שאלה לדיון האם הניתוח שלי הוא סוד?
- פותח הנושא שמחה37
- פורסם בתאריך
לא. וחבל שלא !
כי כבר נמאס לי מכל החכמים שדואגים להזכיר לי שוב ושוב שלא ירדתי כלום והניתוח נכשל ובטח גם לא ארד כלום. כל הנשמות הטובות האלה שאין בהם טיפת רגישות ! רק הבעל המקסים שלי, כפרה עליו ! אין סוף לעידוד ולתמיכה !!! אז יאלה מה אכפת לי מה כולם חושבים.... הבעל הזה הרים לי את הבטחון העצמי מהריצפה !! בשעה שכולם השפילו, העליבו, צעקו ונזפו הוא דאג לומר לי יום יום כמה אני יפה ומדהימה וכמה כל קילו הוא עוד קצת ממיכלי שלו. ושהוא בחר בי כי אני הכי טובה בעולם ושאני אאטום את האוזניים ואשכח את העבר, את הביקורת וההשפלה . תמך תמיד, ניגב את הדמעות, הרים את האגו האבוד מהריצפה ודאג לרומם אותו בחוכמה !
כי כבר נמאס לי מכל החכמים שדואגים להזכיר לי שוב ושוב שלא ירדתי כלום והניתוח נכשל ובטח גם לא ארד כלום. כל הנשמות הטובות האלה שאין בהם טיפת רגישות ! רק הבעל המקסים שלי, כפרה עליו ! אין סוף לעידוד ולתמיכה !!! אז יאלה מה אכפת לי מה כולם חושבים.... הבעל הזה הרים לי את הבטחון העצמי מהריצפה !! בשעה שכולם השפילו, העליבו, צעקו ונזפו הוא דאג לומר לי יום יום כמה אני יפה ומדהימה וכמה כל קילו הוא עוד קצת ממיכלי שלו. ושהוא בחר בי כי אני הכי טובה בעולם ושאני אאטום את האוזניים ואשכח את העבר, את הביקורת וההשפלה . תמך תמיד, ניגב את הדמעות, הרים את האגו האבוד מהריצפה ודאג לרומם אותו בחוכמה !
עניין של אישיות
כל אחד מתייחס לניתוח כמו כל "סוד" כזה או אחר בחיים. יש שפותחים את הלב ומספרים כל דבר ויש שחשים בושה ורצון להסתרה. בניתוח הראשון סיפרתי בחפץ לב. בניתוח האחרון העדפתי להצניע. זה השתנה גם מבחינת הזמן וגם מבחינת הנסיבות. הרגשתי שהניתוח מיותר משו.. אז העדפתי לעבור אותו בשקט.
כל אחד מתייחס לניתוח כמו כל "סוד" כזה או אחר בחיים. יש שפותחים את הלב ומספרים כל דבר ויש שחשים בושה ורצון להסתרה. בניתוח הראשון סיפרתי בחפץ לב. בניתוח האחרון העדפתי להצניע. זה השתנה גם מבחינת הזמן וגם מבחינת הנסיבות. הרגשתי שהניתוח מיותר משו.. אז העדפתי לעבור אותו בשקט.
רונה גימל 1
New member
סודסודסודסוד. הסברים בהמשך.
הסברים פסיכולוגיים חברתיים וכו' כשאתפנה. יום מקסים.
הסברים פסיכולוגיים חברתיים וכו' כשאתפנה. יום מקסים.
ירדנה היחפה
New member
היום אני מספרת לכולם, אבל.....
בחצי שנה הראשונה, רק המשפחה הקרובה ידעה ועוד 2 שהייתי בקשרי עבודה איתן. כשראיתי את התגובות שלהן ל"חוסר" ירידה שלי, הבנתי שאין מה לספר ולשתף אף אחד עד שאגיע לירידה משמעותית. היום, כשאי אפשר להתעלם מהשינוי, אני מספרת כששואלים אותי, ומי שמגלה התעניינות אמיתית גם משתפת בקשיים שהיו לאורך הדרך. כך שבסיכומו של דבר - נראה לי שההתנהלות שלנו משתנה ככל שאנחנו מגיעים אל המטרה.
