שאלה חשובה

[נסיכה קסומה 00]

שאלה חשובה

בס"ד אדם שירה כהגנה עצמית בפורץ לביתו - נקרא רוצח?

 

[Jermaine Jackson]

לי נראה

שיש חילוק בין הגנה עצמית שחשש לחייו או שמא חשש שיגנוב ממנו משהו. על פי הפשט של הפשט הקם להורגך השקם להורגו ואם הוא בא כדי לפגוע בו אז לא נראה לי שהוא ייחשב רוצח,אבל ככה בפורץ לשם גניבה של חפצים או ממון לדעתי אסור להרוג. [סתם זאת דעתי אין לי מושג]

 

[Ben2056]

השאלה אם זה בלילה או ביום

או שאלה שחשובה זה אם זה בלילה או ביום. חזל עסקו בסוגייה זאת בפרשת משפטים

 

[נסיכה קסומה 00]

למה זה קשור לילה/יום?

 

[ספורטאי בכושר]

אני חושב שיש דינים שונים לגבי

גנב שבא בלילה או שהוא בא ביום ככה הבנתי לפי המורה שלי

 

[נסיכה קסומה 00]

הבנתי אבל מזה משנה אם תוקפים/

פורצים בבוקר או בלילה?בשני המקרים תוקפים אותך

 

[ספורטאי בכושר]

אני חושב ש

שבגלל ש בלילה יש חושך ביום יש אור נחכה למישהו שיענה

ואולי יש בעיה של ראיית הרוצח

 

[אופירA]

זה משנה - דין "גנב הבא במחתרת"

