שאלה לבנות הפורום

פרח75

New member
שאלה לבנות הפורום

אמי נפטרה לפני 5 שנים ומאז אני מתמודדת עם האובדן. יש תקופות שקל יותר ויש תקופות שקשה יותר ואז אני מוצאת את עצמי נעזרת גם בפורום הזה. הרבה פעמים שאלתי את עצמי אם מתאים לי לכתוב כאן באופן קבוע או לא ולבוא למפגשים. כמה פעמים אפילו כמעט באתי למפגש וברגע האחרון השתפנתי כי חששתי שזה יעסוק רק באבל ואני כל כך מנסה ללכת קדימה וזה דורש המון כוחות. אני מאד רוצה להיות חלק מהפורום הזה אבל חוששת מהעיסוק הבלתי פוסק רק באבל ובאובדן, רק במוות. ולכן אני כותבת כאן עכשיו ושואלת מה בדיוק קורה במפגשים, מה בדיוק מתרחש כאן בפורום. האם יש לי מקום להיות פה רק מידי פעם? האם זה בסדר לשתף גם בדברים אחרים שקורים בחיים או שכאן מדברים רק על אובדן האם? אני לא בדיוק יודעת ולכן חוששת להיכנס לכאן ולקרוא דברים שידכאו אותי או לדכא אחרים. אני מרגישה שלפעמים אני צריכה עידוד, עזרה, אוזן קשבת שמבינה ולפעמים אני מרגישה שיש לי לתת לאחרות בדיוק את אותם הדברים אבל לאורך כל הדרך יש בי פחד לחזור לאחור, להתמוטטות שהיתה לאחר האובדן. אשמח לשמוע מכן איך אתן רואות את פני הדברים. תודה מראש על ההקשבה.
 

Darkmatter

New member
היי פרח ../images/Emo140.gif

וואי הרבה שאלות...
אז ככה... אני כותבת בפורום כבר בערך 5 חודשים. גם אני בהתחלה תהיתי אם לכתוב בפורום בכלל או אפילו קצת. בהתחלה כתבתי קצת ובעיקר נתמכתי ועכשיו אני כותבת כאן בקביעות. אני חושבת זה תלוי רק בך ובכוחות שיש לך בזמן הנתון. כמובן שאת יכולה לכתוב פה מדי פעם. אף אחת לא תכריח אותך לכתוב. :) ואת יכולה לכתוב כל דבר שאת רוצה. אם תשימי לב יש לפעמים גם כל מיני סיפורים והתלבטויות אחרות שקשורות בעקיפין לאובדן האם או אפילו לא קשורות בכלל( למשל: השאלונים המתוקים של כנפיים, וגם מדי פעם יש משחקים חמודים... :)). אם את לא רוצה להתעסק יותר מדי באובדן, את בהחלט יכולה להיעזר בנו בתקופות קשות יותר. בשביל הפורום קיים בעצם, לא? (סקאלי, אל תתערבי... חחחחחח...). וכמובן, שאת יכולה לכתוב גם יותר, כשאת מרגישה שיש בך הכוחות והרצון. :) בקשר למפגשים, אני לא ממש יודעת. לא הייתי במפגש. אבל יש לי הרגשה שהמפגשים דווקא די קלילים ונעימים. ובכלל, יש פה אחלה בנות. בנות חמות, חכמות, אוהבות ותומכות. ככה שאין מה לחשוש...
אז.. תרגישי חופשייה לעשות כרצונך ומה שמרגיש לך הכי טוב ונכון. ובכל מקרה, אנחנו פה.
 