בחצי שנה הראשונה, רק המשפחה הקרובה ידעה ועוד 2 שהייתי בקשרי עבודה איתן. כשראיתי את התגובות שלהן ל"חוסר" ירידה שלי, הבנתי שאין מה לספר ולשתף אף אחד עד שאגיע לירידה משמעותית. היום, כשאי אפשר להתעלם מהשינוי, אני מספרת כששואלים אותי, ומי שמגלה התעניינות אמיתית גם משתפת בקשיים שהיו לאורך הדרך. כך שבסיכומו של דבר - נראה לי שההתנהלות שלנו משתנה ככל שאנחנו מגיעים אל המטרה.
שמנת מתוקה מתוקה
New member
../images/Emo2.gifסוד??? ל......
לא מפרסמת אך גם לא מסתירה כששואלים.... ולמען האמת גם לא שואלים אותי הרבה.... מאד מוצא חן בעיניי כשאומרים לי וואו איך רזית- ואני מקבלת את זה בחיוך ואומרת כן.... תודה..... כאילו זו "קבלה"-למרות המשקל שנשר 16 ק"ג עד כה בדיאטה ללא דיאטה אני לא הכי מרגישה זאת אולי בפנים ובגוף קצת=מפחדת איפשהו לא לזהות את עצמי.....
לא מפרסמת אך גם לא מסתירה כששואלים.... ולמען האמת גם לא שואלים אותי הרבה.... מאד מוצא חן בעיניי כשאומרים לי וואו איך רזית- ואני מקבלת את זה בחיוך ואומרת כן.... תודה..... כאילו זו "קבלה"-למרות המשקל שנשר 16 ק"ג עד כה בדיאטה ללא דיאטה אני לא הכי מרגישה זאת אולי בפנים ובגוף קצת=מפחדת איפשהו לא לזהות את עצמי.....
ילדת הכפר1
New member
לא סוד
אך גם לא זועקת זאת בראש חוצות. לגבי האנשים מהעבר שרואים כמה השתניתי ושואלים, אני עונה, עברתי ניתוח וזו התוצאה. טוב לי,כיף לי, התמודדות לא פשוטה , אך אני שמחה בכך. ובכך זה נגמר. לגבי מי שלא שואל איך עשיתי זאת, לא מספרת ועונה "עובדת על זה" פלוס חיוך. לגבי אנשים שלא הכירו אותי במצב צבירה קודם, ורואים שאני יורדת כמה ק"ג מאז היכרותנו (בערך זה מה שקורה מאז עברתי לירושלים והתחלתי חיים חדשים לפני שנה) אני גם עונה, שאני עובדת על זה. עם חברים קרובים חדשים, או כאשר יושבת לאכול בחברתם, ורואים שאני אוכלת לאט או אוכלת דברים מסויימים, והם תוהים, אני מספרת על הניתוח. ואם שואלים שאלות נלוות, אין לי בעיה לענות. אני מרגישה גאווה בהחלטה הזו וגאווה באיך שאני נראית ואין לי במה להתבייש. זו מעין זעקה בראש חוצות על הדרך שעברתי. השאלה שתמיד צצה ואין עליה תשובה חד משמעית , היא כשאני נפגשת עם בחורים. קרה לי פעם שיצאתי עם בחור, היתה מציאת חן הדדית, וכשישבנו לאכול, שאל למה אני לא אוכלת לחם וכו' סיפרתי לו על הניתוח אח"כ קיבלתי טלפון שהוא חושב שזה לא מתאים וכששוחחנו, הבנתי שהוא נלחץ מעצם הניתוח, ואיך עשיתי את זה לעצמי, ואיך אני אלד בעתיד ובלה בלה בלה. בורות לשמה. מאוד התעצבנתי, אך הסברתי לו את מה שעומד מאחורי זה וזהו. מאז, הבנתי שצריכה לספר על כך "ברחל בתך הקטנה" כי לא בטוח שאוהבים לשמוע תיאורים על ההתמודדות ואני חוסכת. היום אני חושבת, שבחור שידע לקבל זאת בהבנה ובטוב, יהיה ראוי לכך שארצה להכירו. בסך הכל, רוב האנשים שמכירים אותי יודעים על הניתוח וההתמודדות. היו אנשים שהביעו מורת רוח מהדרך בהתחלה התרגשתי, אח"כ חיפפתי אותם ממני היום מי שמעיר על הניתוח לשלילה, יכווה ברותחין ממני. נראה לי שזהו..
