שאלה לבן טל שחר

[מטאטא]

שאלה לבן טל שחר

במסמך שהורדתי בנושא הדרישות לחגורה צהובה, מוזכר הנושא של "עיצוב קרב". מכיוון שזה משהו שדי מעניין אותי, אשמח אם תוכל להרחיב בעניין. אני יודע שזה עניין אישי, שתמיד נוצר בקשר למצב מסוים וייחודי. אבל בארכיטקטורה, למשל, הבניין שבונים הוא תמיד ייחודי, אבל יש תיאוריה ארכיטקטונית מאחוריו. אז אשמח אם תוכל לנסח את מה שמהווים מבחינתך העקרונות של עיצוב קרב: מה זה? האם יש קטגוריות שונות של עיצוב בסביבות לחימה שונות? מה הקשר בין מלאכת העיצוב לבין מעצב הקרב והיריב? האם המעצב הוא הלוחם, או שמדובר ביחסי מאמן - לוחם? וכו´ וכו´ וכו´ אני מקווה שהשאלה ברורה...

 

[אריאל (המקורי)]

לא הבנתי אף מילה..

אבל זה צפוי, כשמדברים עם מישהו מהצד "ההוא" של האוניברסיטה

וברצינות, רוצה להסביר לי את השאלה? (סתם סקרן, זה נשמע מעניין)

 

[מטאטא]

עיצוב קרב

קודם כל, מה אתה ער בחמש לפנות בוקר? לך לישון!

לא חשבתי על הנושא של עיצוב קרב עד שראיתי אותו כנושא אצל בן טל-שחר. לפי דעתי מדובר בצורה שבה הלוחם יכול לעצב את מאפייני הקרב כדי שיתפתח לטובתו. מכיוון שקרב הוא משהו שמתפתח ומשתנה כל הזמן, גם העיצוב שלו נעשה בצורה "מקוונת" (כלומר: תוך שינוי מתמיד). אבל מהו ההגיון של עיצוב הקרב? האם לסביבות קרב שונות יש מאפיינים עיצוביים אחרים? אני מבין שאולי קצת קשה להבין את זה. אז אנסה לתת דוגמא מהארכיטקטורה. יש תיאוריות ארכיטקטוניות (כמו אצלנו: קרטה, קונג פו, ג´ודו וכו´). אבל הארכיטקט צריך ליישם את התיאוריה ולבנות מבנה בנסיבות ייחודיות (כמו אצלנו: קרב רחוב, תחרות איגרוף, קרב סכינים, אימון בדוג´ו). העיצוב של המבנה הוא תהליך הגישור בין התיאוריה לבין העולם הממשי. הארכיטקט מתחיל עם דגם מסויים, שנראה לו מתאים. הוא ממשיך ומגלה שיש בעיות עם הרעיונות שלו. לכן הוא צריך לשנות אותם. זה תהליך מתמשך, שבו הארכיטקט משנה כל הזמן את הדגם המקורי שלו בהתאם לבעיות שבהן הוא נתקל. זה כמו אצלנו. אתה בודק את היריב שלך- גודל, טווח, קצב, מהירות. למשל, אתה חושב שהוא קיק בוקסר. אתה מגבש רעיון כלשהו (בהתאם לתיאוריה: קרטה, ג´ודו...). למשל, אתה חושב שתוכל להתקרב אליו ולהפיל אותו אל הקרקע. אתה מנסה את הטכניקה. הרעיון נכשל ואתה מגלה שהמציאות שונה ממה שחשבת: הוא נמנע מהתיקולים שלך, מתרחק ומרחיק אותך באמצעות בעיטות. אז אתה משפר את המודל שלך, או משנה אותו לחלוטין. למשל, אתה נותן לו את הרושם שויתרת על התיקול ועברת לבעיטות ואגרופים. כשהוא מרגיש בנוח עם המצב החדש, אתה מנסה לתקל שוב, וכשהיריב מתרחק עם בעיטות, אתה עולה על הקצב שלו, תופס את הרגל שלו ומפיל אותו. (תחזיק מעמד, עוד מעט גומרים...) בארכיטקטורה יש טכניקות מסוימות לעיצוב מבנים. כלומר, ניתן לחשוב ולבדוק את הלוגיקה של תהליך העיצוב עצמו. האם אפשר להבין את ההגיון של עיצוב קרב? האם יש הגיונות שונים לסביבות לחימה שונות? האם המאפיינים של עיצוב קרב משתנים מתיאוריית לחימה אחת לאחרת? אם כן, איך? ואם שרדת את כל זה, יש לך חגורה שחורה בהישרדות טקסטואלית.

