שאלה לגבי pink floyd
- פותח הנושא tommeir
- פורסם בתאריך
לא הבנתי את התשובה שלך
אבל בהחלט יכול להיות שאני טרול קטן ומסכן, כי אם זה נכון אני האחרון שיוכל להגיד משהו בנידון. בחרתי כלאו-טצה בגלל הנקודה הראשונה שהעליתי. רשמתי גם למטה (תשובתי על "סרטים ופסקולים") שבנושא הזה (כלומר ההופעה בפומפיי, לא היותי טרול קטן ומסכן) אנחנו חלוקים, כי אני חושב שזה כן סרט. באותו אופן אני חושב שגם Home of the brave (לורי אנדרסון, 1986), Stop making sense (ג´ונתן דמי, 1984) ו-sign o´ times (פרינס, 1987) הם כן סרטים. לדעתי גם "אטלנטיס" (לוק בסון, 1991) ו"מיקרוקוסמוס" (קלוד נורידסאני, 1996) הם כן סרטים. כל הנ"ל, כמובן, בנוסף לסרטים שכבר ציינתי קודם, הם דוגמאות שלא עונות על הקריטריונים שלך. אני, לעומת זאת, לא חושב עליך דברים רעים. דווקא מאד מעריך את האתר שלך ואת פועלך. ניחא.
אבל בהחלט יכול להיות שאני טרול קטן ומסכן, כי אם זה נכון אני האחרון שיוכל להגיד משהו בנידון. בחרתי כלאו-טצה בגלל הנקודה הראשונה שהעליתי. רשמתי גם למטה (תשובתי על "סרטים ופסקולים") שבנושא הזה (כלומר ההופעה בפומפיי, לא היותי טרול קטן ומסכן) אנחנו חלוקים, כי אני חושב שזה כן סרט. באותו אופן אני חושב שגם Home of the brave (לורי אנדרסון, 1986), Stop making sense (ג´ונתן דמי, 1984) ו-sign o´ times (פרינס, 1987) הם כן סרטים. לדעתי גם "אטלנטיס" (לוק בסון, 1991) ו"מיקרוקוסמוס" (קלוד נורידסאני, 1996) הם כן סרטים. כל הנ"ל, כמובן, בנוסף לסרטים שכבר ציינתי קודם, הם דוגמאות שלא עונות על הקריטריונים שלך. אני, לעומת זאת, לא חושב עליך דברים רעים. דווקא מאד מעריך את האתר שלך ואת פועלך. ניחא.
אורי, לפי מה אתה מגדיר טרול?
האם כל הודעה שלא חתום עליה אדם מוכר ומזוהה הופכת את הכותב לטרול? האם כל הודעה בטון שלילי הופכת את הכותב לטרול? או שמא כל הודעה שמכוונת נגדך הופכת את הכותב לטרול? הטענות שהועלו בהודעה היו לגיטימיות, נכתבו אומנם בעוקצנות אך לא בטעם רע. ונדמה לי שהכוונה הייתה לרמוז שכאן זה פורום רוק מתקדם, לא פורום קולנוע, ושהטענות שלך, שהן, בלשון המעטה, מאוד שנויות במחלוקת, הן פתח לדיון ארוך ומעניין, שממש לא שייך לכאן (הוא שייך לכאן: http://www.fisheye.co.il ).
האם כל הודעה שלא חתום עליה אדם מוכר ומזוהה הופכת את הכותב לטרול? האם כל הודעה בטון שלילי הופכת את הכותב לטרול? או שמא כל הודעה שמכוונת נגדך הופכת את הכותב לטרול? הטענות שהועלו בהודעה היו לגיטימיות, נכתבו אומנם בעוקצנות אך לא בטעם רע. ונדמה לי שהכוונה הייתה לרמוז שכאן זה פורום רוק מתקדם, לא פורום קולנוע, ושהטענות שלך, שהן, בלשון המעטה, מאוד שנויות במחלוקת, הן פתח לדיון ארוך ומעניין, שממש לא שייך לכאן (הוא שייך לכאן: http://www.fisheye.co.il ).
אז למה לדבר בעילום שם?