אך גם לא זועקת זאת בראש חוצות. לגבי האנשים מהעבר שרואים כמה השתניתי ושואלים, אני עונה, עברתי ניתוח וזו התוצאה. טוב לי,כיף לי, התמודדות לא פשוטה , אך אני שמחה בכך. ובכך זה נגמר. לגבי מי שלא שואל איך עשיתי זאת, לא מספרת ועונה "עובדת על זה" פלוס חיוך. לגבי אנשים שלא הכירו אותי במצב צבירה קודם, ורואים שאני יורדת כמה ק"ג מאז היכרותנו (בערך זה מה שקורה מאז עברתי לירושלים והתחלתי חיים חדשים לפני שנה) אני גם עונה, שאני עובדת על זה. עם חברים קרובים חדשים, או כאשר יושבת לאכול בחברתם, ורואים שאני אוכלת לאט או אוכלת דברים מסויימים, והם תוהים, אני מספרת על הניתוח. ואם שואלים שאלות נלוות, אין לי בעיה לענות. אני מרגישה גאווה בהחלטה הזו וגאווה באיך שאני נראית ואין לי במה להתבייש. זו מעין זעקה בראש חוצות על הדרך שעברתי. השאלה שתמיד צצה ואין עליה תשובה חד משמעית , היא כשאני נפגשת עם בחורים. קרה לי פעם שיצאתי עם בחור, היתה מציאת חן הדדית, וכשישבנו לאכול, שאל למה אני לא אוכלת לחם וכו' סיפרתי לו על הניתוח אח"כ קיבלתי טלפון שהוא חושב שזה לא מתאים וכששוחחנו, הבנתי שהוא נלחץ מעצם הניתוח, ואיך עשיתי את זה לעצמי, ואיך אני אלד בעתיד ובלה בלה בלה. בורות לשמה. מאוד התעצבנתי, אך הסברתי לו את מה שעומד מאחורי זה וזהו. מאז, הבנתי שצריכה לספר על כך "ברחל בתך הקטנה" כי לא בטוח שאוהבים לשמוע תיאורים על ההתמודדות ואני חוסכת. היום אני חושבת, שבחור שידע לקבל זאת בהבנה ובטוב, יהיה ראוי לכך שארצה להכירו. בסך הכל, רוב האנשים שמכירים אותי יודעים על הניתוח וההתמודדות. היו אנשים שהביעו מורת רוח מהדרך בהתחלה התרגשתי, אח"כ חיפפתי אותם ממני היום מי שמעיר על הניתוח לשלילה, יכווה ברותחין ממני. נראה לי שזהו..
פרסמתי לכל מי שרק רצה להקשיב...
סיפרתי וסיפרתי, וכולם התפעלו. כשההרזיה התעכבה אף אחד לא העז לצייץ מילה, ואחרי שההרזיה התפתחה כולם הגיבו במשובים מדהימים, אחד יותר מדהים מהשני. היתה קבוצה קטנה של שמנות גדולות, שהתקשו לפרגן. הן אמרו משפטי פרגון קצרים להחריד, חד פעמיים ועם טונציה כבויה להפליא. אני מאוד מאוד מאוד מבינה אותן. כל הכבוד להן שהצליחו להגיד מילה. לא היה לי שום עיכוב או חוסר ביטחון פנימי, הייתי משוכנעת לחלוטין בהצלחתי במשימה. לכן סיפרתי לכל העולם. אני אוהבת לדבר, ושיתפתי כל מי שרק רצה להקשיב. גם בשלבי התהליך. אחת החברות שעשתה ניתוח למעלה משנה אחרי, מספרת היום לאחרים גם היא (לאחר שהעדיפה להסתיר בתחילת התהליך), ומודיעה להם שכל הכוח שהיא קיבלה לעשות את הניתוח, היה מזה שאני החזקתי לה את היד לאורך הדרך. אז אחרי שגמרתי לספר לכל העולם, גם אחרים מספרים עלי
.
