שאלה לגבי ניקוד

[omermes]

שאלה לגבי ניקוד

כיצד מנקדים את המילים חמת ורקת?
יש פסוק מספר יהושע

וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת.

מדוע ר' ו-ק' בפתח? וגם ח' ומ'?
תודה

 

[omermes]

אף אחד לא יודע???????????

 

[trilliane]

צר לי, נראה שלא... קורה

אלה לא "מילים" רגילות אלא שמות פרטיים (של מקומות) ואתה יודע איך מנקדים, הניקוד מופיע לך... אם השאלה היא מדוע יש שתי פתחים כאילו מדובר במשקל סגולי בהנמכת תנועה (נער, נחל וכו') אף שאין שם "אות גרונית" – בדקתי במילון העברית המקראית (קדרי) ולא מצאתי מידע בנושא. אני יכולה רק לשער שהשמות האלה נהגו כך במלעיל ולכן נוקדו בהתאם.

 

[omermes]

עדיין בגלל הדגש

יש שתי הברות הראשונה סגורה לא מוטעמת ולכן פתח, אם מוטעמת צריכה לקבל קמץ והשנייה סגורה אם מוטעמת קמץ אם לא אז פתח.....

 

[trilliane]

צודק, לא הסתכלתי על הדגש; אם כך זה הרבה יותר קל

מקווה שהפעם הבנתי מה מטריד אותך (להבא אם הדגש או הפתח השני הוא שמטריד אותך כדאי לשאול עליו מפורשות כדי למקד את השאלה...

).

אם כך זה הרבה יותר פשוט: 'חַמַּת' היא צורת הנסמך של 'חַמָּה', הרי בנסמך קמץ הופך לפתח (בשמות פרטיים לא תמיד) והה"א הופכת לתי"ו – בראייה סינכרונית. דיאכרונית זה דווקא להפך – הצורות בסיומת t הן העתיקות יותר, הן השתמרו בצירופי סמיכות (שנתפסים כ"יחידה אחת") ובשמות פרטיים, אך ובצורת הנפרד העיצור t נשל (ובניקוד לפני ה"א תמיד קמץ).

במקרא יש לא מעט שמות מקומות נקביים המסתיימים בתי"ו (לרוב בפתח) – אֵילַת, מֵיפַעַת/מֵפַעַת, אֶפְרָת, בַּעֲלָת, בָּצְקַת, דָּבְרַת, צָרְפַת...
וגם שמות פרטיים לנשים כמו בָּשְׂמַת או אָסְנַת (בקמץ גדול ובשווא נע).

בהתאמה מנוקדים כך (סיומת םַת) גם שמות (של מקומות ושל נשים) שאינם מוזכרים במקרא כמו יוֹדְפַת, נָצְרַת, יִפְעַת, עֵינַת...

 

[בחשכת הלילה]

השערה

שתי המילים מלרעיות.
בשתיהן ההברה הראשונה סגורה ובלתי מוטעמת, ולכן התנועות הקטנות "מתבקשות".
באשר להברה השנייה, המוטעמת, ישנם הרבה יוצאים מן הכלל, בהם הניקוד הוא דווקא בתנועה קטנה. אחד היוצאים מן הכלל - צורת הסמיכות ׁ(שִׂמְלָה - שִׂמְלַת)! ואכן, שתי המילים בפסוק המדובר, שהן אמנם שמות פרטיים, אבל הצורה שלהם היא צורת הנסמך!
אני משער, שמקור השם הפרטי חַמַּת הוא צורת הסמיכות של המילה חַמָּה.