שאלה לגבי קשר עין

איזרט

New member
שאלה לגבי קשר עין

הבת שלי לא יוצרת איתנו כמעט קשר עין, אבל שמתי לב שבמראה (למשל כשהיא מצחצחת שיניים איתי) היא יוצרת קשר עין הרבה יותר. האם גם אחרים נתקלו בתופעה הזו? האם הצלחתם לנצל אותה לשיפור קשר העין באופן כללי?
 
יש לי רעיון!!

שאני משוחחת עם הילד שלי ואין קשר עדין תוך כדי שיחה אני אומרת לו" מתוקי תסתכל עלי" כל פעם מחדש לבקש ממנו או להגיד, מתוקי תקשיב לי" ואז הוא מביט בי. אצל הילדים שלי זה עזר מקווה שזה יעבוד עם ביתך בהצלחה
 

איזרט

New member
תודה

אנחנו כבר עושים דברים כאלה - מבקשים ממנה לפנות אל מי שהיא מדברת אליו, לקרוא לו בשם ולהסתכל לו בעיניים, ורק אז לבקש את מה שהיא רוצה - והאמת שזה באמת הולך ומשתפר (אמנם היא בדרך כלל מסתכלת רק זמן קצר, אבל זה בכל זאת שיפור). אבל דווקא בגלל שחל שיפור אני רוצה לנסות למצוא דרכים לחזק את השיפור הזה.
 

ehud48

New member
יותר קל להם להקשיב בלי קשר עין

למה חייבים ללמד אותם ליצור קשר עין? כי זה נורמטיבי? מספיק קשה לילדים האלה גם ככה. ולפחות במקרה של הבן שלי (שיכול להסביר את עצמו) הרבה יותר קל לו להקשיב ולהתרכז כאשר הוא לא יוצא קשר עין. יצירת קשר עין מפריעה לו להתרכז ואני יודעת שזה כך גם עם ילדים אחרים. לדעתי כדאי לזרום עם הילדים ולא לנסות כל הזמן לגרום להם להתנהג בצורה נורמטיבית. זו דעתי. עם זאת, אני מסבירה לבן שלי למה אנשים מצפים ממנו ליצור קשר עין, כי חשוב לי שהוא יבין שזו הנורמה. אבל, אני לא דורשת ממנו ליצור קשר עין. אני מעדיפה שהוא יקשיב לי/למורה ולאו דווקא ייצור קשר עין. אביטל
 
הילדים שלנו אוהבים מראות

א. רעיונות קשר עיין דרך מראה ( הילד שלי אהב ) ב. קבלת חיזוק ( ממתק ) לסים אותו מול המצח שלנו לבקש ממנו שיבקש ולשבח אותו על קשר העיין שנוצר
 
משקפת

גם לנו היו בעיות בקשר עין, וכל פעם שרצינו שהוא יישיר מבט פשוט ביקשנו ממנו "לעשות משקפת" עם הידיים. זה יצר סוג של חייץ שאיפשר לו ליצור קשר עיין. אחרי תקופה ביקשנו מדי פעם להוריד את המשקפת, והיום כמעט לא משתמשים בזה בכלל. דבר נוסף זה שאני אומרת לו שאני רוצה לראות את העיניים היפות שלו וזה תמיד משמח אותו.
 
אבן התפתחות ראשונית ובסיסית

קשר העין אינו יכולת בפני עצמה אלא שעליה נשענת כל התקשורת הלא מילולית שהיא לפחות 50 אחוז מהתקשורת הבין אישית. לאוטיסטים קשר העין מהווה קושי כי הוא מוסיף מידע שעליהם לעבד ותוספת כזו היא חידוש וקושי נוסף לבלבול שלהם. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו 'למה אנחנו זקוקים לקשר עין?' קשר העין מאפשר שיתוף חווייתי ורגשי, תיאום והרבה התייחסות - כלומר אפיק תקשורת לקבלת מידע חסר. למשל בכל פעם שילד נלחץ ממשהו, או שאינו יודע איך ולאן להמשיך - התגובה הטבעית תהיה יצירת קשר עין עם ההורה או אדם בו יש לו אמון. כבר בגיל כמה חודשים אפשר לראות איך תינוק מחזיר את מבטו לפניה של האם כדי לראות למה היא מתכוונת או 'מה עושים עכשיו'. קשר העין הזה, המכונה 'התייחסות' הולך ומתפתח לרמותת מורכבות גבוהות יותר ויותר. למשל - כשאדם לא מוכר נכנס לחדר, בעצירה לפני שפת הכביש וכן הלאה. מכיוון שאנחנו נוטים להעמיס על האוטיסטים רוב מלל, בגלל שאינם מסתכלים ואינם מתחשבים במחוות ובשפת גוף - אנחנו בעצם מקבעים מצב לפיו אין להם צורך או מוטיבציה לפתח את איכות קשר העין לדרגת שיתוף. כדי לפתוח אותם לזולת ולגרום להם להתחשב, ליזום ולהיות מעורבים חברתית - עלינו לדעת איך לפתח קשר עין, שוב, לא כיכולת או כושר בפני עצמו, אלא למטרת שיתוף. בהצלחה דורון
 

