טוב אז אצלנו זה בלי ה-H רק הפרעת
הקשב אבל גם ישנם תיסכולים, הרבה תיסכולים. כיוון שגם אני עם הפרעת קשב גם בלי H אני מאוד מבינה את הילדה, את התיסכולים וכל הנלווה לנושא. מאחר וסדר היום אצלנו סובב סביב הצרכים של מה הילדים, מה צריך איך צריך מתי וכו' ואחר כך דברים אחרים (כמו ניקיון)הרבה יותר קל לי לתפקד. גם כשהילדה לוקחת ריטלין קורה שישנם כעסים בבית במיוחד בסוף היום. מאז שהילדה נולדה היא הייתה שונה מכל דבר אחר שהכרתי, היה לנו הרבה זמן ללמוד, להבין ולהתמודד עם "הבעיה". כיוון שהיא הקטנה ואחיה יותר גדול ממנה בחמש שנים (שניהם כבר דיי גדולים) ישבתי אם הבן והסברתי לו את משמעות "הבעיה" הסברתי לו על התיסכולים, המתח, מה קורה עם כדור בלי כדור. אנו מנסים לעודד בבית אוירה נינוחה. נכון שישנם התפרצויות זעם, כעס כי גם לבן יש רצונות משלו אבל התפרצויות אלו קורות גם עם הריטלין לפעמים אומנם לא באותם עוצמות, הכעסים עם הכדור שונים לחלוטין מאשר בלי הכדור. הכעסים כאשר הילדה לוקחת ריטלין יכולים לבוא מעקשנות, פינוק. בקיצור כשאני יודעת מראש כי יש לי סידורים לעשות, יום בישול או ניקיון גם אם זה חופש אני נותנת לה את הריטלין כדאי שאני אוכל לסיים יותר מהר את המטלות ולהיות איתה. לרוב בחופשים היא ללא הריטלין בהסכמה מלאה עם כל יושבי הבית. וכשמגיעים הכעסים גם כשאני כועסת, רותחת, זועמת תמיד מחבקת אותה מרגיעה ואחר כך מדברים על מה שקרה. עד עכשיו כל החופשים עברו דיי יפה. אוליי גם בגלל שאין לנו את ה -H אז זה שונה מעט. כשאני מסתכלת על שנינו אני והילדה שנינו בלי ה- H ושנינו כל כך שונות. לכן כל אחד לגופו. צריך לראות איך הילד עם ואיך הוא בלי. אם בלי הכדור החיים בלתי ניסבלים אז בשביל מה לסבול? צריך לתת. אם אפשר להעביר את היום גם בלי הכדור אז סבבה אפשר גם ככה. חג שמח
