שאלה חשובה

sophies

New member
שאלה חשובה

אני צריכה לשמוע דעות של כמה אנשים על הסיפור הבא: זוג, חיים חייד כבר מעל ארבע שנים, חולקים דירה ומשק בית, היא רוצה להתחתן, הוא מהסס, רוצה אבל מפחד. היא בוכה ומאיימת לעזוב, הוא מבטיח שיחשוב על כך, היא מאבדת ענין ומתעסקת בעניניה הפרטיים, הענינים כאילו חוזרים למסלולם, ואז הוא מודיע שעוזב את הבית לחודש כדי להחליט סופית אם רוצה או לא רוצה להתחתן. מה סוף הסיפור לדעתכם/ן?
 
להחליט תחת לחץ

עם היא בוכה ומאיימת לעזוב (אם לא יסכים להתחתן), אין לה מה להתלונן על כך שהוא עוזב, כדי לראות אם הוא רוצה באמת להתחתן או עומד להסכים בגלל הלחץ. מה סוף הסיפור? לדעתי טוב יותר לשאול מה יהיה בפרק הבא, כמו בכל אופרת סבון המכבדת את עצמה (אני לא מתכוון ללעוג לסיפור - רק להצביע על כך שהנבואה ניתנה לשוטים).
 

sophies

New member
המשך הסיפור

היא ראתה היום את האוטו שלו, עוצר בדרך ללימודים, ושתי דמויות כנראה נשיות נכנסות למכונית.
 

sophies

New member
בתור איש מערות

אולי תכתוב פרספקטיבה יותר מפורטת של הסיטואציה
 

coffee4

New member
את מחפשת תשובה רצינית

למה את כותבת את זה בגוף שלישי? למה לא מפרטת עם התחלה אמצע וסוף? שתי דמיות שנשיות שנכנסות למכונית לא מעידות על דבר וחצי דבר. אולי הפסקה קצרה תבהיר לשניכם כיצד לצאת מהתקיעות של היחסים. ואם הגורל שלכם (?) הוא להיות ביחד תהיוץ אם לאחר חודש או כמה שזה יקח - משהו יחליט לחתוך. אז אולי טוב שלא התחתנתם.
 
מאז ימי המערות כבר ידוע

שלספקולציה על בסיס אינפורמציה חלקית אין כל ערך (ואם מדובר באינפורמציה שקיבלת מחברה שלך, היא כנראה גם מסוננת). לגבי דעתי על הסיטואציה - רק דעתי - אני מנחש שמדובר בבחורה שיודעת מה היא רוצה, אבל לא יכולה לקבל דברים שמתרחשים אחרת מדרכה ולכן פועלת בכל האמצעים כדי לנתב את המהלכים לפי דרכה. הגבר שלידה אולי "בחור טוב" ומוותר לה אבל כשמגיע הדבר להתחייבות לכל החיים, גם לו יש מחשבות וגבולות שהוא רוצה לבדוק עם עצמו. זו ההתרשמות שלי, בתור קורא מן השורה, בלי קשר לכינוי שלי או לעובדה שיש לי תפקיד מנהלתי בפורום הזה.
 

seeyou

New member
מה סוף הסיפור?

אם הוא מודיע שעוזב את הבית לחודש כדי להחליט אז זה פירוק היחסים... חיים חייד כבר מעל ארבע שנים ולא היה לו זמן "לחשוב"? ב-30 יום הוא כן יצליח?
 

s h o o s h a

New member
סוף הסיפור

זהו סוף הסיפור הוא הולך ולא חוזר. אפרשן : קיימת משוואה בה שני אנשים חיים יחד מספר שנים. נוח לשניהם, בלי מחויבות, בלי כל התחייבות. מצב אידאלי לשניהם עד לנקודה בה חל שינוי בתפיסה של החברה. היא מבקשת לשנות נתון אחד במשוואה. לא עוד חיים משותפים אלא נישואין. הצד השני מאבד קצת איזון ומתבלבל. בכל זאת, אחרי ארבע שנים בהן חי לו באושר מתחילה ה'משוואה' להיטלטל כמו סירה בלב ים סוער. לא בדיוק נוח לו. אולי הטלטול, אולי העיתוי שלה ואולי בכלל ההצעה. היא מתחילה לתמרן אותו ולהפעיל עליו לחצים (מה שלטעמי יביא בסופו של דבר בדיוק למה שהיא אינה רוצה). מאחר והמניפולציות שלה לא עבדו עליו, "היא מאבדת ענין ומתעסקת בעניניה הפרטיים". ומרגע ש"הענינים כאילו חוזרים למסלולם" הבחור מבקש פסק זמן. אני צריך לחשוב. לדעתי - עשה נכון הבחור. ואם היה שואל אותי, הייתי אומרת לו לא לחזור. כי זוגיות מושתתת על רצון של שניים, על שיתוף, על הסכמות משותפות ולא מתוך/בגלל לחץ ו/או מניפולציות כאלו ואחרות. מה יהיה סוף הסיפר שאלת? כפי שכתבתי כבר בתחילת דבריי הוא הולך ולא חוזר
 
מגיע לה אחד יותר טוב

אם לאחר 4 שנים הבחור לא החליט לגבי חתונה סביר להניח שאינו אוהב את הבחורה והיה נח לו לגור איתה ולהנות מהכל ללא התחייבות ולכן לבחורה הזו מגיע בחור יותר טוב שלא ישחק איתה משחקים והתחייב לה.
 
למעלה