שאלה חשובה

[נקלעת למטרה]

שירלי יש לי שאלה:

אם נניח, אב ילדייך היה אומר לך שהוא ישלם לך מזונות, בגובה רגיל,כמו שאת מ קבלת היום ושהילדים יהיו במשמורתו ו/או במשמורת משותפת איתך(שימי לב, את לא משלת מזונות, יש לך הסדרי ראיה אם המשמורת אצלו ואת מקבלת תקציב מזונות) האם במקרה כזה גם היית מתנגדת למשמורת אצל האב או למשמורת משותפת? נראה לי שכאן נאחזים במזונות כדבר כדאי ולא בטובת הילד, כי אין הבדל בין אב לאם מבחינת אפוטרופסות, וגם האב כמו האם יכולים לגדל את הצאצא שלהם בצורה אופטימלית.

 

[שירלי6]

אם תקראי את כתוביי

תביני, שאני הייתי שמחה למשמורת משותפת.

 

[Ianp]

שאלה ממזרית למדי (וחכמה) ../images/Emo140.gif

אבל האמת היא שבין אלו שמתנגדות למשמורת משותפת ישנן כאלו שפשוט פוחדות מאבדן השליטה על ה"נכס" הקטן ולא מחשש לאבדן מזונות, אבל אולי אני טועה...

 

[Ianp]

(ההודעה לעיל כתגובה לנקלעת)

 

[נקלעת למטרה]

זה לא רק איבוד שליטה

על "הנכס הקטן"... יש כאן הרבה מהנוהג והתדמית שעלולה להיווצר עצם ה"וויתור" (בכוונה במרכאות)על ה"נכס". כמו בטבע, שהלביאה מגינה על גוריה וכמו חיות רבות אחרות, האישה מתנהגת כפי שמצופה ממנה בחברה ובטבע, וזה לשמור את גוריה קרוב אליה ולגונן עליהם. לדעתי, לא מתאיםה מתכונת של משמורת משותפת ויש לזה מספר סיבות, חלק מהסיבות הן שמשמורת משותפת מגבילה אפשרות בחירת מקום מגורים לשני ההורים לחוד, גם מעבר לעיר סמוכה (וקרובה) הופכת להיות בעייתית במקרה זה, והמדובר על מגורים סמוכים משך שנים על כל ההשלכות העתידיות שיש לזה. דבר נוסף זה הרעיון שלילד יש יותר ממקום מגורים קבוע אחד - יותר מחדר אינטימי אחד, מכרית אישית אחת, מסיפריה אישית אחת, הכל כפול, זה בעייתי לטעמי לנהל חיים כפולים כאלה. מה שבטוח זה, שבניגוד למצב המשפטי כיום, היה עדיף לקבוע את משמורת הקטין על פי מסוגלות אמיתית לטובת הקטין ולא באופן גורף אצל האם. כמו שהאם מתאימה לגדל את הילדים, כך גם האב, השינוי הזה יכול להגיע רק עם שינוי תפיסה חברתית וחיקוק מתקדם בהתאם.

 

[Ianp]

את צודקת לדעתי בהרבה מהדברים

שכתבת אבל בשום אופן לא נראה לי (ולא למחקרים שקראתי בנושא) שחדר אחד ובית אחד עדיף על האיזון ה*הורי*. בדיוק ההיפך הוא הנכון.

 

[נקלעת למטרה]

חושבת

שאיזון הורי לא מחייב משמורת משותפת...

 

[Ianp]

אז למה בדיוק את קוראת

משמורת משותפת?

