שאלה לגרושות

שיתוף פעולה

זה שם המשחק. עזוב אותך מפרנציפים, מאגו. תברר האם יש סיבה ל"קביעת העובדה", למה זה כל כך חשוב / הכרחי, תנסה לבוא לקראת. עם שיתוף פעולה אפשר להשיג הרבה יותר אמרה לי פעם חברה "עם דבש אפשר לתפוס הרבה יותר זבובים" - כמה שהיא צדקה...
 
מסכימה מאוד

עם דבש אפשר בהחלט לתפוס הרבה יותר זבובים. לא תמיד כאשר אנו רבים על דבר מסוים, הדבר הזה - הוא זה - שאנו רבים עליו. לפעמים בלא מודע כואב משהו אחר ועליו לא ניתן או לא רצוי לדבר וזה נפרק ע"י ריב על נושא אחר לגמרי. כמו שרואים הרבה פעמים שמשתמשים בילדים בכדי לסגור חשבונות... לצערנו הגדול. אך בידך להפסיק את הגלגל הזה. זה לא קל. זה מצריך המון כאב לב, וויתור על כבוד (אגו). אני חושבת שאם באים לקראת הצד "המרושע", נגיד שזו האישה במקרה הזה שמגלה נוקשות, ומגלים כלפיה טוב לב לפנים משורת הדין כמו למשל תוספת במזונות לקראת חג הפסח, עם אמירה של: סתם, תקני משהו יפה לילדים", "אני יודע שזה קשה"... עם התעניינות כנה במצבה, מבחינה אנושית. אז מה אם היא גרושתך, היא עדיין בן אדם... עם הצעה לבוא ולתקן משהו... לא יודעת, כל אחד ומה שרלוונטי לו. אחרי כמה זמן, זה יחזור אליך כמו בומרנג. יש פסוק שאני כל הזמן משננת לעצמי: "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם ללב האדם" - כמו שהמים משקפים את הפנים, כך לב אדם משתקף בלב השני. אם אתה רוצה שהשני יאהב אותך - תאהב אותו. אם אתה רוצה שהשני ינהג איתך לפנים משורת הדין - תנהג אתה לפנים משורת הדין. תן לטוב ליבך להוביל אותך ללא פחד מלהיות פראייר - ואתה תקצור פירות של אהבה. בדוק ומנוסה!
 

יערית

New member
מעמידה

אז?????? הוא אדון לעצמו אומרים לי
 

פברואר68

New member
אם בעמידה לא הולך.....אפשר לנסות

פוזה אחרת.... סתם צוחקת ..... לילה טוב לכולם התעייפתי
 

אפשרית

New member
כל ענין לגופו

בתחילת הגירושין עמדתי על הגבול הכי ברור מה מותר ומה אסור. לגרוש שלי לא היתה אפשרות להתקרב לקצה הרחוב שלנו.אז הילדים היו צריכים ללכת אליו את כל הרחוב ואז לפגוש אותו.(אני ליוותי אותם)כן,זה קצת סירבל לי את החיים, ולילות כמעט לרוב נקשרתי לבית הם היו קטנים והסדרי הראיה היו אחת לשבוע באמצע היום שעה שעתיים. אז כן, הקפדתי על גבול ברור שלא נעבור אותו(הרי היה לי קל יותר אם היה לוקח אותם יותר, או רואה אותם יותר אפילו סיבוב בקניון).אך הקצה הראשון שהייתי מתירה היה הופך מהר מאוד לאיבוד שליטה מוחלט. היום לאחר כחמש שנים,הם הולכים אליו יותר גם מרצונם החופשי,יצא להם אי אלו שבתות להיות איתו.הגבולות גמישים יותר כיון שהילדים גדלו ואני סומכת עליהם שישמרו על עצמם(לא על אבא שלהם). בסיכומו של ענין כשאני משווה את העמידה הרציפה על הגבולות שלי מול חברותיי שנוהגות בקלות יתירה ואפילו מוותרות פה ושם, החיים שלהם בלתי נסבלים והמריבות גדולות יותר, מאשר שהיו לי(והיו). אז כל אחד וכוחותיו לעמוד בגבולות וליישם אותם,לעמוד מול הילדים שפעמים רוצים לראות את אבא ואמא לא מרשה.זה לא פשוט...כך החלטתי כך נהגתי ולא מצטערת.
 
למעלה