שאלה חשובה

שאלה חשובה

אני רוצה להתגרש מבעלי אני כבר לא אוהבת אותו ואפילו מרגישה סלידה יש לנו ילד מדהים בן 2 אני מאוד מפחדת מהגירושים בעלי רוצה משמורת משותפת 3 ימים אצלי 3 ימים אצלו אני מרגישה נורא בשביל הילד שיהי חצוי לשניים מה להגיד לעשות ?
 

חי בר

New member
להסכים למשמורת משותפת ../images/Emo88.gif

הוא אבא שלו לא פחות משאת אמא שלו.
 

t o t a l

New member
לכי על זה

חושב שלילד עדיף להיות "חצוי לשניים" מאשר לסבול מחוסר באחד ההורים. משמורת משותף תמיד מצטיירת בעיני כסידור האופטימלי. כמובן שההצלחה תלויה בהרבה גורמים כדוגמת יכולת ההורים לשתף פעולה.
 
לפני שאת "הולכת על זה"

כדאי שתביני את ההשלכות שיש למשמורת משותפת, לטוב ולרע, קראי על נושא המשמורת המשותפת ותתייעצי עם הורים לילדים שחיים במתכונת הזאת. אם את חושבת בכיוון הזה, כדאי גם להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום. מה להגיד? מה לעשות? אני יודעת מה אני הייתי אומרת ועושה, אך לא בהכרח הדבר מתאים גם לך ולידל שלכם. בהצלחה
 
תלכי על זה הרי...

בסופו של דבר הוא יהיה אצלך יותר מאשר אצלו ואת עוד תכעסי שלא לקח אותו לפי ההסכם מה רע שהוא יקח חלק בגידול הילד רק יקל עליך בהצלחה
 
על פניו נישמע אידיאלי..אבל..

ניראה לי קצת בעייתי לילד... לטרטר את הילד יום כאן יום כאן...הוא צריך את הפינה שלו הקבועה... ושלא יגידו לי "אז יש לו 2 פינות..".. הרי אף אחד מאיתנו לא היה רוצה למצוא את עצמו ישן כל ערב במיטה אחרת..זה הרי מתיש... אז אמרתי על פניו אידיאלי..אבל הילד ..מה עם הילד..זאת לא חבילה שמעמיסים ויאללה...
 

שלי 9

New member
אני באופן אישי מתנגדת למשמורת

משותפת,מן הטעמים הבאים; לדעתי משמורת משותפת יוצרת טלטלה רגשית ופיזית לילד, כמו שאני רואה את הדברים ילדים זקוקים ליציבות ולעוגן ,מבחינתי ההסדר האולטימטיבי במקרה של גירושים הוא משמורת אצל האם והסדרי ראייה מספקים ואיכותיים עם האב,. (בעיני הקשר עם האב הוא בעל חשיבות עצומה ביותר לרווחתו ובריאותו הנפשית של הילד/ה), אבל כמו שאמרו לך קודמיי צריך לבחון את המקרה שלך לגופו, כי הרי מה שמתאים לי לא בהכרח יתאים לך ,ודבר נוסף שעלייך לקחת בחשבון; משמורת משותפת מצריכה יחסים הרמוניים מאוד בין הצדדים וכן ערכים הוריים דומים..בקיצור העניין מצריך בדיקה מעמיקה..
 

t o t a l

New member
מבקש להבין

אם את יכולה להעמיק בבקשה. מה בדיוק יוצר אצל הילד את הטלטלה? זאת הרגשית והפיזית?
 

שלי 9

New member
ביקשת קיבלת..

מה שיוצר את הטלטלה הפיזית והרגשית הוא המעבר התכוף של הילד מהבית של האם לאב ולהפך, פיזית זאת כמובן טלטלה ברורה מאליה, רגשית זה טיפונת מורכב יותר אבל אנסה להסביר..השינוי התכוף בשהייה אצל ההורים יוצר סוג של "תלישות" במובן של אין מקום מרכזי שהוא העוגן וממנו יוצאים לחוף מבטחים..המעברים האלו מותחים את גבולותיה של ההסתגלות האנושית..(בעיקר את זו של הילדים) כל הדברים שאני אומרת הם להרגשתי בלבד,ובוודאי שהם לא אמת מוחלטת..
 
את מתארת אידאל

והאידאל כולל בתוכו בית חזק ויציב לילד קרי אצל האמא והסדרי ראיה טובים עם האבא קרי סוג ב תקראי את ההודעה שלך וזה כתוב שם אתם הנשים יצרתם את האידאל הזה בלי שום קשר לרצון הילד או התחשבות באב . אז אתן הבנות תפסיקו להיות פסיכולוגיות בגרוש ותתחילו להיות מעט הורות.
 

שירלי6

New member
מקסיים.

תגובה מקסימה. בהינף מקלדת הפכת את כל הנשים למפלצות מים ירוקות שכל רצונן הוא להפריד בין אב לילדיו. חמוד לאללה. רק שלצערי, רוב האבות שאני שומעת עליהם, כולל אב ילדיי, רק מחפשים דרך להתחמק מהמחוייבות ההורית שלהם, הן בתשלום המזונות והן בהסדרי הראייה שעליהם חתמו מרצונם החופשי בהסכם הגירושים. יש אבות אחרים, יודעת. דע גם אתה, שלא כולם כמוך. הכללות..זו מילה גסה בעיני.
 
המכליל במומו מכליל

אם את אומרת שרוב האבות כולל אב ילדייך מחפשים דרך להתחמק מהמחוייבות ההורית שלהן מבסס את טענתי שנקודת המוצא שלכן זה שאין עם מי לדבר אני האמא ואני הדבר הכי טוב שיכול לקרוא לבן שלי אחרי שהתגרשתי ואתן לא ממש בודקות מה טוב לילד ומה לא , האימהות כאן גדולה מכל דבר אחר . והאבא הוא אי שם מלקק את הפצעים אבל הוא יסתדר בואו נעשה סקר לכמה מהאבות בפורום כאן יש משמורת משותפת או משמורת מלאה ? כן אני מדבר מתוך כאב כאב מאוד עמוק ואין לי בעיה לזעזע לך את אמות הסיפים ולהבהיר שיש כאן מצב אבסורד שכולל בעיקר אי צדק.
 

שירלי6

New member
לא רוב הגברים.

אמרתי רוב הגברים שאני שומעת עליהם. בעבודה, חברים וכאלה. גם הגרוש שלי. אתה שוכח שרוב הגברים בפורום, הם מהזן הרגיש. האיכפתי. המתחשב. החושב. המרגיש. לא כולם כאלה. אני למשל, הייתי מתה למשמורת משותפת, גם מטעמי נוחות, למען האמת, אבל אין לי עם מי.
 
האידיאל

דווקא ..היה משמורת משותפת.. אך יש לזה תנאי.. שההורים נשארים "חברים" ...שיש בניהם תקשורת. בלי היותם לפחות ברמת של "ידידים"..מאוד קשה לקיים משמורת כזה. שיתוף הפעולה צריך להיות לפחות כמו שהיו נשואים אם לא יותר..ומכאן נובעת הבעייה ..שאין משמורת משותפת..כי כמה זוגות אתה מכיר שמתגרשים ובשנים הראשונות הם חברים? לפעמים לוקח שנים שאותם הורים ברמת תקשורת סבירה.. לכן זו לא המצאה של הנשים נושא הביקורים..ומשמורת אצל האם..אלא של בית המשפטץ. האידיאל היה..אם כל זוג שהתגרש...היה גם נשאר זוג הורים שמתקשר.
 
למעלה