 

[נקלעת למטרה]

במשמורת משותפת

הילד גר לסרוגין אצל האבא ואצל האמא - מחצית מהזמן אצל כל אחד. "משמורת משותפת" שונה מ"הורות משותפת" כי משמורת משותפת מתייחסת רק לנושא המגורים. בכל מקרה, במשמורת משותפת, הקטין יגור בפועל בשני בתים. משמורת משותפת מצריכה יחסים מצויינים בין ההורים ומגורים סמוכים כי אחרת לא ניתן לקיים את המשמורת המשותפת. אני לא מצדדת במשמורת משותפת בגלל שלדעתי המצב גורם לחוסר יציבות אצל הילד. אבל.... אני בעד שההחלטה על משמורת הילד לא תהיה לטובת האם בכל מקרה ומקרה, כי אני חושבת שהאב יכול באותה מידה לגדל את הילד על הצד הטוב ביותר ובכל אופן צריך לשקול את טובת הקטין בקביעת ההורה המשמורן. למעשה, לאמהות יש "תמריץ" טוב שלא להסכים למסור את הילד למשמורת האב ולקבל עליהן את הסדרי הראיה והדבר ממספר שיקולים ובין היתר השיקול הכלכלי והמנהגים והמסורת שהושרשו עם השנים.

 

[Ianp]

מגורים סמוכים הינם ללא ספק

תנאי לחלוקה פיסית של ההורות אבל יחסים טובים? הלוואי, אבל הורה שרוצה מלחמה על הילדים (ועל גבם) כל שעליו לעשות הוא לדאוג שהיחסים יהיו עכורים. כל פתרון שאינו חלוקה מאוזנת יביא למלחמת חורמה על הילדים - למי זה טוב? מלחמה שבאה לקבוע לאיזה צד ימסרו הילדים? איזה צד ינצח ואיזה צד יפסיד? האם אינך רואה בזה בעיה יותר גדולה לילדים מעצם קיום שני בתים בחייהם?

 

[Ianp]

שירלי6 - את צודקת בכך שישנם אבות

שאינם לוקחים אחריות לילדים, לא לפני ולא אחרי גרושים. א ב ל - ישנם אבות רבים אשר כן לוקחים אחריות ואין שום סיבה בעולם לקחת את הזכות הזו מילד שהתברך בשני הורים שרוצים לטפל בו. הגישה המוזרה והאנוכית של "טלטלה" ו"בלבול" ילדים כביכול, מקורה לצערי בנסיון של הורה אחד לשלוט בילדיו על חשבון רוחת הילדים (ןכמובן גם על חשבון רגשותיו של ההורה האחר). מובן שהמצב האידיאלי הוא שכל ההורים נמצאים בבית אידיאלי אחד אבל מה לעשות שבגרושים המשפחה מתפצלת, זה מחיר הגרושים, מחיר כבד לילד אך הרבה פחות כבד מאובדן משמעותי של אחד ההורים.

 

[סביונית123]

עדיף שהילד יהיה במקום שיותר טוב

לו...שישקיעו בו את מלוא תשומת הלב ויספקו לו את מלוא הצרכים... אבא?..אמא?...הילד צריך מקום משלו...שמיכה שלו בובה שלו... ושלא יקום באמצע הלילה לשירותים...וינסה להיזכר באיזה כיוון הם..ובאיזה בית הוא ישן... משמורת משותפת טובה להורים..משתיקה את מצפונם אולי...אבל הם לא העיניין כרגע....הילד ...מה נוח לו..

 

[מראה מראה שעל הקיר]

א ה ב ת י !

 

[deena]

עדיף שהילד יהיה במקום

בו מספקים לו את היציבות המירבית. מה זה משנה אם זה אמא או אבא?

 

[t o t a l]

כלומר

בתגובת המקורית כתבת על הסדרי ראיה מספקים אצל האב. מתגובתך השניה ניתן להסיק כי לתפיסתך, הסדרי ראיה אמורים להיות מספקים, אבל אסור שיכללו לינה אצל האב פעמים או שלוש בשבוע. שכן הסדר כזה יוצר טלטלה ותלישות. האם אני מבין אותך נכון?