אם אתה רוצה, אתה יכול להוריד את המילה ´בשר ודם´ אחרי המילה ´שחקן´. כן פנטזיה זה סרט דרמטי בגלל שהדמות היא דמות פיקטיבית, ולא אדם ´מהרחוב´ או ´מציאותי´. זו דמות בדיוק כמו שהמלט היא דמות. ההופעה בפומפיי איננה סרט דרמטי, אלא הופעה מוסיקלית מסוגננת. פינק פלויד לא מגלמים את פינק פלויד - הם פשוט עצמם. זה לא דרמה אלא הופעה מוסיקלית מצולמת עם אפקטים ויזואליים שונים. אם פינק פלויד היו מגלמים את להקת קינק גלויד, אז זה היה סרט דרמטי (או קומי, אבל זה עדיין דרמה במובנה הבסיסי. זה הרבה יותר פשוט ממה שאתה מנסה לסבך את זה.
אם אתה רוצה, אתה יכול להוריד את המילה ´בשר ודם´ אחרי המילה ´שחקן´. כן פנטזיה זה סרט דרמטי בגלל שהדמות היא דמות פיקטיבית, ולא אדם ´מהרחוב´ או ´מציאותי´. זו דמות בדיוק כמו שהמלט היא דמות. ההופעה בפומפיי איננה סרט דרמטי, אלא הופעה מוסיקלית מסוגננת. פינק פלויד לא מגלמים את פינק פלויד - הם פשוט עצמם. זה לא דרמה אלא הופעה מוסיקלית מצולמת עם אפקטים ויזואליים שונים. אם פינק פלויד היו מגלמים את להקת קינק גלויד, אז זה היה סרט דרמטי (או קומי, אבל זה עדיין דרמה במובנה הבסיסי. זה הרבה יותר פשוט ממה שאתה מנסה לסבך את זה.
סבלנות, סרטים ואמנות
אמנם אתה מניח, ואולי בצדק, שכל אחד בפורום אמור להכיר את הכינוי שלך, אבל למען ההגינות וברמת העיקרון "לאו-טצה" הוא לא פחות עלום מ"ביגון". צר לי על חוסר הסבלנות והסובלנות כלפי כותבים עם זהות לא ברורה, אבל האם בתחילת דרכך בפורום גם לא היתה גם זהותך לא ברורה. יתרה מכך, אני לא אורח ומלווה את הפורום הזה לא מעט זמן, אבל בהתחלה לא ממש ידעתי מי זה "ביגון". האם עקב כך הייתי אמור להיות חסר סבלנות לדברים שכתבת? חוץ מזה, וזה עניין עיקרי לתפיסתי: כדאי לשפוט דברים לפי תוכנם ולא לפי אומרם. למען ההגינות גם כדאי לציין, שאני דווקא מרגיש שאני מנסה לפשט את העניין ולא לסבך אותו. אבל בוא נתייחס לעניין עצמו: אף אחד לא הזכיר את המלה "דרמטי" בהקשר של ההופעה בפומפיי. שיר דויטש כתב "ההופעה בפומפיי, כמובן. זה בעצם סרט", ואני מסכים איתו. תגובתך היתה "לא ממש, זו בסך הכל הופעה. ´סרט´ זו בדרך כלל הפקה שכוללת תסריט, שחקנים וגילום דמויות". אז אולי פיספסתי מילה, אבל אף אחד לא דיבר על "סרט דרמטי", אלא פשוט סרט. בסה"כ הבאתי לא מעט דוגמאות, לטעמי לגיטימיות, לכך שיש הרבה סרטים, שהם הפקה שלאו דווקא כוללת תסריט, או שחקנים וגילום דמויות. זה הכל. גם לורי אנדרסון לא מגלמת דמויות, ואף אחד (אולי עד עכשיו) לא חולק על היותו של Home of the brave סרט. זה נכון גם לגבי "ראשים מדברים" והיותו של Stop making sense סרט. "דרמה" יכולה להיבנות גם ללא שחקנים, תסריט וגילום דמויות, ולדוגמא "אטלנטיס", "מיקרוקוסמוס" "הנבואה" ו"בראקה", שבונים את הדרמה באמצעות צילום ומוסיקה נטו. ההופעה החיה בפומפיי היא סרט. פשוט סרט. אולי לא דרמטי, אולי לא קומי, אבל סרט. גם חשוב לציין שבניגוד ללורי אנדרסון וראשים מדברים, כאן לא צולמו הופעה שממילא התקיימה, אלא ההופעה ללא קהל הופקה ונערכה למטרת הסרט. ואתה מה - יש לפחות אחד בעולם שאוהב את הסרט הזה. אנא, סלחו לי על טעמי הרע. לדעתי האישית, לא כדאי להחיל נוסחאות על אמנות, כי אלו ביסודם אלו שני הפכים. ברגע שמשלבים את השניים (בין אם בקולנוע, בין אם במוסיקה או כל תחום אחר) מתחילות להתקבל תוצאות מסוג של "ספייס גירלז", בריטני ספירס או ג´יימס בונד.
