שאלה לגרא

[אמא מאושרת14]

שאלה לגרא

במה אני טועה ? הילדה שלי לא מפסיקה לבכות. והיא בוכה בד"כ רק שאני בסביבה. בכי של פינוק של קוטריות לא של כאב. היא בוכה לפני שהיא הולכת לישון היא קמה בבכי בבוקר (איך אפשר לבכות מקימה משינה?) אם אני מתרחקת לה מהעין היא בוכה , לפעמים היא ממש סתם מתחילה לבכות ומפסיקה בלי שאני עושה כלום בפעוטון היא בסדר,המטפלות מספרות שיש לה העדפות למטפלות מסויימות ואם היא לא איתן זה גם גורר בכי ופינוק נורא קשה לי . נורא קשה לי שאני לא מבינה את הקושי שלי - הרי זה השפה שלהם כעת. מה היא רוצה להגיד לי ? האם זה ענין של גבולות ? האם באמת עובר אליה משהו ? או שזה נטו פינוק שלי? קשה נורא לחוות את הילדה ככה בחודשים האחרונים. כמובן שיש ימים שזה יותר טוב ופחות טוב אבל בגדול זה התמונה. מה עושים ? אם מי מתייעצים ? איזה כלים עומדים לרשותי? בעלי כבר עומד חסר אונים גם. תודה

 

[גרא.]

אמא מאושרת14,ילדתך נמצאת בשלב שבן היא חווה

חרדת התנתקות.בגיל הזה,מה שלא נראה בעין,איננו,למשל,אם את משחקת איתה במשחק שבו את מחביאה חפץ עבורה הוא לכאורה לא קיים. ככך קורה כשאת מתרחקת ונעלמת מעיניה,או יוצאת מהחדר,עבורה זה כאילו נעלמת אינך קיימת,וזה גורם לחרדה,המלווה בבכי.לא כתבת מה את עושה כשהיא בוכה סתם.האם את מרימה אותה על הידיים? אם את מגיבה,איך את עושה את זה?בכל מקרה,ילדה בת שנה,עדיין אינה יודעת לבטא את עצמה את רצונותיה,בצורה מילולית,והתקשורת היחידה המוכרת לה היא הבכי שדרכ היא מודיעה שלא טוב לה במשהוא, או שהיא רוצה משהוא.פגשתי פעם באם לתאומים,שכל הזמן הוטרדה מפניות חוזרות ונשנות מילדיה ששחקו בחצר הבית.מדי פעפ נכנס אחד מהם,התרפק לה על הרגל,ובקש משהוא לנשנש..היה קשה לה מאד לדבר, לבשל (עמדה במטבח),והיא הרגישה שהם פשוט מטרידים אותה סתם (היו בני למעלה משנתיים).הצעתי לה להתחיל להתעלם,מפניות סתמיות אלה,ופשוט לא להגיב.באורח פלא תדירות הכניסות החוזרות שלהם לבית ואליה,ירדה באופן משמעותי.רוצה לומר,אינך חייבת להגיב לכל פנייה שלה,אם את מרגישה שהיא סתמית,למעט כמובן אם הטיטול מלא,או שהיא רוצה לשתות.אם תלמדי להתעלם,ולברור את ההענויות שלך אליה,די מהר\ היא תפנה הרבה פחות.,.הכוונה כמובן לך ולבעלך.