קשת ורובה
לא עשיתי קורס צלפים אבל הייתי קלע לא רע ברובה-סער. ההבדל טכני העיקרי בין ירי בקשת לירי ברובה הוא שהרובה לא מתנגד באופן פעיל לירי; צריך להחזיק אותו ולהתגבר על משקלו, לא יותר מזה. את הקשת צריך למתוח, לייצב, ו
בנוסף להחזיק אותה ולהתגבר על משקלה, כמו עם רובה - וזה
קשה. אבל זה רק הבדל טכני - ההבל העיקרי הוא שבצליפה (צבאית או אולימפית) הכל מיועד להביא את הקליע אל המטרה, בעוד שבקשתות הכל מיועד להביא את הקשת ליריה מושלמת, מבחינה טכנית ונפשית ("רוחנית", אם אתה אוהב מלים כאלה). יש הבדלים נוספים, שקשורים להיבטים טכניים של איך ולאיזו מטרה יורים: קשת יורה בעיקר בעמידה, בעוד שצליפה מבוצעת בעיקר משכיבה; ירי ברובה בעמידה ובכריעה הוא תרגול סטאטי של דבר האמור להתבצע מתוך תנועה ("תנועה ואש" במהלך הסתערות: רצים, עוצרים לרגע, יורים וממשיכים). קשת "לוקח את הזמן", בעוד שצלף יורה תחת לחץ של זמן. קשת תמיד יכול לירות שוב, בעוד שצלף חייב לפגוע בפעם הראשונה. ועוד, ועוד. גל צדק כשאמר שבצליפה הדגש הוא לפגוע, בעוד שבקיודו הדגש הוא על ביצוע נכון של
התהליך המוביל אל הפגיעה; הוא רק שכח לציין שה
מטרה בקיודו, היא השפעת
התהליך המוביל אל הפגיעה, על הקשת - ולא, כמו בצליפה, על המטרה. זו הסיבה העיקרית לכך שכשאני מלמד, אני מציב את התלמיד במרחק של מטר וחצי מהמטרה, ונותן לו לירות בעיניים עצומות עוד פעם ועוד פעם, בלי שיראה איפה פגע (אפשר בכלל להחטיא ממרחק כזה?), תוך תיקונים שוב-ושוב של הטכניקה שלו. הוא צריך ללמוד להרגיש את הגוף שלו (כמו בכל אמנות לחימה), ובנוסף את הקשת והחץ, ולהפסיק להתמקד במטרה - אז יירה נכון, ואז גם יפגע. צריך רק לסייג כאן, שבשבילי הקשת אינה אמנות לחימה בפני עצמה, אלא כלי חינוכי המדגיש בצורה מאוד מזוקקת את העקרונות אותם אני מנסה ללמד נערים אלימים. אפשר לומר שבשבילי זה "קאטה של טאי-צ'י עם קשת". אפשר גם לא...