סיפרתי וסיפרתי, וכולם התפעלו. כשההרזיה התעכבה אף אחד לא העז לצייץ מילה, ואחרי שההרזיה התפתחה כולם הגיבו במשובים מדהימים, אחד יותר מדהים מהשני. היתה קבוצה קטנה של שמנות גדולות, שהתקשו לפרגן. הן אמרו משפטי פרגון קצרים להחריד, חד פעמיים ועם טונציה כבויה להפליא. אני מאוד מאוד מאוד מבינה אותן. כל הכבוד להן שהצליחו להגיד מילה. לא היה לי שום עיכוב או חוסר ביטחון פנימי, הייתי משוכנעת לחלוטין בהצלחתי במשימה. לכן סיפרתי לכל העולם. אני אוהבת לדבר, ושיתפתי כל מי שרק רצה להקשיב. גם בשלבי התהליך. אחת החברות שעשתה ניתוח למעלה משנה אחרי, מספרת היום לאחרים גם היא (לאחר שהעדיפה להסתיר בתחילת התהליך), ומודיעה להם שכל הכוח שהיא קיבלה לעשות את הניתוח, היה מזה שאני החזקתי לה את היד לאורך הדרך. אז אחרי שגמרתי לספר לכל העולם, גם אחרים מספרים עלי
ירדנה היחפה
New member
../images/Emo13.gif
עוד משהו
האם לדעתכם להתמודד גם עם הניתוח וההשלכות שלו וגם עם הסוד שלא ידעו לא מכביד יותר על הנפש. כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים בלשמור סוד? למה כ"כ מעניין אותנו מה חושבת עלינו הסביבה? האם מוטלת עלינו איזשהי חובת הוכחה למישהו? כשמחליטים לעבור את הניתוח עושים אותו בראש וראשונה למען עצמי את הדין וחשבון אני נותנת לעצמי. הניתוח הזה גם ככה מעמיד אותנו מול כ"כ הרבה שינויים, האם אנו צריכים להתמודד גם עם הסוד נוסף לזה? עוד נקודה להשקפה. אשמח לשמוע את דעתכם שמחה
האם לדעתכם להתמודד גם עם הניתוח וההשלכות שלו וגם עם הסוד שלא ידעו לא מכביד יותר על הנפש. כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים בלשמור סוד? למה כ"כ מעניין אותנו מה חושבת עלינו הסביבה? האם מוטלת עלינו איזשהי חובת הוכחה למישהו? כשמחליטים לעבור את הניתוח עושים אותו בראש וראשונה למען עצמי את הדין וחשבון אני נותנת לעצמי. הניתוח הזה גם ככה מעמיד אותנו מול כ"כ הרבה שינויים, האם אנו צריכים להתמודד גם עם הסוד נוסף לזה? עוד נקודה להשקפה. אשמח לשמוע את דעתכם שמחה
מכביד מאוד - אבל זו לא השאלה
באמת, הרבה יותר קשה להתמודד גם עם הפחדים והתהליך של הניתוח והשלכותיו, וגם עם הסוד וההסתרה והפחד מהחברה. מכביד מאוד על הנפש. אבל השאלה היא לא כמה אנרגיה אנו מבזבזים, וכמה זה מכביד על הנפש. השאלה היא מה האפשרות שלנו? מה האלטרנטיבה שלנו? כאשר יש לי אלטרנטיבה של הערכה עצמית גבוהה (כמו במקרה שלי, ביחס לניתוח), אני יכולה לבחור כמה אנרגיה אני רוצה להשקיע בפרויקט, ואם אני רוצה לוותר על להסתיר. כשיש לי מוטיבציה להיות כלי עזר לאחרים, אני יכולה להחליט לפרסם לכל העולם, ולתת פרטים בלי להרגיש צורך בפרטיות ובאינטימיות. אם בחרתי להיות שחקנית, אני רוצה מצלמה. השאלה אם לכולם יש האלטרנטיבה הזו. ואם היא אינה, אז מה תעזור המודעות שאנו מבזבזים יותר אנרגיה בלעדיה? השאלה אם מספיק שנכניס לנו למודעות, שזה בזבוז אנרגיה וכדאי לוותר על מה חושבת עלינו הסביבה? או שיש פחד גדול מידי מכדי שהמודעות תגבר עליו, והוא מנהל לנו את היכולות. ואם יש פחד גדול, האם אפשר לזהות אותו ולערוך בו שינוי בריא, בתהליך מסוים? אתן לך דוגמא - יש לי חוסר מסוגלות חסר אונים לחלוטין, לעמוד בפני הביקורת הלא עניינית של אמא שלי והעקיצות שלה. אני מרגישה מוטרפת ומגיבה מוטרפת, ושום מודעות עצמית (ואלף טיפולים ומאות אלפי שקלים) לא משנים את המצב אפילו קצת. אז אני מבלה עשרות שנות חיים בלברוח מאמא שלי, ועל הדרך לברוח מכל האנשים שהתנהגותם מזכירה לי את אמא שלי. זה מבזבז אנרגיה? או-הו, בכמות שמגבילה לי את החיים באופן שאת לא יכולה אפילו לתאר לעצמך. אז מה אני אעשה עם ההבנה הזו? יש לי אלטרנטיבה בידיים שלי? יש לי ברירה מעשית?
