שאלה כבדה לשבת

[ג מ ב ו]

למישהי

זה בכלל לא פשוט ואני מאד מבינה אותך. אני לפני שנה כל כך הייתי בחרדה שאפילו נכנסתי לקומונה של המושתלים. אבל שם עזרו לי והתאוששתי וחזרתי לעצמי. בזמן משבר נדמה שהגיע הסוף- בייחוד כשהגיל בסביבות תוחלת החיים... אבל לשמחתי אני אחרי ועכשיו יש לי גם ניסיון עם זה. מקווה שבמשבר הבא אני אאמין כבר בהתחלה שגם הוא יעבור, כך שאני אפחד פחות

 

[עוגיונת]

באמת יפה

מאיפה זה לקוח?

 

[עוגיונת]

שינה לרעה

הכניס פחד מדברים שלא ניתן לשלוט בהם.

 

[jasmine38]

את הסיפור אפשר לסכם במשפט

היום הוא היום הראשון של שארית חיי

 

[ג מ ב ו]

מה עושים עם הפחד

טוב, אני מצטטת את ריקי- אי אפשר להפסיק לפחד אבל אפשר ללמוד לחיות איתו בלי שיפריע לחיים יותר מידי (וסליחה עם הציטוט לא מדויק)

.....(לריקי, למי שלא הבין)

 

[ג מ ב ו]

ומה מאחורי הסיכום?

מה זה אומר בפועל? איך אתה חי את היום הראשון של שארית חייך? האם הסיכום הזה עוזר לעשות את החיים שלך יותר טובים?

 

[עוגיונת]

שאלה כבדה לשבת

האם היה רגע מסויים או ארוע בחייכם (שקשור או שאינו קשור במחלה) ששינה את הגישה או התפישה או ההתייחסות שלכם למחלה?

 

[jasmine38]

לא

 

[עוגיונת]

גם הורים מוזמנים להשיב

 

[ג מ ב ו]

שאלה מצויינת כי יש לי תשובה בשליפה

הייתי בערך בת 19 והבן הראשון מהכתה שלי עלה על מוקש ונהרג. בעצם היינו אפילו יותר צעירים... אז עדיין לא קשרתי את הדברים לשאלה שלך. אבל יותר מאוחר, כאשר המצב שלי התחיל להיות פחות טוב חשבתי מה יותר טוב. בריאות שלמה עד גיל 19 וההורים, החברים וכולם מבכים את "הכי חכם, הכי יפה, הכי מוכשר שלא הספיק כלום" או.. זהו, הרווחתי שני דברים: גם שאני לא מבכה את עצמי וגם שאני יודעת שהזמן שלנו בעולם הוא שאול וצריך להתייחס לכל יום (סליחה שאני לא מקוריתI כאילו הוא היום האחרון ולהתייחס לעתיד כאילו כל החיים לפניי.. ואם תשימי לכ, זה היה לי מספיק חשוב כדי להתאמץ להכניס את השם הקבוע שלי... עכשיו, אחרי שאני התחלתי יש סיכוי שגם את תשתפי?

 

[עוגיונת]

יש סיכוי....

עלית עלי... באמת חיכיתי לראות אם יהיה שיתוף פעולה... אז אצלי השינוי בא אחרי שעברתי לפני כחצי שנה ניתוח בבית החזה. עד אז לא תיארתי לעצמי שאני אוכל להגיע למצב גרוע ושל סכנה מוחשית במירות שכזאת (ימים ספורים). לקח לי הרבה זמן להשתחרר (לא לגמרי) מהחרדות שנלוו לניתוח ולכל הסיטואציה המחורבנת הזו. ההכרה משהו רע עלול לקרות לי ממש עכשיו (בניגוד להתדרדרות ממושכת שכולנו נלחמים בה כל הזמן) אכן שינה בי משהו מהותי. אני לא בטוחה שאני יכולה לנסח את זה או אפילו להדגים את זה במעשים שלי. טוב, בכל זאת לא עבר כל כך הרבה זמן עדיין....