אמנם אתה מניח, ואולי בצדק, שכל אחד בפורום אמור להכיר את הכינוי שלך, אבל למען ההגינות וברמת העיקרון "לאו-טצה" הוא לא פחות עלום מ"ביגון". צר לי על חוסר הסבלנות והסובלנות כלפי כותבים עם זהות לא ברורה, אבל האם בתחילת דרכך בפורום גם לא היתה גם זהותך לא ברורה. יתרה מכך, אני לא אורח ומלווה את הפורום הזה לא מעט זמן, אבל בהתחלה לא ממש ידעתי מי זה "ביגון". האם עקב כך הייתי אמור להיות חסר סבלנות לדברים שכתבת? חוץ מזה, וזה עניין עיקרי לתפיסתי: כדאי לשפוט דברים לפי תוכנם ולא לפי אומרם. למען ההגינות גם כדאי לציין, שאני דווקא מרגיש שאני מנסה לפשט את העניין ולא לסבך אותו. אבל בוא נתייחס לעניין עצמו: אף אחד לא הזכיר את המלה "דרמטי" בהקשר של ההופעה בפומפיי. שיר דויטש כתב "ההופעה בפומפיי, כמובן. זה בעצם סרט", ואני מסכים איתו. תגובתך היתה "לא ממש, זו בסך הכל הופעה. ´סרט´ זו בדרך כלל הפקה שכוללת תסריט, שחקנים וגילום דמויות". אז אולי פיספסתי מילה, אבל אף אחד לא דיבר על "סרט דרמטי", אלא פשוט סרט. בסה"כ הבאתי לא מעט דוגמאות, לטעמי לגיטימיות, לכך שיש הרבה סרטים, שהם הפקה שלאו דווקא כוללת תסריט, או שחקנים וגילום דמויות. זה הכל. גם לורי אנדרסון לא מגלמת דמויות, ואף אחד (אולי עד עכשיו) לא חולק על היותו של Home of the brave סרט. זה נכון גם לגבי "ראשים מדברים" והיותו של Stop making sense סרט. "דרמה" יכולה להיבנות גם ללא שחקנים, תסריט וגילום דמויות, ולדוגמא "אטלנטיס", "מיקרוקוסמוס" "הנבואה" ו"בראקה", שבונים את הדרמה באמצעות צילום ומוסיקה נטו. ההופעה החיה בפומפיי היא סרט. פשוט סרט. אולי לא דרמטי, אולי לא קומי, אבל סרט. גם חשוב לציין שבניגוד ללורי אנדרסון וראשים מדברים, כאן לא צולמו הופעה שממילא התקיימה, אלא ההופעה ללא קהל הופקה ונערכה למטרת הסרט. ואתה מה - יש לפחות אחד בעולם שאוהב את הסרט הזה. אנא, סלחו לי על טעמי הרע. לדעתי האישית, לא כדאי להחיל נוסחאות על אמנות, כי אלו ביסודם אלו שני הפכים. ברגע שמשלבים את השניים (בין אם בקולנוע, בין אם במוסיקה או כל תחום אחר) מתחילות להתקבל תוצאות מסוג של "ספייס גירלז", בריטני ספירס או ג´יימס בונד.
אופס...