איזרט

New member
תודה דורון

אני מסכימה איתך לגמרי, וזאת הסיבה שאני רוצה שהיא תלמד ליצור קשר עין (התיאור שלך של מה שקורה בגיל כמה חודשים לא התקיים, כמובן, אצלה - עבדתי קשה מגיל 6 חודשים עד 9 חודשים כדי לקבל טיפה של קשר עין ממנה. תמיד העציב אותי לקרוא את כל התיאורים האלה על איך שהתינוק מתחיל ליצור קשר עין בגיל 8 ימים והכי אוהב להסתכל על פנים של אנשים - כשהיא מאז שהיא נולדה הייתה פשוט "מדלגת" על הפרצופים של אנשים ומסתכלת רק על חפצים או על אנשים כחפצים - התנועה שלהם וכו'). יש לך אולי גם טיפים מעשיים להגברת קשר העין? אילו סיטואציות ניתן לנצל וכו'. שוב, נראה לי שחל לאחרונה שיפור (בעקבות כל מיני שיטות שניסיתי - אתמול למשל באמבטיה היא יצרה איתי קשר עין ממש ארוך), ואני רוצה לנצל אותו ולהגביר את השיפור.
 
דוגמאות

קצת קשה לתת דוגמאות בלי להכיר את הילד\ה. הדרך הטבעית בה נוצר קשר עין הוא או כשאנחנו לא בטוחים וזקוקים למידע נוסף או במצב שאנחנו רוצים לשתף בחוויה. בכל מקרה קשר העין נוצר כשיש תכלית מאחוריו ולא סתם. הדרך ההתנהגותית המלמדת קשר עין גורמת לילד להסתכל בלי קשר לחוויה או לצורך. זהו קשר עין מביך, מלאכותי ולא מתוזמן. התכלית אותה אנחנו רוצים לייצר\לביים צריכה לשרת את הצורך של הילד - בידע או בשיתוף. אם ניצור חוסר בידע שמשמש לתחושת הביטחון של הילד או שנרגיל אותו להפיק הנאה מקשר עין משתף נוכל לגרום לו להבין את מהות הענין. שוב, מחויבת היכרות עם היכולות והמגבלות של הילד, כמו גם את מוקדי העניין שלו, אבל הנה כמה מצבים שיכולים לגרות קשר עין ועובדים כמעט עבור כל אחד: 1. יצירת השתהות מלאכותית באמצע רצף תנועה מוכרת - למשל כשהילד מבקש מיץ - מתקרבים עם הבקבוק ועוצרים שניה לפני המזיגה. עצירה כזו מזמינה קשר עין והתייחסות שהטקסט שהיא מביעה "מה קורה, למה עצרת?" 2. יצירת מצבי חוסר וודאות, כמו חציית כביש או בחירת כיוון להמשך, כמו בקניון למשל. גם כאן - עצירה מלאכותית תגרה קשר עין. 3. דוגמא נוספת היא משחק שאני מאוד אוהב ונקרא 'מבט מרמז'. על הילד לנחש על מה אני מסתכל. עליו להסתכל עלי כדי לראות לאן אני מביט. את המשחק הזה אפשר לשחק ברמה בסיסית - ליד שולחן עליו שני חפצים ועד לרמה מורכבת של משחק בסביבה מרובת חפצים כמו חצר הגן או אפילו קניון. 4. אין שום בעיה לבקש מהילד, כמו שאנחנו מבקשים לפעמים מילדים NT - כשאתה מדבר איתי תסתכל עלי, או להיפך - אני מדבר אליך תסתכל עלי. זה אמנם מלאכותי ובא כדרישה אבל זה יוצר הרגל. כשנשיג יציבות בקשר העין הבסיסי - לא יהיה צורך לבקש אותו יותר. אז אפשר יהיה לעבור לעבודה על רמת מורכבות גבוהה יותר בהצלחה דורון
 

אבא לה

New member
רעיונות נוספים

ברמת העיקרון כאשר מד'בסרים על קשר עיין ישנם כמב סוגים 1. קשר עיין כתגובה לקריאה של אדם אחר 2. קשר עיין ספונטני (קשר עיין שבא מהילד שהוא מדבר אלייך וכדומה) תרגיל טוב מאד לקשר העיין הספונטי הוא בעצם למצוא מישחק שהוא מאד אוהב. לחסום בפניו את האפשרות לשחק ולדרוש מימנו תגובה +קשר עיין לדוגמטא להכניס מקלות של ארטיק לקופסא. ואז לחסוום את האפשרות ולבקש מהילד שיגיד זוז +לאמר לדרוש שיסתכל עלי (עד שהוא לא עושה את זה לא להזיז את היד. בשלב מסוים הילד יבין שיש צורך בשתי הפעולות בכדי שיאפשרו לו לשחק במשחק האהוב וזה שלה ראשון
 
למעלה