דברים שדרכם ומזונות בסעודה
בס"ד שלום! 1. הכוונה שמאכלים שהדרך לאכול אותם הוא לא ע"י אחיזת המאכל בעיקר בגלל שהם אינם רטובים או נוזליים ולכן לא נעשה שימוש בכלי אוכל. לכן חייבים נטילה בגלל גזירת חכמים שכל דבר הבא במגע עם היד חוששים לטומאת ידיים ואף שטומאה זו נוהגת בזמן שבית מקדש קיים עדיין היא תקפה עבורינו כיום. 2. באכילת מאכלים שברכתם "מזונות" (חוץ מאורז)היה מקום לברך לכאורה המוציא אלא שבגלל שאין הדרך לאכול על מנת לשבוע ברכתם מזונות אבל מהם המזונות מחלוקת בדברי רבותינו, ואסביר: יש תחילה לדעת שדברי מאפה נקראים בלשון חכמים "פת הבאה בכיסנין" ו-3 דיעות מצאנו בדברי רבותינו הראשונים למה הכוונה. 1. פת שהעיסה נילושה במי פירות או מיני מתיקה 2. פת פריכה ויבשה כצנימים, מצה וכו' 3. פת הממולאה בפירות או מיני מתיקה. למעשה מחלוקת גדולה בראשונים אם כל אחת מהדיעות חולקת או מוסיפה על האחרת ולא הוכרע הדבר!! להלכה סובר השו"ע שעל כולם מברכים "ב"מ מזונות" אף אם רק אחד מה-3 תנאים מתקיים. כעת כך, כאשר נאכלים מיני המזונות שלא בסעודה לדעת כולם ברכתם מזונות ואחריהם "מעין שלו". כל המחלוקת אם נאכלים בתוך הסעודה אם מברכים עליהם בנפרד "מזונות" או שהם נפטרים ב"המוציא" כשאר המאכלים. אם קובע סעודה על מזונות ואכל שיעור סעודה(כמות של כ-3-4 ביצים, כ-200 גר' מים) דינו כאוכל לחם רגיל היינו נוטל ידיים ומברך המוציא. הספק הוא האם הם נחשבים כחלק מהסעודה(ואז פטורים) או כתוספת קינוח שנאכל שלא על מנת לשבוע (ולכן חל חיוב פרטי לברך עליהם כדין כל דבר שנאכל שלא מחמת הסעודה). להלכה (הלכה זו איננה באה למקרה של אכית מזונות גם לפני הסעודה!): המקור: שו"ע קס"ה סע' ח'. יש שאינם מברכים כלל יש שמברכים על כל סוג עוגיה ויש שמחלקים בין אם יש בסוג זה על מנת לשבוע או על מנת לקנח בסעודה. 1) רוב העוגות הבאים לקינוח ומברכים עליהם בנפרד מזונות בייחוד אם התקיימו שלושת התנאים הנ"ל. 2) אם אין בהן את התנאים הנ"ל אין לברך אם אכן נאכל לקינוח ולא על מנת לשבוע גם שאז אף אם התקיימו שלושת התנאים אין מברכים. 3) כמדומה לי שבני ספרד אינם מברכים בכל מקרה! 4) לצאת מספק טוב לכוון ב"המוציא" לפטור את המזונות שיאכל. בברכה