משום מה ההודעה נשלחה לפני שסיימתי לערוך אותה, אז אנסה שנית: אמנם אתה מניח, ואולי בצדק, שכל אחד בפורום אמור להכיר את הכינוי שלך, אבל למען ההגינות וברמת העיקרון "לאו-טצה" הוא לא פחות עלום מ"ביגון". צר לי על חוסר הסבלנות והסובלנות כלפי כותבים עם זהות לא ברורה, אבל האם בתחילת דרכך בפורום לא היתה גם זהותך לא ברורה? יתרה מכך, אני לא אורח ומלווה את הפורום הזה לא מעט זמן, אבל גם אני בהתחלה לא ממש ידעתי מי זה "ביגון". האם עקב כך הייתי אמור להיות חסר סבלנות לדברים שכתבת? חוץ מזה, וזה עניין עיקרי לתפיסתי: כדאי לשפוט דברים לפי תוכנם ולא לפי אומרם. למען ההגינות גם כדאי לציין, שאני דווקא מרגיש שאני מנסה לפשט את העניין ולא לסבך אותו. אבל בוא נתייחס לעניין עצמו: בהקשר המקורי אף אחד לא הזכיר את המלה "דרמטי" לגבי ההופעה בפומפיי. שיר דויטש כתב "ההופעה בפומפיי, כמובן. זה בעצם סרט", ואני מסכים איתו. תגובתך היתה "לא ממש, זו בסך הכל הופעה. ´סרט´ זו בדרך כלל הפקה שכוללת תסריט, שחקנים וגילום דמויות". אז אולי פיספסתי מילה, אבל אף אחד לא דיבר על "סרט דרמטי", אלא פשוט סרט. בסה"כ הבאתי לא מעט דוגמאות, לטעמי לגיטימיות, לכך שיש הרבה סרטים, שהם הפקה שלאו דווקא כוללת תסריט, או שחקנים וגילום דמויות. זה הכל. גם לורי אנדרסון לא מגלמת דמויות, ואף אחד (אולי עד עכשיו) לא חולק על היותו של Home of the brave סרט. זה נכון גם לגבי "ראשים מדברים" והיותו של Stop making sense סרט. "דרמה" יכולה להיבנות גם ללא שחקנים, תסריט וגילום דמויות, ולדוגמא "אטלנטיס", "מיקרוקוסמוס" "הנבואה" ו"בראקה", שבונים את הדרמה באמצעות צילום ומוסיקה נטו. ההופעה החיה בפומפיי היא סרט. פשוט סרט. אולי לא דרמטי, אולי לא קומי, אבל סרט. גם חשוב לציין שבניגוד ללורי אנדרסון וראשים מדברים, כאן לא צולמה הופעה שממילא התקיימה, אלא כל ההופעה "ללא קהל" הופקה ונערכה למטרת הסרט. ואתה יודע מה - יש לפחות אחד בעולם שאוהב את הסרט הזה. אז אנא, סלחו לי על טעמי הרע. לדעתי האישית, לא כדאי להחיל נוסחאות על אמנות, כי אלו ביסודם אלו שני הפכים. ברגע שמשלבים את השניים (בין אם בקולנוע, בין אם במוסיקה או כל תחום אחר) מתחילות להתקבל תוצאות מסוג של "ספייס גירלז", בריטני ספירס או ג´יימס בונד.
משום מה ההודעה נשלחה לפני שסיימתי לערוך אותה, אז אנסה שנית: אמנם אתה מניח, ואולי בצדק, שכל אחד בפורום אמור להכיר את הכינוי שלך, אבל למען ההגינות וברמת העיקרון "לאו-טצה" הוא לא פחות עלום מ"ביגון". צר לי על חוסר הסבלנות והסובלנות כלפי כותבים עם זהות לא ברורה, אבל האם בתחילת דרכך בפורום לא היתה גם זהותך לא ברורה? יתרה מכך, אני לא אורח ומלווה את הפורום הזה לא מעט זמן, אבל גם אני בהתחלה לא ממש ידעתי מי זה "ביגון". האם עקב כך הייתי אמור להיות חסר סבלנות לדברים שכתבת? חוץ מזה, וזה עניין עיקרי לתפיסתי: כדאי לשפוט דברים לפי תוכנם ולא לפי אומרם. למען ההגינות גם כדאי לציין, שאני דווקא מרגיש שאני מנסה לפשט את העניין ולא לסבך אותו. אבל בוא נתייחס לעניין עצמו: בהקשר המקורי אף אחד לא הזכיר את המלה "דרמטי" לגבי ההופעה בפומפיי. שיר דויטש כתב "ההופעה בפומפיי, כמובן. זה בעצם סרט", ואני מסכים איתו. תגובתך היתה "לא ממש, זו בסך הכל הופעה. ´סרט´ זו בדרך כלל הפקה שכוללת תסריט, שחקנים וגילום דמויות". אז אולי פיספסתי מילה, אבל אף אחד לא דיבר על "סרט דרמטי", אלא פשוט סרט. בסה"כ הבאתי לא מעט דוגמאות, לטעמי לגיטימיות, לכך שיש הרבה סרטים, שהם הפקה שלאו דווקא כוללת תסריט, או שחקנים וגילום דמויות. זה הכל. גם לורי אנדרסון לא מגלמת דמויות, ואף אחד (אולי עד עכשיו) לא חולק על היותו של Home of the brave סרט. זה נכון גם לגבי "ראשים מדברים" והיותו של Stop making sense סרט. "דרמה" יכולה להיבנות גם ללא שחקנים, תסריט וגילום דמויות, ולדוגמא "אטלנטיס", "מיקרוקוסמוס" "הנבואה" ו"בראקה", שבונים את הדרמה באמצעות צילום ומוסיקה נטו. ההופעה החיה בפומפיי היא סרט. פשוט סרט. אולי לא דרמטי, אולי לא קומי, אבל סרט. גם חשוב לציין שבניגוד ללורי אנדרסון וראשים מדברים, כאן לא צולמה הופעה שממילא התקיימה, אלא כל ההופעה "ללא קהל" הופקה ונערכה למטרת הסרט. ואתה יודע מה - יש לפחות אחד בעולם שאוהב את הסרט הזה. אז אנא, סלחו לי על טעמי הרע. לדעתי האישית, לא כדאי להחיל נוסחאות על אמנות, כי אלו ביסודם אלו שני הפכים. ברגע שמשלבים את השניים (בין אם בקולנוע, בין אם במוסיקה או כל תחום אחר) מתחילות להתקבל תוצאות מסוג של "ספייס גירלז", בריטני ספירס או ג´יימס בונד.