 

[Zeev Foux]

בשביל מה אתה צריך "מודלים" לעיצוב

קרב? בשביל מה אתה צריך למצא "הגיון" או "מאפיינים" בזרימה של שיטות ותיאוריות שונות? ועוד לשמוע על כך מנסיונם של אחרים?!!! האם זה יעזור לך? האם תוכל ללמוד מכך? זרום!!!

 

[אריאל (המקורי)]

אני חושב שהבנתי

למה הייתי ער כל הלילה? אני לא יודע.. הגוף קצת מבולבל אחרי צום.. במילים של מהנדסים, אתה בעצם שואל על בחירת אסטרטגיה?

 

[מטאטא]

קצת הבהרות לזאב ואריאל

זהירות: ארוך ומייגע א. לזאב: בסופו של דבר, אנשי אומנויות לחימה הם פרקטיקנים. הם צריכים ליישם את הידע שלהם במצבים שונים ובצורות שונות. אני חושב שזה המשותף למקצועות שונים כמו ארכיטקטורה, הוראה, פסיכולוגיה, ריפוי בעיסוק, אסטרטגיה צבאית וכו´. למה זה מעניין אותי? שני דברים מעניינים אותי בהקשר הזה: 1. מעניין אותי החיבור בין תיאוריה לבין המציאות. זה תחום מוזנח מאוד מבחינה תיאורטית. מצד אחד, חוקרים באוניברסיטה מעוניינים לעשות הכללות תיאורטיות גורפות, המסתמכות על מודלים כלליים ככל האפשר ועל אלגוריתמים ברורים. אז הם בטח שלא יבינו אסטרטגיות של פרקטיקנים בעולם המציאותי, שהוא ממש לא ברור וסדור כמו העולם התיאורטי שלהם. מצד שני, הפרקטיקנים סולדים מהבנייה של הידע שלהם מתוך חשש שהידע שלהם, שאופיו משתנה ותמיד קונקרטי ומתאים לפתרון בעיה זו ולא אחרת, יהפוך לתיאוריה אלגוריתמית. זה גם נוח לאנשים להציג את עבודתם כאומנות, תוצר של אינטואיציות, כישרון טבעי וכו´: דברים שאינם נגישים לאנשים מבחוץ. 2. מעניין אותי תהליך הלמידה: איך מעבירים את הידע הזה? איך לומדים לעצב? (בניין \ פגישה עם מטופל\ קרב \ מלחמה \ שיעור \ ציור...) ומה לומדים בתהליך הזה? אני באמת חושב שאפשר להגיע להבנה פוריה של נקודות הדמיון והשוני בין עיצוב (כלומר: החיבור בין התיאוריה לבין המציאות) בתחומים שונים. מושג הזרימה, למשל, יקבל משמעויות שונות בסיטואציות שונות, למרות שיש לו משמעות תיאורטית אחידה פחות או יותר. איך גורמים לאנשים לזרום? מושג הזרימה הוא תמיד מושג ספציפי ושונה מאדם לאדם. איך אתה, כמורה, תוכל לזהות מתי האדם עובד "נכון" (="זורם") ומתי לא (="לא זורם")? מהם המאפיינים של האינטרקאקציה בינך לבין התלמיד? איך התלמיד מחבר בין התיאוריה, המושג המופשט של הזרימה, לבין המציאות, מצב מסויים שתמיד יוצר בעיות? ב. לאריאל: נראה לי שאנחנו מדברים על דברים דומים. נדמה לי שהייתה אופנה תיכנותית לפני שנתיים, שדיברה על עיצוב תוכנה. דרך אגב, זאת עוד דוגמא לעניין. לומדים 4 שנים תיאוריה, וצריך ליישם אותה במצבים שבהם ביל גייטס דואג שהמציאות תבעט לך בפנים (ואני אומר את זה מניסיון...) באופן עקרוני אני מדבר על פתרון בעיות במציאות בעזרת מודלים תיאורטיים. ואם אתם לא נכנעים תיכף ומיד אני ממשיך לכתוב... אני כנראה גרפומן... מהר לטיפול...