יש הבדל משמעותי: גנב שבא בלילה, בחסות החשיכה ובחשאי, הוא גנב הבא להפתיע את בעל-הבית ולהפחידו. ברור לגנב (וגם לתורה) שבעה"ב לא ישתוק ויבליג, אלא יתנגד לשוד, ולכן ההנחה היא שהגנב מתכונן להרוג את המתנגד לו, כדי לא לבוא לידי סכנה. זו גם הסיבה שבא בלילה ובמחתרת. והיות שהוא מתכוון להרוג - נחשב ל"הקם להורגך השכם להורגו". אם היה בא ביום, ודרך הדלת הרגילה, וניכר בבירור וללא ספק שאינו מתכוון להרוג - אין רשות להורגו (אבל גם אם בא ביום כשבידו נשק או שיש איזה סיכוי שהוא כן מתכוון להרוג - מותר להורגו). ============================================================================= להלן קטע מסיכום הרצאה במשפט עברי, בנושא "הגנה עצמית" ו"גנב הבא במחתרת": הגנה עצמית מותר לאדם לפגוע בחברו כדי להציל עצמו מתקיפתו. (בחוק העונשין הדבר בא לידי ביטוי בסע' 34י': הגנה עצמית – לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו. ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה, תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים. אם אדם בא לתקוף אותי, מותר להתגונן בתקיפה, אבל אם אני רוצה להיכנס לפאב בכוח, למרות שהשומר מונע ממני, והשומר תוקף אותי – אין רשות להגנה עצמית, כי ההתנהגות הפסולה הביאה לתקיפה, ויכול היה לצפות זאת, ולא יכול להגיד הגנה עצמית. חריג: הוראות הסעיף לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה. כלומר צריך יחס פרופורציונלי בין מניעת התקיפה לבין התקיפה. אם אדם דוחף אותך, ובתגובה אתה יורה בו – זה לא מידתי ולא נחשב הגנה עצמית). בתורה (בתלמוד): הבא להורגך השכם להורגו. נשאלת השאלה: עומדים לפני החוק 2 אדם שווים, שהחוק רוצה להגן על חיי כל אחד מהם. השומר בפאב שולף אקדח ומתכונן להרוג את האדם הרוצה להיכנס לפאב. מותר לאדם לשלוף אקדח ולנסות להרוג את המתכונן להורגו. למה מותר לי להרוג אותו כשהוא רוצה להרוג אותי, ואחרי הכל כאשר אני הורג אותו אני הורג נפש, כמו שהוא יהרוג נפש. מה משנה לחוק איזה נפש תיהרג? מה ההצדקה שלי להרוג אותו, אם החוק אוסר לקחת נפש? תשובות: לאדם יש הזכות לשמור על חייו. הרוצח יתחייב במוות בבי"ד בגלל שהרג, וכך ייהרגו 2 נפשות... התשובה: זה שבא אלי עם האקדח בא שלא כחוק, אין לו זכות לעשות מה שהוא עושה. ואילו המתגונן זכותו למנוע ממנו לפגוע בו. הוא לא מעניש אותו, רק מונע ממנו לפגוע בו. הרוצה לרצוח הוא פושע, שמתכוון להרוג עבירה שהחוק אוסר, והמתגונן אינו מתכוון לעבור עבירה. מה הדין אם חולה נפש (הפטור מדין) שולף אקדח ורוצה להרוג אותי, והדרך היחידה למנוע – להרוג אותו. האם מותר? הרי המתכונן לרצוח אינו מתכוון לעבור עבירה כי לא מבין את מעשיו. התשובה: כאשר הורגים את חולה הנפש המנסה להרוג אותי, אני לא מעניש אותו, אלא מציל את חיי מאדם שאין לו רשות להרוג אותי. חולה הנפש פטור מאחריות פלילית אבל אינו תעודה המתירה לו להרוג כל מי שהוא חפץ... פטור אבל אסור – פטור מעונש אבל אסור לו לעשות המעשה. העיקרון של הגנה עצמית מתבטא בתורה בדין קזואיסטי – כלומר התורה מביאה סיפור מעשה, עובדה שהתרחשה, ומכאן עולים העקרונות: "אם במחתרת יימצא הגנב והוכה ומת, אין לו דמים". פירוש הפסוק קצת קשה. התורה מביאה סיפור של גנב הבא במחתרת, כלומר בלילה, לא כשיש שמש. הגנב חתר מנהרה תחת הבית ונכנס לתוכו כדי לגנוב כסף (לא בשביל להרוג). והנה, אם בעל הבית יהרוג אותו, הוא לא נחשב רוצח. "אין לו דמים" – רש"י: אין זו רציחה. הגנב הוא כאילו בן מוות. נחשב אדם שאינו חי, שמותר להרגו (כלומר "אין לו דמים" מדבר על הגנב). אבן עזרא: בעל הבית לא חייב מיתה ("אין לו דמים" מדבר על בעה"ב ההורג). אם הגנב בא על עסקי רכוש, מדוע קובעת התורה שמותר להרוג אותו? הסבר המשנה: גנב הבא במחתרת נידון על שם סופו (על העבירות שיכולות להתפתח מעבירה זו). התורה מתחשבת בטבעו של אדם, ואין הטבע של אדם שישתוק ויבליג אם בא אדם כדי לקחת את רכושו (אסור לו להרוג, אבל ברור שיתנגד). הגנב יודע את טבעו של בעל הבית, ויודע שבעל הבית יתנגד, ולכן ברור שהוא מוכן להרוג את בעל הבית שיתנגד לו, כדי לא לבוא בסכנה. לכן הגנב שבא לגנוב למרות שיודע שבעל הבית יתנגד, בעצם מתכוון להרוג אותו, ולכן נחשב "הקם להורגך השכם להורגו". אם ספר החוקים היה מתעלם מטבעו של אדם להגן על רכושו, זה היה פותח פתח לגנבים. בהמשך, הסוגיה מדייקת, שאם ברור כשמש שהגנב לא בא על עסקי נפשות, ולא מתכוון בשום אופן להרוג אותך, אסור להרוג אותו. רק אם הגיוני שתצפה שהוא עלול להרוג אותך, מותר להרגו. נשאלת בתלמוד השאלה איך זה שהתורה מתירה להרוג את הגנב הבא במחתרת, כאשר מן הראוי היה שיתרו בו קודם. התורה אינה דורשת התראה על ההריגה, כי הדברים מתרחשים במהירות. רש"י: אין צורך בהתראה, מחתרתו זו היא התראתו" – עצם העובדה שהוא בא במחתרת ומפחיד את בעל הבית זה ההתראה שלו. כל זה אמור במי שבא במחתרת. אבל אם הגנב נכנס לחצר ופותח את הדלת – אסור להרגו עד שיתרה בו בנוכחות עדים (אם אתה לא מסתלק – אני הורג אותך) כי כאן אין סכנה מיידית של הריגה. אבל במקום אחר כתוב בגמרא שגם במקרה זה אין צורך בהתראה בעדים, אלא מספיק אזהרה בלבד, וזו ההלכה עפ"י הרמב"ם. מפרשים אחרים מסבירים שאפשר לוותר גם על האזהרה אם אין זמן לכך. זה המקור לדין של הגנה עצמית – סיפור "הגנב הבא במחתרת". תזכרו את הפירושים השונים של "אין לו דמים" ולמי אין דמים וכדומה. אומר הרמב"ם בספר נזיקין, הלכות גניבה, פרק ט', הלכה ט': ומפני מה התירה התורה דמו של גנב, אע"פ שבא על עסקי ממון? לפי שחזקתו (presumtion) שאם עמד בעל הבית לפניו למנוע אותו, הוא יהרוג אותו, ולכן הגנב החודר לבית הוא כרודף שרוצה להרוג את בעל הבית, ולכן בעה"ב יכול להרוג אותו. הדין המתיר להרוג רק כאשר יש באמת חשש שהגנב עומד להרוג. אבל אם ברור לבעה"ב שהגנב בא רק כדי לגנוב, ולא יגיע לרצח, אסור לו להורגו, ואם יהרגו – רוצח. רמב"ם: היה הדבר ברור לבעה"ב שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו, ואינו בא אלא על עסקי ממון – אסור להורגו, ואם הרגו הרי זה הורג נפש. אם בא להרוג אותך, מותר להרגו. אם ברור שבא רק כדי לגנוב, אין רשות להרוג כדי למנוע הגניבה, ומותר רק להדוף אותו או למנוע ממנו. בכל שיטות המשפט קיימת בנושא ההגנה העצמית הבעיה שקשה לדעת מה כוונתו של הפושע, והכל הולך במהירות וקשה להחליט. והשאלה מה לעשות? הרמב"ם אומר שרק אם ברור (כשמש) שלא מתכוון לרצוח – אסור לרצוח. אבל אם לא ברור – מותר להרוג. לדוגמא – אב ובנו, הבן לא יחשוש שאביו יהרוג אותו, לכן לבן אסור להרוג את האב, כי ברור לו שהוא לא מתכוון להורגו.

 

[נסיכה קסומה 00]

תודה ושבת שלום ../images/Emo41.gif