 

[שלי 9]

טוטל, לא הבנת אותי נכון

בוודאי שאני חושבת שהסדרי הראיה צריכים לכלול לינה אצל האב,הסדרי הלינה המומלצים לטעמי הם כבר עניין אחר, יכולה לספר לך איך זה אצלי; הבת שלי ישנה פעם בשבוע אצל האבא, הוא רואה אותה פעם נוספת בשבוע (לוקח אותה מהגן,ומחזיר אותה בערב אליי) וכן כל שבת שניה כמובן היא איתו (מיום שישי בצהריים עד יום ראשון בבוקר-מביא אותה ישירות לגן) כפי שאתה רואה הוא רואה אותה לא מעט, אבל היא לנה אצלו פעם אחת בשבוע ולא יותר וזאת כדי למנוע מצב של יום אצלי יום אצלו..(הטלטלה המדוברת) מיותר לציין שאם הוא מתגעגע אליה סתם כך ביום שהיא לא אצלו, הוא יודע שתמיד תמיד הוא יכול לראות אותה.. עכשיו אני ברורה מספיק??

 

[t o t a l]

אומר לך את דעתי

ראשית חשוב לציין שבמשמורת משותפת יש הרבה יותר מהסדרי ראיה. יש שם אחריות משותפת לחלוטין. יש שם הסדרים כלכליים שונים. יש שם הכרח בשיתוף פעולה הכי עמוק שאפשר בין ההורים. אם מתמקדים לרגע רק בהסדרי ראיה ו"בתסמונת הטלטלה" ממנה את חוששת, אני חייב לחלוק עלייך. הילדים כלל אינם רואים את עצמם כמטולטלים. מבחינתם יש להם שני בתים וחיים שלמים בכל אחד מהם. היום הם עוד קטנים יחסית אז הם תלויים בי. אבל גם יגיע היום שאגור קרוב עוד יותר ולכל אחד יהיה מפתח ויבוא וילך כאוות נפשו. מציע לך לשאול את עצמך האם האידיאולוגיה שבנית כנגד חלוקה יותר שווה, לא נועדה להצדיק רצונות שלך שנובעים ממקומות אחרים. מבטיח שגם אני שואל את עצמי.

 

[שירלי6]

וזה כמובן

תלוי מאד בילד. כילד מתבגר, יש ילד שיהיה לו מאד נוח לחלוק את זמנו בין הבית של אבא לזה של אמא וירגיש "בבית" בין שני הבתים. יש ילד שימצא בבית אחד את "המקום הפרטי שלו" והבית שני יהיה רק מקום לבקר בו, כשבא לו. לא באמת "בית". כשמדובר בילדים רכים מאד, זה לא סוד, בלי קשר לגירושים, שסביבה קבועה ומוכרת מעניקה להם בטחון. הבת שלי, מגיל אפס, לא מכירה משהו אחר. היא יודעת שפעמיים בשבוע היא ישנה אצל אבא. לפעמים יותר, לפעמים פחות. היא לא מכירה משהו אחר. לבן שלי, לעומת זאת, זה מפריע. מפריע שאין לו מקום אחד. מפריע לו שהוא צריך פעמיים בשבוע להתלש מהסביבה המוכרת שלו, מהחברים שלו, לאיזור אחר בעיר. בקיצור, חשוב מאד לחוש את הילד. מה מתאים לו. רק לו. גמישות,כאן, זו מילת מפתח.

 

[Ianp]

בענין תנאים למשמורת משותפת...

אפשר להבין את הבן שלך אם אביו גר בסביבה אחרת. הדבר היחידי שלדעתי נחוץ לקיומה של הורות פיסית משותפת, הוא ששני ההורים יגורו באותה הסביבה משום שלילד חברים, חוגים ועוד פעילויות מחוץ לבית אשר מגיל מסוים לא היה רוצה לוותר עליהם לסרוגין.

 

[חיפוש ית]

לשאול את עצמי

אני מאמינה שהחלק הבסיסי סביב ילד הוא אנוכי. אנחנו רוצים ילדים בשבילנו, לא בשבילם. בכול זאת.. הם עדיין לא ממש קימים כשאנחנו מחליטים לעשות אותם.