 

[מטאטא]

עוד הערה קצרה ודי... ../images/Emo54.gif

קראתי מחדש את מאמרו של דימיטרי מדיבדוב. לפי דעתי הוא מנסה לעשות משהו שדומה למה שחשבתי עליו. הא מנסה לענות על השאלה: איך אנחנו יכולים להתגבר על הפער בין המציאות לבין התיאוריה הלחימתית שלנו? איך אפשר לחבר בין השניים?

 

[אריאל (המקורי)]

לגבי רכישת מיומנות קרב

לדעתי זה דבר מאד אינדווידואלי. אני אישית, לדוגמא, מוצא חסרונות שאני רואה צורך לעבוד עליהם, בלי להתייחס לבעיה הכללית של הלוחם. (ככה זה, אני מהנדס... פותר בעיות). אז ראיתי צורך לעבוד קצת מול "התפרעות" של יריב. אז לקחתי כפפות איגרוף מהחברה שלי ונתתי לאח שלי להשתולל קצת. עשינו את זה גם בעבר בלי כפפות, אבל אז היו מדי פעם פנסים פה ושם ... אבל בשביל מה יש משפחה?? או דוגמא אחרת, אמיר - סן ראה צורך לחקר מעמיק יותר של בעיטות, אייקי-פריק רואה צורך בעבודה מול מכות קצרות. למרות ששניהם לומדים את אותה שיטה. כל אחד, כלוחם, מוצא בעצמו את הצרכים שלו, את נקודות התורפה שלו. לגבי השאלה שלך... מסובך מדי בשבילי. מצד שני, היא ממילא לא הופנתה אלי, אז מה אני מתערב במקומות שאני לא מוזמן אליהם? תמיד היה לי חוש לצרות

אגב, היית באימון ביום ראשון אולי?

 

[מטאטא]

באמת הסתבכת ../images/Emo22.gif

פתרון הבעיות הוא תמיד אינדיבידואלי. לכן גם עיצוב קרב הוא משהו אינדיבידואלי. אתה ואני נילחם אחרת, גם אם שנינו נלמד את אותה אומנות לחימה. אבל אולי הצורה שבה שנינו נעצב את הקרב תהיה דומה? כלומר, שנינו נגיע לפתרונות שונים, אבל באמצעות דרכי חשיבה או תפיסה דומות? דוגמא: לך הייתה בעיה עם התפרעות של היריב. אז פתרת אותה באמצעות סימולציה: עיצבת לך מצב שאותו רצית לדמות. ואז עיצבת לך דרכי התמודדות אפשריות עם המצב, בהתאם לתנאי הסימולציה. ואולי בכלל התברר לך שזאת לא באמת הבעיה. שהבעיה היא בתנועה שלך, ולא בתנועת היריב. ואז הגדרת מחדש את הבעיה: איך אני צריך לזוז אחרת? ואז ניסית לפתור גם את זה. וכו´ וכו´ וכו´. מה שאני שואל (והתשובה יכולה להיות לא) זה האם אפשר להגיע להגיון של "עיצוב קרב" ולימוד של "עיצוב קרב".

 

[אריאל (המקורי)]

אז למעשה...