באמת, הרבה יותר קשה להתמודד גם עם הפחדים והתהליך של הניתוח והשלכותיו, וגם עם הסוד וההסתרה והפחד מהחברה. מכביד מאוד על הנפש. אבל השאלה היא לא כמה אנרגיה אנו מבזבזים, וכמה זה מכביד על הנפש. השאלה היא מה האפשרות שלנו? מה האלטרנטיבה שלנו? כאשר יש לי אלטרנטיבה של הערכה עצמית גבוהה (כמו במקרה שלי, ביחס לניתוח), אני יכולה לבחור כמה אנרגיה אני רוצה להשקיע בפרויקט, ואם אני רוצה לוותר על להסתיר. כשיש לי מוטיבציה להיות כלי עזר לאחרים, אני יכולה להחליט לפרסם לכל העולם, ולתת פרטים בלי להרגיש צורך בפרטיות ובאינטימיות. אם בחרתי להיות שחקנית, אני רוצה מצלמה. השאלה אם לכולם יש האלטרנטיבה הזו. ואם היא אינה, אז מה תעזור המודעות שאנו מבזבזים יותר אנרגיה בלעדיה? השאלה אם מספיק שנכניס לנו למודעות, שזה בזבוז אנרגיה וכדאי לוותר על מה חושבת עלינו הסביבה? או שיש פחד גדול מידי מכדי שהמודעות תגבר עליו, והוא מנהל לנו את היכולות. ואם יש פחד גדול, האם אפשר לזהות אותו ולערוך בו שינוי בריא, בתהליך מסוים? אתן לך דוגמא - יש לי חוסר מסוגלות חסר אונים לחלוטין, לעמוד בפני הביקורת הלא עניינית של אמא שלי והעקיצות שלה. אני מרגישה מוטרפת ומגיבה מוטרפת, ושום מודעות עצמית (ואלף טיפולים ומאות אלפי שקלים) לא משנים את המצב אפילו קצת. אז אני מבלה עשרות שנות חיים בלברוח מאמא שלי, ועל הדרך לברוח מכל האנשים שהתנהגותם מזכירה לי את אמא שלי. זה מבזבז אנרגיה? או-הו, בכמות שמגבילה לי את החיים באופן שאת לא יכולה אפילו לתאר לעצמך. אז מה אני אעשה עם ההבנה הזו? יש לי אלטרנטיבה בידיים שלי? יש לי ברירה מעשית?
רונה גימל 1
New member
השאלה הנשאלת היא בשביל מה לספר?
הבה ננתח את הסיבות: 1. כי אנשים שמים לב להרזייה משמעותית - גם אנשים שיורדים בדיאטה רגילה יורדים לפעמים קילוגרמים רבים. 2. כי אנשים שמים לב שאנחנו אוכלים מעט או מוותרים על מאכלים מסויימים. - גם אנשים בדיאטה רגילה בוררים מה לאכול, ולא פעם בתקופות של דיאטה דרסטית הייתי יושבת בארועים ולא טועמת פירור. אחרי ניתוח אפשר לאכול הרבה יותר מפירור. 3. כדי לקבל חיזוק מהסביבה. - רוב האנשים מצפים ממנותח לרדת בבת אחת ממידה XXXXL למידה XXXXS וגם באים בטרוניות כשאנחנו לא יורדים מהר והרבה כאילו הם- הם שמימנו את הניתוח או סבלו בגללו. הם גם מסתכלים בצלחת של המנותח ובודקים כל קלוריה שהוא מכניס לפה. 4. כדי שיעריכו את ההקרבה והאומץ שלנו בבחירה בהליך ניתוחי. - למרבה הצער רוב האנשים (וגם אנחנו עצמנו, יש לומר) מסתכלים על המנותח כעל מישהו שלא היה לו מספיק אופי כדי לרזות לבד, ונאלץ לעבור ניתוח שיסתום לו את הפה. 5. כדי