שלום פרח... ../images/Emo39.gif

על כל השאלות רק את יכולה לענות... גם אם תעזרי בתשובות שתקבלי כאן, עדיין רק את יכולה להרגיש מה מתאים לך. יש שיגידו שלפעמים טוב להניח לדברים ולהמשיך הלאה ויש שיגידו שדווקא צריך להתמודד עם הדברים ובטוחה שתהיינה דעות רבות ונוספות שכולן נכונות אבל רק תשובה אחת היא הנכונה לך וזו הרגשתך... בעקרון את יכולה להחליט שאת כותבת כשבא לך ולדעתי זהו הנכון, אין חובת כתיבה/קריאה אלא כשמרגיש לך נכון וטוב, אם את רוצה לפרוק או להתייעץ ומתאים לך, עשי זאת וכשלא מתאים ולא עושה לך טוב, הימנעי מכך. כלומר המינון והקצב הם בהתאם למה שנוח לך ומה שעושה לך טוב, כי הרי זו המטרה. לא אחת הבנות נעזרות ולומדות זו מזו על דרכי התמודדות ודווקא הנושא המשותף הוא העוזר לתת עצה ממקום של נסיון והבנה, כי הרי אין חכם כבעל ניסיון... לגבי המפגשים, בכל פעם תוכלי להחליט מחדש, כשהמפגש קורם עור וגידים, לפי מה שיתאים לך באותו הזמן... המפגשים עצמם נעימים מאוד לדעתי ומאוד נחמד לגלות את הפנים שמאחורי... הם אינם עוסקים רק במוות ו/או באובדן, אבל יש בנות ותיקות שעדיין לא הגיעו וזה מה שנכון להן כרגע... הדברים יכולים להשתנות והכל בהרגשה שלך... ככלל, הדברים צריכים להיות בדרך שמתאימה לך ולא רק בהקשר של ההתנהגות בפורום הזה... הפורום פשוט מהווה לך מעין בבואה, דרכה את לומדת על עצמך וחייך... אם הדברים שאת קוראת מדכאים אותך פשוט אל תקראי באותה התקופה אבל השקיעי בכך מחשבה ובדקי למה הם כה מדכאים... כי ברור שכל מי שחווה אובדן כזה או אחר, (ואף כאלו שלא חוו בעצמם...), הדברים אינם משמחים אותו בקריאתם, אבל עדיין הם לא מדכאים עד כדי כך שאינם יכולים לקרוא, אלא אם יש משהו שעדיין לא עיבדת וזה מה שנראה לי שעלייך לעשות ללא קשר לפורום אלא בצורה עקיפה. לדעתי הפורום פשוט מאיר את עינייך שיש דברים שעדיין לא טיפלת בם ועלייך לעשות זאת למען עצמך... אני קוראת וכותבת בקביעות בפורום, ולא מעט פעמים נעצבת מאוד מדברים שבנות כותבות, אבל זה לא מדכא אותי ולא משבש את חיי. העצב מלווה אותי לזמן קצר ואני ממשיכה הלאה...וזאת כי סגרתי את המעגל שהיה לי עם המוות של הורי, עם האובדן ועם כל הקשור בזאת. ולא שהיה לי קל, ולא שלא לקח לי שנים רבות להגיע לכך, אבל מרגע שהתחלתי "לעבוד" הדברים השתנו. אגב, חלק מהכתיבה/קריאה הוא גם עיבוד הדברים, מתוך השיתופים שנעשים את יכולה לשליך זאת לחייך,ולהגיע לתובנות ממקומות אחרים ושונים, שבנות אחרות מעלות, זו מעין "קבוצת עבודה", חשבי על כך... אז... מה שאני אומרת בכל הבליל הארוך הזה הוא, שעלייך לבדוק עם עצמך ולבחון איפה הדברים מבחינתך לא פתורים ולהתחיל לעבוד עליהם במסגרת של טיפול כלשהו המתאים לך. ולגבי אוזן קשבת, אנחנו תמיד כאן בשבילך בקצב ובמינון המתאימים לך...
 

פרח75

New member
בנות, תודה לשתיכן ../images/Emo24.gif

בהחלט השכלתי מהתשובות שלכן. אני מניחה שיש לי עוד הרבה על מה לחשוב ואני בהחלט חושבת שאהיה חלק מהפורום הזה לפעמים. תודה לכן על התשובות האכפתיות
 
פרח...../images/Emo39.gif

מאוד מסכימה עם מה שכתבו לפני... הכי חשוב שתעשי מה שמתאים לך.. הדבר היחיד שאני יכולה להוסיף זה שכתבתי בפורום תמיכה אחר שהיה לי בו הרבה יותר קשה בעיקר מהסיבה שרוב ההודעות שם היו מאוד קשות וכאבות. כאן זה קצת אחרת.. יש הרבה דברים נחמדים מעבר לקושי ולכאב.. יש מקום לכל דבר שאת רוצה לשתף אותנו. תרגישי ב
.. שבוע טוב
 
היי פרח.