אוקיי, מאיר
א) ראשית - צפה בכרטיסי האישי: הוא כולל עתה גם את שמי המלא ב) אין עוררין שמדובר ב´סרט´ במובן החומרי של המילה, דהיינו פילם שעליו צרוב צילום קולנועי כלשהו ג) כשאומרים ´סרט´ מתכוונים בדרך כלל ליצירה קולנועית דרמטית, שיש מאחוריה מימד כלשהו של משחק (גילום דמויות והצגתן בפני קהל) ד) ברור לי שפומפיי זה סרט במובן החומרי של המילה, אבל בשורה התחתונה אין כאן דרמה אין תיאטרון או משחק. זו פשוט הופעה מצולמת עם כמה אפקטים ה) אין נוסחאות מתמטיות בנושא האמנות, אבל יש כמה הגדרות תרבותיות המקובלות על חוקרים ומומחים, שמאוד עוזרות להבין את מהות האמנות ואת הדרך שבה התרבות מסכימה על כמה עובדות בסיסיות בקשר לחוויה האנושית. ו) קח לדוגמה את פיטר גבריאל: בהופעות שלהם הוא באמת עובר אתה גבול בין סתם מוסיקה לבין תיאטרון, כי הוא ממש מגלם דמויות בהופעה. ולא סתם אמרו על ההופעות של גבריאל שהן תיאטרליות....דהיינו, הקהל מודע לעובדה שהוא מגלם דמות, והוא מודע לכך, ולכן יש כאן תיאטרון. שאר חברי הלהקה הם רק מוסיקאים ´רגילים´, ולכן רוב הפוקוס של הקהל היה על גבריאל, מפני שהוא היה הרבה יותר מסתם מוסיקאי.... ז) אני חושב שהדוגמה של גבריאל מדגימה היטב את ההבדל בין דרמה ללא-דרמה. ואגב, צילום הופעה שבה רואים את אחד המוסיקאים מתנהג כמו שחקן הוא עדיין רק צילום של הופעה, ולא סרט דרמטי. אם תראה הופעה שבה כל הסיטואציה כולה היא תיאטרלית (מבויימת ומשוחקת), אז אפשר לקרוא לזה סרט דרמטי ח) כן - אי אפשר לנסח נוסחאות מתמטיות ברורות באמנות, אבל אי אפשר גם בלי כמה הגדרות, אחרת אתה אומר שכל השפה האנושית כולה היא הפשטה אחת גדולה ואז אי אפשר להגדיר שום דבר. הרי גם המילה ´חולצה´ היא בסך הכל נוסחה מילולית מוסכמת....