שיתנו קרדיט לתקופה הלא קלה (היא בכלל לא קשה, אבל זה סיפור אחר...) שעובר המנותח. - הסביבה רואה בהרזיה אחרי ניתוח עובדה קיימת ולא תוצאה של איזה מאמץ. לא פעם תשמעו אנשים אומרים: הוא רזה הרבה? טוב, מה הפלא, הוא עשה ניתוח. ולכן... החלטתי שאני אכן רוצה קרדיט על ההרזיה, ואני רוצה שיכבדו את הקצב שלי, שלא יספרו לי קלוריות ולא יעירו לי הערות, ולא יצפו ממני להכנס לניתוח שמנה שמנה ולצאת אנג'לינה ג'ולי. זאת הסיבה שסיפרתי לבעלי, לבתי ולבעלה, ל-3 חברותי בעבודה (אחת מהן חבל שהיא יודעת כי בטוח עשתה לזה תפוצת נאטו) סה טו. וכל השאר מחמיאים לי (חוץ מרופא המשפחה שלי, כמובן...) ולכן זה סוד. האם הסוד הזה הוא נטל או ביזבוז אנרגיה? ממש לא. מכיוון שאני מתנהלת בחיים רגילים לחלוטין ולא חיה על גרבר ומים, אין בסוד הזה שום דבר מעיק.
הבה ננתח את הסיבות: 1. כי אנשים שמים לב להרזייה משמעותית - גם אנשים שיורדים בדיאטה רגילה יורדים לפעמים קילוגרמים רבים. 2. כי אנשים שמים לב שאנחנו אוכלים מעט או מוותרים על מאכלים מסויימים. - גם אנשים בדיאטה רגילה בוררים מה לאכול, ולא פעם בתקופות של דיאטה דרסטית הייתי יושבת בארועים ולא טועמת פירור. אחרי ניתוח אפשר לאכול הרבה יותר מפירור. 3. כדי לקבל חיזוק מהסביבה. - רוב האנשים מצפים ממנותח לרדת בבת אחת ממידה XXXXL למידה XXXXS וגם באים בטרוניות כשאנחנו לא יורדים מהר והרבה כאילו הם- הם שמימנו את הניתוח או סבלו בגללו. הם גם מסתכלים בצלחת של המנותח ובודקים כל קלוריה שהוא מכניס לפה. 4. כדי שיעריכו את ההקרבה והאומץ שלנו בבחירה בהליך ניתוחי. - למרבה הצער רוב האנשים (וגם אנחנו עצמנו, יש לומר) מסתכלים על המנותח כעל מישהו שלא היה לו מספיק אופי כדי לרזות לבד, ונאלץ לעבור ניתוח שיסתום לו את הפה. 5. כדי שיתנו קרדיט לתקופה הלא קלה (היא בכלל לא קשה, אבל זה סיפור אחר...) שעובר המנותח. - הסביבה רואה בהרזיה אחרי ניתוח עובדה קיימת ולא תוצאה של איזה מאמץ. לא פעם תשמעו אנשים אומרים: הוא רזה הרבה? טוב, מה הפלא, הוא עשה ניתוח. ולכן... החלטתי שאני אכן רוצה קרדיט על ההרזיה, ואני רוצה שיכבדו את הקצב שלי, שלא יספרו לי קלוריות ולא יעירו לי הערות, ולא יצפו ממני להכנס לניתוח שמנה שמנה ולצאת אנג'לינה ג'ולי. זאת הסיבה שסיפרתי לבעלי, לבתי ולבעלה, ל-3 חברותי בעבודה (אחת מהן חבל שהיא יודעת כי בטוח עשתה לזה תפוצת נאטו) סה טו. וכל השאר מחמיאים לי (חוץ מרופא המשפחה שלי, כמובן...) ולכן זה סוד. האם הסוד הזה הוא נטל או ביזבוז אנרגיה? ממש לא. מכיוון שאני מתנהלת בחיים רגילים לחלוטין ולא חיה על גרבר ומים, אין בסוד הזה שום דבר מעיק.
