שאלה לגבי ניקוד...

sacrament

New member
שאלה לגבי ניקוד...

אני רוצה להכין כמתנה למישהי חולצה שכתוב עליה ברוכה שעשתני אישה אני רוצה שזה יהיה מנוקד, וקצת נתקעתי...:) מישהו יכול לעזור לי? לא חייב ניקוד מלא, רק ניקוד מספיק כדי שאפשר יהיה לקרוא את זה ולהבין מה כתוב תודה רבה!
 

daviduuu

New member
אין בעיה לנקד...

אך יש לי ספק בכוונתך... מה כוונתך כשאת אומרת "ברוכה שעשתני אשה"? --- בינתיים זהו הניקוד המלא: בְּרוּכָה שֶׁעָשָׂתְנִי אִשָּׁה. שמשמעותו: היא או את (כי אין כאן ציון גוף לפני המשפט) ברוכה על כך שעשתה אותי אשה... המשפט הזה תקין לחלוטין, אך הרבה יתקשו לפשר משמעותו.
 
בה"א של ברוכה אין סיבה שיהיה מפיק, לטעמי.

מפיק בא: בפועל + אותה (לקחהּ = לקח אותה); בנסתרת בכינוי חבור (שמלתהּ + השמלה שלה); במילת יחס בנסתרת (שלהּ, בהּ, אותהּ; לא קיים ב"ממנה", שם אין הטעמה על ההברה האחרונה); וגם בפעלים שהסימן שלהם הוא גן כתם (גבה, נגה, כמה, תמה, מהמה - שבהן הה"א שבסוף המילה היא עיצורית). במילה "ברוכה" הה"א אינה עיצורית, והיא גם לא מתאימה להגדרות שלמעלה.
 

daviduuu

New member
אכן, לא צריך להיות בה מפיק לטעם כולם.

זו הייתה שגגה שיצאה מתחת ידי, ולא היית צריכה להאריך בזה. תודה רבה על תשומת הלב.
 
תיקון קל: פועלי ארץ ישראל

סליחה, הגן הכתום, התאחדו, ושוב סליחה, התמפֵּקו. ובלי סלסולי שטויות: גבה, נגה, כמה וכו' בכולם יש מפיק בה"א. זאת, דווקא משום שה"א זו היא עיצורית ואינה אם קריאה. שהרי זו תכליתו של המפיק, לסמן את הה"א העיצורית.
 
האם כתבתי שאין? הבאתי דוגמה למילים עם מפיק

ובסוף הרשימה הופיעה גן כתם (ואפילו העירו לי שלא הייתי צריכה להאריך בזה). או שלא הבנתי למה אתה מתכוון.
 
את מזה צודקת! סליחה, טעיתי. לא שמתי לב

שדיבורך על גן כתם הוא כבר מחוץ לסוגריים: (שלהּ, בהּ, אותהּ; לא קיים ב"ממנה", שם אין הטעמה על ההברה האחרונה); <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<הנה כאן וגם בפעלים שהסימן שלהם הוא גן כתם (גבה, נגה, כמה, תמה, מהמה - שבהן הה"א שבסוף המילה היא עיצורית).
 

sacrament

New member
תודה רבה לך!

לגבי הכוונה, בעיקרון יש את המשפט הידוע "ברוך שלא עשני אישה" אז לשנות לנקבה - (היא) ברוכה שעשתני אישה. אני מניחה שהכוונה לזה שהאל הוא לא בהכרח זכר אלא נקבה... זו לא המצאה שלי, יש מלא חולצות כאלה שמסתובבות, ראיתי על כמה בנות ונראה לי שיימצא חן בעיניה :)
 

IDAN30

New member
לדעתי

צריך להיות פתח תחת השׂין: שעשַתני (השווה עשַני).
 

daviduuu

New member
דעתך מעניינת, אך יותר מעניין על מה היא נסמכת.

"רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי" איוב לג, 4
 

daviduuu

New member
והשוואה לעשני

הַפְכְּכֶם אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין: ישעיהו כט, טז
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לפי לוח הפעלים של ברקלי, זו הנטייה בנקבה.

תמיד בפתח לפני התי"ו. היא (קל, עבר) אותי: שלמים: שְׁמָרַתְנִי במשקל פָּעֵל: שְׂנֵאַתְנִי ל"א: מְצָאַתְנִי ל"ה: צָלַתְנִי נחי ע"ו וע"י: שָמַתְנִי למיטב הבנתי ש"עָשָׂ֑תְנִי" בציטוט שהבאת היא בצורת הפסק (יש תחתיה אתנחתא) ולפי כללי ההפסק פתח מוטעם הופך לקמץ.
 

daviduuu

New member
אכן, בסוף פסוק פת"ח או סגו"ל הופך לקמץ.

לדוגמה: הגפן, הגבר, ועוד. בלוח הפעלים של ברקלי בסופו (עמוד 50) כשהוא מתייחס לפעלי ה>ל"ה, הוא מנקד כפי דברייך, והסברה נותנת כדבריו, מהטעם שהסברת את בפיקחותך. תודה על תשומת הלב.
 

IDAN30

New member
../images/Emo45.gif

ולא רק באתנחתא, אפילו בטפחא: "וגם את הגוי אשר יעבֹדו" (בראשית טו, יד) או ברביע: "שלום לכם אל תירָאו" (שם מג, כג). אמנם צריך להודות שהמסורת בעניין הזה לא אחידה, וצורות הפסק מסוימות שנהגו בטבריה בימי הביניים לא נהגו כך בהכרח בבבל ולהפך. נראה שהניקוד של התנ"ך קצת רשלני בסוגיה הזאת
על כל פנים, בביטוי שהובא בשאלה (שעשתני אשה) אין הפסק ולכן יש לנקד פתח.
 
למעלה