א) ראשית - צפה בכרטיסי האישי: הוא כולל עתה גם את שמי המלא ב) אין עוררין שמדובר ב´סרט´ במובן החומרי של המילה, דהיינו פילם שעליו צרוב צילום קולנועי כלשהו ג) כשאומרים ´סרט´ מתכוונים בדרך כלל ליצירה קולנועית דרמטית, שיש מאחוריה מימד כלשהו של משחק (גילום דמויות והצגתן בפני קהל) ד) ברור לי שפומפיי זה סרט במובן החומרי של המילה, אבל בשורה התחתונה אין כאן דרמה אין תיאטרון או משחק. זו פשוט הופעה מצולמת עם כמה אפקטים ה) אין נוסחאות מתמטיות בנושא האמנות, אבל יש כמה הגדרות תרבותיות המקובלות על חוקרים ומומחים, שמאוד עוזרות להבין את מהות האמנות ואת הדרך שבה התרבות מסכימה על כמה עובדות בסיסיות בקשר לחוויה האנושית. ו) קח לדוגמה את פיטר גבריאל: בהופעות שלהם הוא באמת עובר אתה גבול בין סתם מוסיקה לבין תיאטרון, כי הוא ממש מגלם דמויות בהופעה. ולא סתם אמרו על ההופעות של גבריאל שהן תיאטרליות....דהיינו, הקהל מודע לעובדה שהוא מגלם דמות, והוא מודע לכך, ולכן יש כאן תיאטרון. שאר חברי הלהקה הם רק מוסיקאים ´רגילים´, ולכן רוב הפוקוס של הקהל היה על גבריאל, מפני שהוא היה הרבה יותר מסתם מוסיקאי.... ז) אני חושב שהדוגמה של גבריאל מדגימה היטב את ההבדל בין דרמה ללא-דרמה. ואגב, צילום הופעה שבה רואים את אחד המוסיקאים מתנהג כמו שחקן הוא עדיין רק צילום של הופעה, ולא סרט דרמטי. אם תראה הופעה שבה כל הסיטואציה כולה היא תיאטרלית (מבויימת ומשוחקת), אז אפשר לקרוא לזה סרט דרמטי ח) כן - אי אפשר לנסח נוסחאות מתמטיות ברורות באמנות, אבל אי אפשר גם בלי כמה הגדרות, אחרת אתה אומר שכל השפה האנושית כולה היא הפשטה אחת גדולה ואז אי אפשר להגדיר שום דבר. הרי גם המילה ´חולצה´ היא בסך הכל נוסחה מילולית מוסכמת....
אוקיי, אורי
ברורים חילוקי הדעות ביננו, וזה בסדר גמור שישארו כך. הדיון כשלעצמו מעניין וחשוב, ולא חייבים להסכים על הכל. רק לגבי נקודה ח´ שהעלית: זה לא אני שאומר ש"שכל השפה האנושית כולה היא הפשטה אחת גדולה ואז אי אפשר להגדיר שום דבר", אלא גדולים, גדולים וטובים ממני אומרים את זה, ואני יכול רק להביא מספר מובאות מ"מאמר לוגי-פילוסופי" של לודוויג וויטגנשטיין: "5.6 גבולות שפתי משמעם גבולות עולמי" "6.54 משפטים אלה שלי מבהירים משהו בכך, שמי שמבין אותי מכיר, בסופו של דבר, שהם חסרי מובן. דרכם, ובאמצעותם, הוא יטפס אל מעבר להם. (הוא חייב, כביכול, לזרוק את הסולם לאחר שטיפס עליו.) עליו להתגבר על המשפטים הללו, ואז יראה את העולם נכוחה." "7 מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק." וכמובן ישנם גם חומסקי, אריסטו והרבה אחרים, אבל זו באמת כבר פילוסופיה, ואנחנו הרי אוהבים את המוסיקה. אח, פיטר גבריאל! ב-Genesis archives ´67-´75 הוא נשמע גדול אף יותר! (אבל עדיין לא טרחתי להקשיב ל-Up. הוא שווה משהו?) בברכת המשך יום נעים.
ברורים חילוקי הדעות ביננו, וזה בסדר גמור שישארו כך. הדיון כשלעצמו מעניין וחשוב, ולא חייבים להסכים על הכל. רק לגבי נקודה ח´ שהעלית: זה לא אני שאומר ש"שכל השפה האנושית כולה היא הפשטה אחת גדולה ואז אי אפשר להגדיר שום דבר", אלא גדולים, גדולים וטובים ממני אומרים את זה, ואני יכול רק להביא מספר מובאות מ"מאמר לוגי-פילוסופי" של לודוויג וויטגנשטיין: "5.6 גבולות שפתי משמעם גבולות עולמי" "6.54 משפטים אלה שלי מבהירים משהו בכך, שמי שמבין אותי מכיר, בסופו של דבר, שהם חסרי מובן. דרכם, ובאמצעותם, הוא יטפס אל מעבר להם. (הוא חייב, כביכול, לזרוק את הסולם לאחר שטיפס עליו.) עליו להתגבר על המשפטים הללו, ואז יראה את העולם נכוחה." "7 מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק." וכמובן ישנם גם חומסקי, אריסטו והרבה אחרים, אבל זו באמת כבר פילוסופיה, ואנחנו הרי אוהבים את המוסיקה. אח, פיטר גבריאל! ב-Genesis archives ´67-´75 הוא נשמע גדול אף יותר! (אבל עדיין לא טרחתי להקשיב ל-Up. הוא שווה משהו?) בברכת המשך יום נעים.
