברים הצדדים יכול להבשיל כדי השגת הסכם ליישוב הסכסוך- אך לא בהכרח. לדעתי, צדדים שעברו תהליך בעזרתו של מגשר מומחה וטוב עוברים טרנספורמציה במהלך תהליך הגישור במידה כזאת שתקל גם על ההליך המשפטי שיתקיים מן הסתם בהיעדר הסכם ליישוב הסכסוך (גדרי המחלוקת יצומצמו- וכיו"ב). הליך הגישור מבוסס על רציונאליות הצדדים ועל ולונטאריות: ראה מי מהצדדים שלמרות הליך הגישור אין אם מי לדבר- ממילא "יפוצץ" את הגישור. אגב, מגשר מקצועי, כאשר הוא רואה שאין תוחלת לתהליך הגישור ואין פתיחות (ולו מועטה) המאפשרת התקדמות בתהליך הגישור- טוב יעשה אם יפסיק את ההליך ביוזמתו תוך מניעת ביזבוז זמן וכסף של הצדדים. רוב הצדדים הרציונאליים לא ירצו להגיע למצב בו יגיע המגשר לסמקנה שאין בהליך הגישור תוחלת. אני כשלעצמי הצלחתי הניע צדדים לדינאמיקה שלא תביא אותי למסקנה כזאת כמגשר: למעט מקרה אחד בקריירה שלי כמגשר, בו ראיתי שאין תוחלת להליך- לא הפסקתי תהליך גישור ביוזמתי- ותמיד חשתי שהצדדים עוברים טרנספורמציה חיובית (בין אם נחתם הסכם ליישוב הסכסוך בסוף הליך הגישור- ובין אם לאו).
 
לא תמיד מדוייק

לא תמיד כאשר צד אחד אינו מעוניין לחשוף עצמו, זה בגלל חוסר רצון להגיע להסדר. ישנם אנשים שהם מנהלים מו"מ בדרך מסויימת,בדרך יותר "תחרותית" מאשר "משלבת". כך הם רגילים. (הרי הגישור אינו מוכר לכולם). לא מזמן צפיתי בהליך גישור ונראה היה לקראת הסוף, כי הגישור הולך "להתפוצץ", כי צד אחד מאוד מתעקש. למרות זאת, המגשרת, המשיכה "לטפטף" והמשיכה בבוחן מציאות רגשי, משפטי, אחריות אישית וכו'. וממש ברגע האחרון, השניים הגיעו להסדר, שבכלל אי אפשר היה לחשוב עליו קודם. אז הסתבר הצורך האמיתי. היה ממש מעניין ומלמד.
 
אני בהחלט מסכים אתך

ממש לא טענתי לחוסר רצון להגיע להסדר. כיוונתי בדיוק לדבריך באשר למ"מ תחרותי הבנוי על "שמירת הקלפים בצמוד לחזה" ככלי להשגת מטרותיהם. אין ספק שאנשים רציונליים המגיעים לגישור מעוניינים למצות את האפשרות להגיע להסדר (אם כי אין להתעלם גם מאלה המגיעים לשולחן הגישור כדי "לקבל פתק לשופט" שהיו בו). יש חשיבות להכשרתם של עורכי דין לשמש כמייצגים בהליכי גישור (ראי תגובתי לשאלתך מהיום).
 
אני בהחלט מסכים אתך

ממש לא טענתי לחוסר רצון של הצדדים להגיע להסדר כמאפיין. כיוונתי בדיוק לדבריך בדבר ניהול "מו"מ תחרותי" תוך מניפולציות ו"שמירת קלפים קרוב לחזה" בשולחן הגישור (שזה בודאי לא מסייע להצלחתו)- בייחוד על ידי אלה שאינם מבינים את הליך הגישור ומהותו. אין ספק, שצדדים רציונאליים לסכסוך שואפים למצות את הדרכים ליישוב הסכסוך לשביעות רצונם, אם כי אין להתעלם מאלה הבאים כדי לקבל "פתק לשופט" שהיו בגישור והוא לא צלח. יש לדעתי חשיבות רבה להכשרתם של עורכי דין לשמש כמייצגים בהליכי גישור (ראי תגובתי לשאלתך מהיום).
 
למעלה