פולחן השום
הרבה סגולות רפואיות מיוחסות לשום ברפואה העממית. אני חולק על הגישה של תרופת אוקוס פוקוס לבעיה באמצעות שום, למשל. השום, כמו תרופות אחרות, מטפל סימפטומטית בבעיות, אבל גם גורם נזק. מערכת חיסונית נבנת ע"י הגוף. זהו תהליך שקשור בתזונה נכונה וקיום אורח חיים נכון. שום אינו בונה מערכת חיסונית. גם המלחמה בוירוסים וחיידקים, כמקובל ברפואה הקונבנציונאלית, אינה המלחמה הנכונה. זהומים למינייהם הנאגרים בגוף הם הקרקע המתאימה להתפתחות מיקרואורגניזמים אלה, והזהום הוא הגורם האמיתי לנזקים הנגרמים לתאי הגוף. החיידקים והוירוסים הם אלה ש"מתיישבים" על הזהום והפסולת, במטרה לפרקם ולהחזירם לטבע. המצאותם בגוף של הוירוסים ה"רעים" כביכול, אינה אומרת שהם הגורמים לבעיה. אני טוען שהם התוצאה של הבעיה, הזהום, ופעילותם עוזרת לגוף להתנקות ממנו. השום מכיל חומרים אנטיספטיים. אלו חומרים הרעילים לגוף ומזיקים לו. השפעתו יכולה להיות סימפטומטית בלבד, והוא, כמו תרופות אחרות, אינו מטפל בגורם הבעיה. מערכת העיכול, הכבד, הכליות ואברים אחרים, סובלים קשות מהשום. חיידקים חיונים שונים הפועלים בגוף כמו חיידקי מערכת העיכול, חיידקים הקשורים למערכת החיסון ואחרים, נפגעים מרעילות השום, הפוגע בכל החיידקים ללא אבחנה. יוצא מכך שהשום לא רק שאינו משפר את מערכת החיסון של הגוף, הוא גם פוגע בחיידקים שמרכיבים אותה, ובכך מחליש אותה. תגובת הגוף לשום היא רצון להפטר ממנו במהירות. קורה לעיתים, שהגוף מזרז את חילוף החומרים שלו כדי לסלק את השום במהירות. זה מתבטא בעליה בדופק ולחץ דם, בעליה בחום הגוף והזעת יתר כתוצאה מכך. אנשים מפרשים סימפטומים אלה כתהליך חיובי שמתרחש בגוף כתוצאה מצריכת השום. אבל אין זה כך. סימפטומים אלה דווקא מצביעים על רצון הגוף להפטר במהירות מחומר שמסכן אותו. אכילת שום גורמת להפרשת רוק מוגברת ולהפרשת יתר של נוזלי העיכול. תהליכים אלה הם אמצעי התגוננות של הגוף מפני החומר החריף, ע"י כך שהוא מדלל אותו ומוריד בכך את ריכוזו. נוזלים אלה גם יוליכו אותו במהירות רבה לאברי ההפרשה. הפרשת החומרים החריפים והמזיקים שנמצאים בשום נעשת באמצעות הצואה, שתן, דמעות, זעה והרוק. אכילה מרובה של שום מתבטאת בריח של הפרשות אלה. בעיקר זה מורגש בריח הזעה המדיפה ריח שום חריף. זאת ההוכחה שהגוף מסלק חומרים אלה החוצה ואינו משתמש בהם לצרכיו. תופעה זו לא תתרחש כאשר אוכלים ירק בריא כמו חסה, גזר, מלפפון וכד' מפני שהם לא מכילים חומרים רעילים. שום הינו מגביר תאבון. הוא מגרה את החך ואת חוש הריח ומייצר בכך תאבון יתר. דווקא תכונה זו היא חיסרון ולא יתרון. גרוי מלאכותי של התאבון גורם לאכילת יתר שלא לצורך. אכילת יתר קשורה להשמנה, להעמסת יתר של הכבד, הכליות, הלב ומערכת העיכול, והחלשתם עקב כך. הנכון הוא זה לראות את השום כתבלין. במינון נמוך הוא לא יזיק לרוב האנשים. שום מבושל או מאודה, עדיף לשימוש על שום חי. בתהליך החימום החומר החריף מתפרק ומתנדף, וכך מקבלים שום לא חריף. שום חי גורם לגרוי וצריבה של הרירית הפנימית של מערכת העיכול. לכן הוא לא מתאים לאנשים הסובלים מדלקות וכיבים במערכת זו. שום חי עלול לגרום לעליה בלחץ הדם והדופק, כחלק מניסיון הגוף להפטר ממנו במהירות. לכן אכילתו אינה מומלצת ע"י בעלי נטיה ללחץ דם גבוה. מסיבה זו הוא עלול לגרום גם להפרעות שינה. חולי כליות וכבד טוב יעשו אם ימנעו מאכילת שום ומזון חריף אחר. תעשיית הכמוסות למינייהן קפצה על המציאה. היא ניצלה את האמונה בשום כמרפא, והחלה לייצר כמוסות תמציות שום באבקה, בשמן וכד'. אחרי הכל מה איכפת להם להרוויח הרבה כסף? כדי לקדם מכירות פורסם חומר רב בנושא סגולות השום, תוך הטעיית הציבור במידע כוזב שמקורו ב"מחקרים" ובהמלצות רופאים, רוקחים ותזונאים שמכרו את שמם בעבור בצע כסף. פרוספקטים בנושא מחולקים בחנויות הטבע, והמוכרים מדקלמים ללקוחות את שרשום בהם. המלצתי היא לא ליפול בפח הזה ולהמנע מצריכת כמוסות אלה.