אצלי
אמא שלי יודעת , היא אישה מבוגרת ובכיפור ישבתי להסביר לה בדיוק את התהליך ושיהיה לה יותר קל להבין שזה לא ניתוח קסמים. אחיות שלי שיודעות אבל לא שאלות דבר וכי הן יודעות שאני לא רוצה לדבר על זה והבנות היקרות שלי הן תמיד איתי גם בניתוחים שעברתי השנה הם היו איתי. אני מחייכת פתאום כולן יודעות מה זה פורט צינורית טבעת וכו'. הבת הגדולה אמרה לי אמא מה נסגר לא רואה ירידה במשקל. עניתי לה אין מה לעשות צריך סבלנות.זה הצחיק אותי כי לפני כן כל השנים אף אחד לא דיבר על זה בבית כי לא היה צורך. השנה הם היו מעורבות אז יש שאלות...זה טבעי
אמא שלי יודעת , היא אישה מבוגרת ובכיפור ישבתי להסביר לה בדיוק את התהליך ושיהיה לה יותר קל להבין שזה לא ניתוח קסמים. אחיות שלי שיודעות אבל לא שאלות דבר וכי הן יודעות שאני לא רוצה לדבר על זה והבנות היקרות שלי הן תמיד איתי גם בניתוחים שעברתי השנה הם היו איתי. אני מחייכת פתאום כולן יודעות מה זה פורט צינורית טבעת וכו'. הבת הגדולה אמרה לי אמא מה נסגר לא רואה ירידה במשקל. עניתי לה אין מה לעשות צריך סבלנות.זה הצחיק אותי כי לפני כן כל השנים אף אחד לא דיבר על זה בבית כי לא היה צורך. השנה הם היו מעורבות אז יש שאלות...זה טבעי
הניתוח שלי הוא לא סוד
אבל לפעמים אין לי חשק לספר לכל העולם ואשתו על הניתוח. אז כשמתחשק לי אני מספרת ומדגישה את העניין שזה לא פתרון קסמים ושצריך לסתום את הפה (כמעט כל אלו שסיפרתי להם הבינו את זה גם בלי שאכביר במילים), ולמי שלא מתחשק לי, אני פשוט אומרת שסתמתי את הפה ואני אוכלת מהכל, אבל מעט. (מה שנכון- נכון.)
אבל לפעמים אין לי חשק לספר לכל העולם ואשתו על הניתוח. אז כשמתחשק לי אני מספרת ומדגישה את העניין שזה לא פתרון קסמים ושצריך לסתום את הפה (כמעט כל אלו שסיפרתי להם הבינו את זה גם בלי שאכביר במילים), ולמי שלא מתחשק לי, אני פשוט אומרת שסתמתי את הפה ואני אוכלת מהכל, אבל מעט. (מה שנכון- נכון.)
לפני הניתוח ידעו רק
ההורים שלי אבא שלי היה נגד בעלי והילדים פחדתי לספר בגגל אבא שלי ובעלי שהיו נגד ולא רציתי שאנשים יפחידו אותם יותר אחרי הניתוח לא היתה לי בעיה לספר אין לי בעיה עם זה אף אחד לא היה שמן במקומי יחד עם זאת כשהייתי צריה את הניתוח השני לאחר חודש וחצי הנשמות הטובות התחילו בלמה היית צריכה את זה ויכלת לרדת לבד וכו' אבל לא מתייחסת וממשיכה הלאה אתמול הוצאתי את הסיכות ומקווה סוף סוף סוף עוד שבועיים לנפח את הטבעת פעם ראשונה עברתי את הניתוח ב 19.8 ועד היום ללא ניפוח ירדתי 16 ק''ג מרוצה מאושרת ..............
ההורים שלי אבא שלי היה נגד בעלי והילדים פחדתי לספר בגגל אבא שלי ובעלי שהיו נגד ולא רציתי שאנשים יפחידו אותם יותר אחרי הניתוח לא היתה לי בעיה לספר אין לי בעיה עם זה אף אחד לא היה שמן במקומי יחד עם זאת כשהייתי צריה את הניתוח השני לאחר חודש וחצי הנשמות הטובות התחילו בלמה היית צריכה את זה ויכלת לרדת לבד וכו' אבל לא מתייחסת וממשיכה הלאה אתמול הוצאתי את הסיכות ומקווה סוף סוף סוף עוד שבועיים לנפח את הטבעת פעם ראשונה עברתי את הניתוח ב 19.8 ועד היום ללא ניפוח ירדתי 16 ק''ג מרוצה מאושרת ..............
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.