ראיתי את ההודעה הזו בערך ש/ניה וחצי אחרי שהיא עלתה, ובכוונה התאפקתי ולא עניתי מייד - כי חשבתי שיותר נכון יהיה שקודם תקבלי את חוות הדעת של המשתתפות, לפני שאני "מרצה" את ה'אני מאמין' שלי ... קודם כל לגבי הכתיבה בפורום: אחד הייעודים של הפורום, כפי שאני רואה אותו, הוא שהוא יהווה מרחב מוגן ובטוח לבנות, שיוכלו לבוא אליו בכל עת שהן מרגישות צורך בכך. זה אומר שאין חובת נוכחות, לא סופרים את כמות ההודעות שאת כותבת, אין צורך להתנצל אם לא כתבת במשך תקופה, את יכולה רק להיעזר, או רק לעזור, או גם וגם - הכל הולך. בשונה מטיפול או מקבוצה - כאן אין לך מחוייבות חיצונית. המחוייבות היא רק לעצמך - להיות עם האצבע על הדופק, ולהשכיל לרתום את הפורום למטרותייך. דהיינו - לכתוב ולהשתתף כשזה מסייע בידך, ולעשות הפסקה - אם זה מקשה עליך. [אגב, אני מסכימה עם איחוד שכדאי לבדוק איפה הנקודות הכואבות ולעבד אותן]. הפורום הזה נוצר כמרחב וירטואלי, אבל היושבות בו עשו אותו למה שהוא - בדמיוני אני רואה את זה כאילו שאחת הביאה מחצלת חמימה, ואחת הביאה כריות, ואחת פוף, ואחת וילון נחמד, ואחרת תמונות - וכך יצרו פה חדר נעים , מרופד וחמים. לשון אחר - יש כאן עוד דברים מלבד העיסוק הישיר בחומרים הכי כואבים - יש כאן תמיכה בחגים, שמחה בימי הולדת, ריח של עוגה בסופי שבוע, חגיגה של אירועים משמעותיים בחיים. כמעט תמיד יש אור אחד לפחות דולק בפורום - כלומר, בד"כ יש מישהי שמתסובבת מתישהו בפורום [למשל, אם את מגיעה לכאן מש מאוחר - בטח תפגשי כאן את דארקי..] וגם אם לא - בדרך כלל לא עובר יותר מידי זמן עד שמישהי מגיבה להודעה של אחרת. לגבי התייעצויות בנוגע לדברים שאינם קשורים לנושא הפורום - כעקרון, אנחנו פורום בעל נושא ייעודי. כך שעיקר הדיון הוא בנושא הזה, וגם בנגזרות יומיומיות שלו. יחד עם זאת, מכיוון שאנחנו גם קהילה תומכת, קורה שלפעמים מישהי מתיעצת בנוגע למשהו שאינו קשור. אז נהוג לסמן זאת בסימון
. לגבי מפגשי הפורום - אני מודעת לכך שמי שטרם הייתה במפגש פורום, לעתים מדמיינת אותו כערב עצוב וספוג דמעות שעוסק רק בנושא הפורום. בפועל, זו לא ממש התמונה. רוב הדיונים בנושא מתקיימים בפורום. המפגשים הם יותר מפגשים בעלי אופי חברתי, שמטרתם להכיר אחת את השניה. בד"כ יש המון אוכל טוב [כל אחת מביאה משהו], חדוות התפעמות [אה, את זו 'גרביים סגולות'? דמיינתי אותך עם שיער ארוך...] והמון צחוקים [בנות, נו...]. כן, עולים גם תכנים משותפים, בד"כ כשבנות שואלות ומתעניינות ב/אצל בנות אחרות. אבל גם אם יש שילוב של צחוק ודמע, הרי שבד"כ קשה לסיים את המפגשים האלה, והם משאירים טעם של עוד ... מקווה שהארתי במידת מה את העניינים ... מאוד שמחה לראות אותך כאן שוב, ואת מוזמנת לבקש עוד הבהרות אם משהו עוד מבקש אצלך הבהרה ...
 

Darkmatter

New member
../images/Emo6.gif

חחחחחחחחחחחחחחחחחח הצחקת גם אותי!!! וואי.. איזה תשובה גדולה. קשה לי לחשוב על משהו שלא הבהרת. את מסכימה איתי, פרח? :) חחחח אני גאה בך, סקאלי. :) והכי הצחקת אותי, כמובן, עם המשפט- "למשל, אם את מגיעה לכאן ממש מאוחר - בטח תפגשי כאן את דארקי.."
 

פרח75

New member
תודה לך סקאלי

ותודה לכן בנות על ההבהרה. אני שמחה ששאלתי כיוון שהתשובות שקיבלתי בהחלט מסבירות פנים ומחממות את הלב. תודה לכן. מעכשיו, מידי פעם, אני כאן! ואשמח לבוא למפגש הפורום הבא ולתרום את חלקי
 
פרח

אני כמוך. עוד מעט "אחגוג" 5 שנים בלי אמא. כפולניה
מן המניין, אני מצאתי את עצמי חוזרת ומתנצלת על ההעלמויות שלי מפה. ואת יודעת מה, לפני קצת יותר מ10 ימים חזרתי לכאן כדיי לבקש חיבוק. יש בפורום הזה משהו חזק שנותן כוח בשעות קשות. אין לי מושג לגבי מפגשים, כי גם אני תפסתי רגליים קרות שנייה לפני מפגש. ויחד עם זה, להיות פה בפורום, ולהחליט איך ומתי נוח לך להיות פה, זה ממש חלק ממציאות חיינו. יש חברים ומשפחה שאנחנו איתם בקשר יומיומי ויש כאלה שפחות. זה עדיין לא אומר שאלה שפחות נחשבים פחות. לפעמים הדגש והמקום שלהם כל כך חזק שהמינונים איתם חייבים להיות פחותים, בכדי שנוכל להכיל את העוצמה שלהם. ככה מרגיש לי לגבי הבית הזה. מקום להתחבק בו ולהתחבר לאמא, שנמצאת שם במגרה שבלב.
 
למעלה