אתה מדבר על עיצוב קרב עוד בשלב הלמידה והאימון, לא בשלב הקרב עצמו? אם אני מזהה בעיה בשלב כזה, אני אגיב על ידי: 1. חקירת התאוריה - נסיון הבנה של הבעיה וטיב הפתרון 2. חקר הכלים שברשותי 3. התאמת הכלים לבעיה 4. עריכת סימולציה כמו כל מהנדס טוב, לא? ומה אם אני נתקל בבעיה כזו במהלך קרב? אני אחליף כיוון - אחליף יוזמה\כלים עד שאמצא כלי שמאפשר לי לפתור את הבעיה. אני בכיוון?

 

[מטאטא]

../images/Emo45.gif

 

[דוד כפרי]

לאריאל, לקראת קורס הקצינים,

רצוי שתלמד איך עושים "הערכת מצב"... יש לשקול 4 גורמים: 1. קרקע 2. אויב 3. כוחותינו 4. גורמים מיוחדים 1. קרקע = פני השטח, סוג רצפה, טופוגרפיה, קירות, רהיטים, כיוון זרימה של נחלים, צמחיה, מבנים, ובעיקר - חופש-התנועה הנגזר מכל הנ"ל, ומיקום עמדות עדיפות. 2. אויב מי הוא? מה כוחו? מספרו? כלי-נשקו? מיקומו בשטח (בעמדה או בתנועה, נע אלי או מחכה לי, בעמדה נחותה או עדיפה וכו´)? נקודות התורפה שלו? נקודות החוזק שלו? 3. כוחותינו כל מה שנאמר לגבי האויב - אבל עלי, בתוספת אחת: האם אני יכול להשיג עזרה? (כמו למשל, רוטוויילר?

) 4. גורמים מיוחדים א. מזג-אויר ב. כוחות (זרים) נוספים בגזרת הלחימה ג. אמצעי-התקשורת א. מזג-האויר כולל עניני חום וקור, זריחה ושקיעה של השמש והירח, ערפל, עננים, וגשם; לא ממש רלוונטי לקרב-יחיד. ב. כוחות (זרים) נוספים בגזרה משטרה; מאבטחים (במקומות ציבוריים); כוחות או"ם (בלבנון, בחברון, בסיני, על גבול ירדן); צבא (כשאתה על אזרחי); אזרחים (כשאתה לא); ועוד. חלקם יכולים לעזור לך, חלקם יכולים לעזור לאויב, חלקם סתם ייתקעו לך בין הרגלים; צריך לדעת לזהות מי הוא מה, ולהשתמש, להימנע, להתעלם או להזהר מהם, בהתאם. ג. אמצעי התקשורת אוהבים להראות את הקטנים מרביצים לגדולים - לשיקולך...

כל הנ"ל נכון לכל כוח, בכל מצב - קרב יחיד או צבא מול צבא. ההבדל הוא רק בקנה-המידה ובמימד הזמן: קרב מגע מחייב לתגובות הרבה יותר מהירות, ולכן יש פחות זמן לעשות הערכת מצב. עם זאת, היא חיונית! כשמתקיפים אותך, מבט מהיר מסביב יכול להראות לך כלי-נשק שאפשר לנצל, נתיבי-בריחה, חברים/שוטרים שאפשר להזעיק (רוטוויילר שאפשר לשחרר

) - וגם חברים של התוקף שבאים לעזור לו, או שמתקיפים בינתים את אשתך/ילדיך/הוריך/וכו´. מבט מהיר מסביב יכול גם לאפשר לתוקף לפגוע בך... שוב צריך הערכת מצב, אם יש בכלל זמן לעשות הערכת מצב...

(אלה היו שישים שניות על הערכת מצב, באדיבות זכרונו של בוגר קק"ץ אג"ם מלפני...

_כ_מ_ה_

זמן?! השתגעת?! לא יכול להיות! אה... 12 שנים

...איך שהזמן רץ...)