על הגדרות והפשטות
גם במדעים מדויקים, כל הלוגיקה שלהם מתבססת על הסכמה-מראש על מונחים כמו חזקה או איטרציה או רדיוס או עיגול. דהיינו אם אתה רוצה להשתמש בעולם אתה חייב להמציא שפה, שהיא כלי לקיצור-זמן (החיים הרי מוגבלים בזמן). אני שמח שלמרות ההסכמה, שנינו יודעים ומבינים את עמדות השני. ולגבי וויטגנשטיין אני מסכים לגמרי - חלק גדול מהשיח הפילוסופי מתנהל אך ורק במישור השפה, בלי הרבה משמעות מטריאלית. זה לא משנה איך תגדיר את גבריאל, הוא עדיין מעניין ומרתק. הוא אחד האמנים הראשונים ברוקנרול שהשתמשו באלמנטים תיאטרלים במוסיקה, ועל כך תבוא עליו הברכה. לגבי UP אין לי מושג. גבריאל של היום הרבה פחות מעניין מגבריאל של פעם, לדעתי. חלק מכך נובע שהוא פשוט לא מלחין גדול, אלא בעיקר מבצע מעולה.
גם במדעים מדויקים, כל הלוגיקה שלהם מתבססת על הסכמה-מראש על מונחים כמו חזקה או איטרציה או רדיוס או עיגול. דהיינו אם אתה רוצה להשתמש בעולם אתה חייב להמציא שפה, שהיא כלי לקיצור-זמן (החיים הרי מוגבלים בזמן). אני שמח שלמרות ההסכמה, שנינו יודעים ומבינים את עמדות השני. ולגבי וויטגנשטיין אני מסכים לגמרי - חלק גדול מהשיח הפילוסופי מתנהל אך ורק במישור השפה, בלי הרבה משמעות מטריאלית. זה לא משנה איך תגדיר את גבריאל, הוא עדיין מעניין ומרתק. הוא אחד האמנים הראשונים ברוקנרול שהשתמשו באלמנטים תיאטרלים במוסיקה, ועל כך תבוא עליו הברכה. לגבי UP אין לי מושג. גבריאל של היום הרבה פחות מעניין מגבריאל של פעם, לדעתי. חלק מכך נובע שהוא פשוט לא מלחין גדול, אלא בעיקר מבצע מעולה.
הקוסם מארץ עוץ ופינק פלויד
טוב על הנושא הזה כבר דיברו ועוד ידברו בעתיד אז באו נעשה לזה סוף קודם כל מדובר ב DARK SIDE OF THE MOON ולא WISH YOU WERE HERE עכשו לגבי הסיכרון במסגרת המאמצים שלי לברר את הסוגיה הזאת ניסיתי לפחות 10 פעמים לסכרן את זה בבית בזמנים שונים ולא ראיתי שום דבר יוצא דופן פעם אחת אפילו הורדתי את הסרט המסוכרן מהאינטרנט וגם שם לא ראיתי משהו יוצא דופן הדבר היחיד שמסתכרן בסרט ובדיסק הוא הרגע שבו דורתי פותחת את הדלת ונכנסת לארץ עוץ ובדיוק ברגע זה מתנגן השיר MONEY וזה משתלב אך שהוא חוץ מזה נאדה אבל זה יכול להיות שבגלל שאני לא משתמש בכול מיני "איסטרומנטים אחרים שמחדדים את הראיה הדימיון והשמיעה"
) ולכן אני לא רואה מה שאחרים רואים) אבל זה אני ולפי דעתי המיקצועית זה בולשיט אחד גדול אבל אולי אריק יגיד משהוא אחר )) זהו זה סוף דברי אין בזאת שום אמת D.J MOSHEL
טוב על הנושא הזה כבר דיברו ועוד ידברו בעתיד אז באו נעשה לזה סוף קודם כל מדובר ב DARK SIDE OF THE MOON ולא WISH YOU WERE HERE עכשו לגבי הסיכרון במסגרת המאמצים שלי לברר את הסוגיה הזאת ניסיתי לפחות 10 פעמים לסכרן את זה בבית בזמנים שונים ולא ראיתי שום דבר יוצא דופן פעם אחת אפילו הורדתי את הסרט המסוכרן מהאינטרנט וגם שם לא ראיתי משהו יוצא דופן הדבר היחיד שמסתכרן בסרט ובדיסק הוא הרגע שבו דורתי פותחת את הדלת ונכנסת לארץ עוץ ובדיוק ברגע זה מתנגן השיר MONEY וזה משתלב אך שהוא חוץ מזה נאדה אבל זה יכול להיות שבגלל שאני לא משתמש בכול מיני "איסטרומנטים אחרים שמחדדים את הראיה הדימיון והשמיעה"