 

[A n t o n]

כולם פה בנות? ../images/Emo13.gif

תשמעי, בחיי היו כמה דברים ששינו אצלי משהו בראש, התייחסות לחיים או משהו בסגנון. 1. פנימוטורקס (לא יודע איך רושמים נכון) שעברתי בגיל 17, אישפוז מאוד קשה, לא אפרט איך ולמה.... בקיצור אחרי שאיכשהו הצלחתי לצאת מזה ויצאתי מהבית חולים הייתי מה זה מפסוד מהחיים למרות שההרגשה עדין הייתה לא טובה, אז גם בפעם הראשונה בחיי שמעתי על האפשרות של השתלה, נכנסתי בהתחלה לדכאון, אחרי זה לקחתי את עצמי בידיים ועד עכשיו טפו טפו אני מחזיק את עצמי באותם תפקודים (נמוכים אבל יציבים). ונראה לי שאחרי האירוע הזה האופי שלי מאוד השתנה ודווקא לרע... 2. לפני שנה וחצי עברתי ניתוח בראש שבכלל לא היה קשור לסיאף אבל גם כן אישפוז קשה, כאבי ראש עצומים שלא עברו אחרי שום תרופות ועברו רק אחרי ניתוח וכל הסימטומים שהיו לשרון לפני שבוע למרות שהבעיה הייתה אחרת. בקיצור יצאתי מהבית חולים מאושר, בהרגשה טובה, וניסיתי לחיות בצורה קצת אחרת ויותר להנות מהחיים. 3. ועוד דבר הכי טיפשי אולי , לפחות ככה זה נשמע..... אחרי שאיתי את הסרט "אפקט הפרפר", ראיתי אותו בשעות הלילה ואחרי זה לא נרדמתי עד הבוקר חשבתי עליו, והייתי באיזשהו מצב מוזר לפחות יומיים ניסיתי להאושש אחרי הסרט הזה ולהבין איך ומה לא עשיתי נכון ואיך זה יכול להשפיע על העתיד שלי וכו'. * עכשיו הנקודה הכי חשובה פה היא שכל השינוי הזה שעברתי לאט לאט נעלם, ואני חוזר שוב לחיים הרגילים שלי ושום דבר בעצם לא משתנה ואם כן אז רק לתקופה מאוד קצרה.

 

[cafesito]

יש גם בנים, רק שלנו קשה עם רצינות.

כבד עלי שאלה כזאת בשבת גשומה. אני גם לא חושב שתשובות מסוג "אחרי הפיאומוטורקס הבנתי שאני מסוגל להחלים מהכל" יתקבלו בהבנה. בגדול הפכתי לקיצוני יותר עם כל אירוע שעברתי בשלוש השנים האחרונות. דווקא הסובבים אותי התבגרו עם כל אירוע חריג כזה, אישתי חוותה כל כך הרבה דברים מפחידים, עד שבתאונה האחרונה שלי היא הגיבה לטלפון של "אני בלי האופנוע כי הייתה לי תאונה, אל תדאגי אני בגדול בסדר" באין ב"אין בעיה תעדכן אותי מה קורה איתך ואם אתה צריך משהו". היא גם ניהלה את מרכז הדיווחים הטלפוני לחברים כשהייתי בחדר הניתוח, בלי היסטריה ולמדה לראות את האופטימיות הלא שפויה של החיים המשותפים שלנו. אני חושב, שמי ששומר על שפיות במחלה שלנו, הוא פשוט לא נורמאלי.

 

[A n t o n]

לא ממש הבנת אותי

אני לא מתכוון שאחרי כל אירוע כזה אני חושב שאני יכול להחלים מכל דבר.... פשוט אחרי שאני מצליח לצאת מזה, ואני מרגיש טוב (כמה שזה יכול להיות עם המחלה שלנו) אז החיים נראים לי יפים מהרגיל ואני נהנה יותר מכל רגע אבל לאט לאט זה נעלם..... וברור שאני לא נהיה אופטימי אחרי כל אירוע נוסף... להפך אתה מבין שהחחים הם לא כל כך ארוכים ולכן צריך לנצל אותם ולהנות עכשיו!

 

[cafesito]

לא באתי לבקר, נתתי את דעתי

אני חושב באופן אישי שאחרי כל ניצחון אני יכול לנצח הכל, אני גם חושב שלא כולם אוהבים לשמוע את זה.

 

[ר י כ ט ר]

אומרים שבלי..

"אומרים שבלי סבל אין אושר אומרים שבלי לא אין כן... אומרים בלי מלחמה אין שלום אומרים שבלי שקר אין אמת אומרים שבלי עוול אין צדק..." מתוך "אומרים שבלי": מילים: מאיר אריאל לחן: שלום חנוך אכן החיים מורכבים מעליות וירידות ולפעמים צריך לחוות כשלונות ואכזבות כדי לדעת להנות מהנכסים הקיימים שברשותנו. שיהיה יום טוב

 

[עוגיונת]

תגיד ריכטר אתה ג'ינג'י במקרה?