 

[aiki-freak]

מזג אוויר נראה לי גם מאוד רלוונטי

בקרב יחיד... גשם: רצפה חלקלקה, מקשה על תנועות רגליים ארוכות או בעיטות...הרבה יותר קשה לאחוז - ידי היריב רטובות. קור: אם מאוד קר תגובתך תהיה איטית יותר, ידיך עלולות לרעוד. אתה עלול להיות עטוף במעיל שיקשה עלייך את התנועה. חום: זיעה רבה...היריב חלקלק, קשה לבסס אחיזה איתנה. קרב ממושך עלול להתיש אותך בקלות. בגדים קצרים: הרבה יותר קשה להסתיר נשק על הגוף. זריחה שקיעה: בחושך קשה לראות את היריב, קשה לראות אם הוא מחזיק נשק, קשה לאמוד את גודלו או אם יש תוקפים נוספים באיזור (או ידידים). יחד עם זאת קל מאוד "להיעלם" ולברוח. או להסתתר במקום חשוך. שמש: עלולה לסנוור, עליך לנסות לעמוד בגבך לשמש. אם ליריב יש סכין או חרב החזרת קרני האור מהחרב עלולה להטעות ומקשה לאמוד את מהירות התנועה. אני בטוח שיש עוד... העניין הוא שכמובן לא ניתן לחזות או לצפות את כל אלו וכאן השאלה האם יש בכלל ערך לחשיבה לוגית על כל האפשרויות הללו?

 

[aiki-freak]

ועוד אנקדוטה קטנה...

אני שמעתי סיפור על מישהו שהתחבט בבעיה דומה... הוא חש לא בטוח וניסה להריץ תסריטי אימה בראשו וחשב על אסטרטגיות שונות. בסוף החליט לקנות אקדח. הוא תכננן היכן יניח אותו (בשידת חדר השינה), כיצד הוא יכול להגיע אליו במקרה חרום, התאמן בשליפה מהירה, הריץ סיטואציות שונות בראש, פורץ/גנב/רוצח/אנס פולשים לביתו וכיצב הוא יכול לשלוף את הנשק מתוך שינה ולהגיב... בקיצור כמה זמן עבר... יום אחד הוא חזר הביתה עצבני... מה הקשר? הוא רב עם אשתו... מה הקשר? הם לא השלימו באותו יום... מה הקשר? הוא ישן בסלון... באותו לילה פרצו לביתו...רוקנו לו חצי דירה...קשרו אותו לספה... ואני אומר... תמיד צפה לבילתי צפוי...היקום הוא מקום כאוטי ברובו.

 

[דוד כפרי]

"היקום הוא מקום כאוטי ברובו" - בגלל

שלא היתה לו מגבת... אם רק היתה לו מגבת הוא היה מסתדר... "בלי פאניקה!"

 

[aiki-freak]

ציינתי כבר פעם שסוקאקו

טאקדה מדאיטו ריו הרג פעם מישהו בעזרת מגבת רטובה... אין ספק... מ-ג-ב-ת! זו התשובה... ותמיד אפשר לאלתר מגבת מאיזה סכין ישן או חרב שזרוקים בצד הדרך...

 

[amir_aikido]

טקאדה סוקאקו

באמת היה אדם יוצא דופן מבחינת יכולת הלחימה שלו, וכנראה שפגע באנשים לא רק עם כלי נשק (ויש אירוע מתועד של לחימתו עם חרב כנגד המון תוקף בו הוא פגע ברבים ובקושי יצא מזה בחיים), אלא גם עם ידיים ריקות. אגב, הייתכן שמשיכתו של אאושיבה לדת האומטוקיו ולגישת השלום באה כאנטי תזה למורהו ? זהו רעיון שעלה לי ואין לי שום תמיכה עבורו... אמיר

 

[aiki-freak]

אני בטוח שיש בזה משהו!