) ולכן אני לא רואה מה שאחרים רואים) אבל זה אני ולפי דעתי המיקצועית זה בולשיט אחד גדול אבל אולי אריק יגיד משהוא אחר )) זהו זה סוף דברי אין בזאת שום אמת D.J MOSHELאוקיי אז תסתכל שוב
זה נכון סינכרון מושלם בין דארק סייד והקוסם מארץ עוץ. ששמים את הקסטה בוידאו צריכים להפעיל את הדיסק על השאגה השלישית של האריה ואז הכל מתאים בדיוק אחד לאחד. למשל אחרי שדורותי נופלת בדיוק ברגע שהיא נופלת מתחיל השיר הבא. בקטע של the lunetic is on the path רואים את הגמד על השביל, ושהוא על הדשא וכו´. ישנן נקודות רבות אחרות מתאימות בין המילים ובמעברים בין השירים אם אתם מעונינים אני אמצא שוב אחד מהאתרים על זה ואשים פה.
זה נכון סינכרון מושלם בין דארק סייד והקוסם מארץ עוץ. ששמים את הקסטה בוידאו צריכים להפעיל את הדיסק על השאגה השלישית של האריה ואז הכל מתאים בדיוק אחד לאחד. למשל אחרי שדורותי נופלת בדיוק ברגע שהיא נופלת מתחיל השיר הבא. בקטע של the lunetic is on the path רואים את הגמד על השביל, ושהוא על הדשא וכו´. ישנן נקודות רבות אחרות מתאימות בין המילים ובמעברים בין השירים אם אתם מעונינים אני אמצא שוב אחד מהאתרים על זה ואשים פה.
ובנוסף
דוגמא טובה לסינכרון הוא שבדיוק בסוף הדיסק בפעם הראשונה שדורותי שמה את הראש על הבטן של איש הפח לשמוע את דפיקות הלב יש את דפיקות הלב מהסיום של eclipse קיימות תיאוריות רבות נוספות על שילוב של דיסקים נוספים וסרטים נוספים. אותם עוד לא בדקתי עדיין אבל לדוגמא אליסה בארץ הפלאות והחומה. לא ראיתי את אליסה בארץ הפלאות אבל הנה דוגמא The Thin Ice Alice cradles the cat like a baby during the crying in the song. "And the sky may look blue" as Alice looks up at the blue sky. "Baby blue" as a blue bird flies by. "Don´t be surprised, when a crack in the ice" as Alice sticks finger into the water creating ripples. Another Brick in the Wall - part 1 "A snap shot in the family album" as Alice looks in a book אחד מהאתרים לדוגמא בנושא הוא : http://www.synchronicityarkive.com
דוגמא טובה לסינכרון הוא שבדיוק בסוף הדיסק בפעם הראשונה שדורותי שמה את הראש על הבטן של איש הפח לשמוע את דפיקות הלב יש את דפיקות הלב מהסיום של eclipse קיימות תיאוריות רבות נוספות על שילוב של דיסקים נוספים וסרטים נוספים. אותם עוד לא בדקתי עדיין אבל לדוגמא אליסה בארץ הפלאות והחומה. לא ראיתי את אליסה בארץ הפלאות אבל הנה דוגמא The Thin Ice Alice cradles the cat like a baby during the crying in the song. "And the sky may look blue" as Alice looks up at the blue sky. "Baby blue" as a blue bird flies by. "Don´t be surprised, when a crack in the ice" as Alice sticks finger into the water creating ripples. Another Brick in the Wall - part 1 "A snap shot in the family album" as Alice looks in a book אחד מהאתרים לדוגמא בנושא הוא : http://www.synchronicityarkive.com
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.