שאלה לבנות הפורום
אמי נפטרה לפני 5 שנים ומאז אני מתמודדת עם האובדן. יש תקופות שקל יותר ויש תקופות שקשה יותר ואז אני מוצאת את עצמי נעזרת גם בפורום הזה. הרבה פעמים שאלתי את עצמי אם מתאים לי לכתוב כאן באופן קבוע או לא ולבוא למפגשים. כמה פעמים אפילו כמעט באתי למפגש וברגע האחרון השתפנתי כי חששתי שזה יעסוק רק באבל ואני כל כך מנסה ללכת קדימה וזה דורש המון כוחות. אני מאד רוצה להיות חלק מהפורום הזה אבל חוששת מהעיסוק הבלתי פוסק רק באבל ובאובדן, רק במוות. ולכן אני כותבת כאן עכשיו ושואלת מה בדיוק קורה במפגשים, מה בדיוק מתרחש כאן בפורום. האם יש לי מקום להיות פה רק מידי פעם? האם זה בסדר לשתף גם בדברים אחרים שקורים בחיים או שכאן מדברים רק על אובדן האם? אני לא בדיוק יודעת ולכן חוששת להיכנס לכאן ולקרוא דברים שידכאו אותי או לדכא אחרים. אני מרגישה שלפעמים אני צריכה עידוד, עזרה, אוזן קשבת שמבינה ולפעמים אני מרגישה שיש לי לתת לאחרות בדיוק את אותם הדברים אבל לאורך כל הדרך יש בי פחד לחזור לאחור, להתמוטטות שהיתה לאחר האובדן. אשמח לשמוע מכן איך אתן רואות את פני הדברים. תודה מראש על ההקשבה.
אמי נפטרה לפני 5 שנים ומאז אני מתמודדת עם האובדן. יש תקופות שקל יותר ויש תקופות שקשה יותר ואז אני מוצאת את עצמי נעזרת גם בפורום הזה. הרבה פעמים שאלתי את עצמי אם מתאים לי לכתוב כאן באופן קבוע או לא ולבוא למפגשים. כמה פעמים אפילו כמעט באתי למפגש וברגע האחרון השתפנתי כי חששתי שזה יעסוק רק באבל ואני כל כך מנסה ללכת קדימה וזה דורש המון כוחות. אני מאד רוצה להיות חלק מהפורום הזה אבל חוששת מהעיסוק הבלתי פוסק רק באבל ובאובדן, רק במוות. ולכן אני כותבת כאן עכשיו ושואלת מה בדיוק קורה במפגשים, מה בדיוק מתרחש כאן בפורום. האם יש לי מקום להיות פה רק מידי פעם? האם זה בסדר לשתף גם בדברים אחרים שקורים בחיים או שכאן מדברים רק על אובדן האם? אני לא בדיוק יודעת ולכן חוששת להיכנס לכאן ולקרוא דברים שידכאו אותי או לדכא אחרים. אני מרגישה שלפעמים אני צריכה עידוד, עזרה, אוזן קשבת שמבינה ולפעמים אני מרגישה שיש לי לתת לאחרות בדיוק את אותם הדברים אבל לאורך כל הדרך יש בי פחד לחזור לאחור, להתמוטטות שהיתה לאחר האובדן. אשמח לשמוע מכן איך אתן רואות את פני הדברים. תודה מראש על ההקשבה.