לאו סנסאיי היו הרבה "בעיות" עם סוקאקו בעניין הזה... אניסאבורו דגוצ´י מייסד האומוטו-קיו פשוט תיעב את סוקאקו. הוא טען שסוקאקו "מדיף ריח של דם ואלימות". כמובן שהוא צדק... על פי תעוד של ממשלת יפן סוקאקו היה הלכה למעשה הסמוראי האחרון.. אחרי שהממשלה אסרה על נשיאת חרבות סוקאקו התעקש לשאת חרב ואמר שמי שינסה לקחת ממנו את חרבו ישלם על כך בחייו...(מיותר לציין שאף אחד לא ניסה!) אחרי התקרית שהזכרת חייבו אותו למסור את חרבו...אבל זה יעצור את סוקאקו?? הוא הכין לעצמו :"מקל הליכה" שבתוכו הייתה מוסתרת חרב. הוא נשא עימו מניפת ברזל וטנטו חבוי בקימונו שלו 24 שעות בימימה. מספרים שבלילות הוא היה מתעורר בזעקות אימים אחרי שראה בחלומותיו את פני כל האנשים שהרג בקרב (והוא הרג הרבה). כתוצאה מכך רדפו אותו כל תלמידים וחבריהם של אמני הלחימה שהרג. הוא מעולם לא היה נכנס לבית זר והיה מעדיף לשון אפילו ברחוב. מעולם לא שתה או אכל לפני שמישהו אחר טעם מהמזון מפחד מהרעלה! הוא היה מסתובב ברחבי יפן לבדו כשהו מציב אתגר לכל אמן לחימה שפגש. מעולם לא ישב עם הגב לדלת...הוא חי חיי פרנואיד (אגב הוא מעולם לא למד לקרוא ולכתוב!!! הוא טען שתמיד שאף להגיע למעמד שכזה שאחרים יעשו זאת עבורו). בקיצור לא ממש בנאדם נחמד

אני די משוכנע שזו אחת הסיבות שאו סנסאיי (ששימש כאוצ´י-דשי שלו) בחר לפנות לנתיב אחר...

 

[אריאל (המקורי)]

סיפורים על טקאדה

שמעתי שהוא היה מניח את הצ´ופסטיקס שלו כך שיוכל להשליך אותם על יריב, והיה אדם גס מאד בהליכותיו. לגבי מקל ההליכה עם החרב - אני לא חושב שזה סיפור בלעדי... בתקופה שבה אסרו ללכת עם חרב, סמוראים הלכו עם להב החרב מוסתר במקל. חרב כזו נקראת "שיראסיירה" - להב חשוף בתרגום חופשי. אגב השימוש בחרב ומקל בו זמנית נובע מהשימוש (כך קראתי) מחרב כזו, שכן על מנת לשלוף אותה יש צורך לשלוף ביד אחת, והיד השניה אוחזת במקל (בניגוד לסאיה רגילה שקשורה לחגורה). ולגבי מניפת ברזל (טסן) וטנטו... צרפתי תמונה של טכניקה כזו.. נכון נחמד? אריאל... חולה על סמוראים.

 

[דוד כפרי]

האם כדאי לחשוב על כל זה?

כן ולא... כן באימונים, לא בקרב. באימונים, צריך ללמוד להביא בחשבון את כל הגורמים הנ"ל, במידה זו או אחרת; יש לזה השלכה רבה גם לחיים בכלל (ניתן לתרגם את הערכת המצב הנ"ל לעסקים, לימודים, משפחה...כל מקום שיש בו "גורמים מיוחדים" - ויש מקום שאין בו כאלה?!) בקרב (אם זה קרב-מגע ולא צבא מול צבא) אין זמן למחשבה - כמו הידע איך לבעוט, לסטות, לתפוס ולעשות בריח, גם הערכת-המצב צריכה להיות אוטומטית ככל האפשר - וגם היא מבטאת את רמתך באמנות הלחימה (=כמה שתעשה הערכת מצב יותר טובה, כך רמתך יותר גבוהה). אבל זו רק דעתי...