שאלה חשובה

fedrix

New member
שאלה חשובה

נניח אתם מורים באומניות לחימה, ויש לכם תלמיד מצטיין - גם בכישורים וגם בקוד האתיקה של הדוג'ו.

המתאמן\התלמיד מציית לחוקי הדוג'ו, מכבד את המקום ואותכם כמורים ואת חברי הקבוצה - אך לפתע אתם מגלים שמחוץ לדוג'ו אותו התלמיד בדיוק הוא עבריין. עד כמה המעורבות של המורה באומניות לחימה בחייו של התלמיד אמורה לבוא לידי ביטוי? האם היחס שלכם כלפי התלמיד אמור להשתנות בעקבות הגילוי?. האם זה מוצדק בכלל לבקר את התנהגותו של תלמידכם מחוץ למזרן האימונים? האם תשנו את היחס כלפי אותו תלמיד?


אני לא יודע מדוע, אך משום מה כשזה נוגע לאומניות לחימה, יש למורים באומניות לחימה נטייה לא מוצדקת לבקר את התנהגות התלמיד גם מחוץ לדוג'ו. {וזה משום מה קורה רק בתחום אומניות לחימה.}

בכול תחום אחר זה לא מתקבל על הדעת לבקר או לשפוט את מעשי התלמיד מחוץ למסגרת הלימודית. למשל: נניח אדם רוצה ללמוד באונברסיטה, תחת מגוון רחב של מורים ומרצים, גם אם אותם מרצים ומורים מגלים על היותו עבריין לדוגמה, אני לא רואה סיטואציה כזאת שבה הם מסלקים אותי מהאונברסיטה כול עוד באונברסיטה עצמה התלמיד מתנהג בהתאם. מה אתם חושבים על הנושא הזה ובכלל: איך אתם הייתם מתייחסים לאותו תלמיד?
 
שאלה

אני מכיר שתי גישות עיקריות:
1. תהליך לימוד אמנות הלחימה משמש רק לשם אימון ושיפור יכולות התגוננות ולחימה.
2. תהליך לימוד אמנות לחימה בא לידי ביטוי גם בתחומי חיים אחרים.
לאיזו גישה אתה קרוב יותר?
 

fedrix

New member
לגישה

שאומרת שמורים לאומניות לחימה לא צריכים לשחק בתפקידי הורים ולא לדחוף את אפם לחייהם האיישים של המתאמנים - או לבקר ולשפוט את התנהגותם מחוץ למסגרת האימונים.

תחום השיפוט של מורה לאומניות לחימה אמורה להיות אך ורק במסגרת האימונים. מחוץ למסגרת האימונים זה לא אמור לעניין את המורה מה התלמידים שלו עושים בחייהם הפרטיים, בדיוק כפי שלמוכר בקיוסק לא אמור לעניין מי קונה אצלו סחורה כול עוד משלמים לו. אני רואה את זה כך: מורה= ספק= המתאמן=לקוח. משהו שחורג מכך הוא פשוט פסול בעייני
 
אבל אותו מורה פעל רק בתחום השיפוט שלו:

הוא העיף את אותו תלמיד מהלימודים אצלו בדוג'ו. זה לא שהוא בא אליו הבית ותלה לו באנרים על הקירות.
 
בסופו של יום, המורה הוא אדם פרטי, והוא מלמד

את מי שהוא רוצה. וזאת בניגוד למרצה באוניברסיטה או מורה בבית ספר שמלמד את מי שהמוסד המשלם את משכורתו מחליט שהוא מתקבל. אדם פרטי יכול לבחור לא ללמד לפי איזה קריטריון שבא לו. אני יכולה לחשוב שזה לא יפה ופסול שמורה יחליט לא ללמד נשים, אבל זה לגמרי בעיה שלי. לאותו מורה שמורה זכות החלטה. מורה אחר יכול להחליט לא ללמד אנשים שלא עשו צבא. זכותו. ומורה שלישי מחליט לא ללמד עבריינים. אם אתה חושב שזה פסול, אז יש הבדל בינך ובין המורה בעיניין זה, ועליך לשקול אם הבדל זה מספיק משמעותי בשבילך בכדי לעזוב את המורה (בהנחה שאינך אותו אדם שלימודיו הופסקו). כך או אחרת, הדבר היחיד שאתה (או אני) יכולים לעשות בנדון זה לחשוב ולהגיד שאנחנו לא מרגישים שזה יפה ונאה. בזה נגמר המנדט שלנו.
מעבר לזה, אני לא רואה פסול מיוחד בהתערבות של מורה לאומנויות לחימה בחיים שיש לתלמידיו מחוץ לדוג'ו. בהרבה מקומות מקובל שהמורה בדוג'ו הוא מורה לחיים, לטוב ולרע, ואני די אוהבת את הגישה הזאת.
 
הכותב fedrix נחסם מכתיבה בפורום.

תרגישו חופשי להמשיך בדיון בלעדיו.
 

boxing3

New member
בגדול מסכים

אבל את קצת מרחיקה לכת מדי לדעתי. זה לא בדיוק "איזה קריטריון שבא לו". קריטריונים גזעניים, למשל, יהיו פסולים.
 

ינוקא1

New member
השאלה היא

האם אתה מלמד "טכניקה" , או שאתה מלמד "מהות".

כיום בהשפעת תרבות המערב , הרבה אנשים כופרים בכלל בקיומה של "מהות" מעבר לטכניקה.
אם למשל תהיה מהנדס טוב , זה לא מחייב אותך לכלום - חוץ מאשר להיות איש מקצוע.
תרבות המערב כופרת בכלל בקיום של "מהות" מעבר למה שניתן למדוד.
היא רואה רק את הגוף של הדברים אך לא את הנשמה שלהם.

כשאני מלמד תנועה (אינני לוחם) , אני משתדל להעביר את המהות ולא רק את הטכניקה.
מבחינתי יש "ניצוץ" שצריך לעבור אל התלמיד , וכל עוד הוא מבצע את הטכניקות אך לא קלט את ה"ניצוץ" הזה , הביצוע לעולם לא יהיה אמיתי.
טכניקה מושלמת אך ללא "ניצוץ" , היא "חסרת נשמה".


(וזה כך בכל אומנות.
למשל בתוכניות המוזיקה (בהן אנו מופצצים לאחרונה) אתה רואה לפעמים אנשים עם טכניקה מושלמת אך חסרת "נשמה" , ולעומתם טכניקה בינונית , עם נשמה.
האוזן המיומנת מסוגלת להרגיש את זה - האם יש לב בטכניקה).

אז אני מניח שאתה יכול להיות מתאגרף מצויין , ואינך צריך שיהיה שום "לב" בטכניקה שלך.
בסך הכל אם מטרתך היא רק "להרביץ" או "הגנה עצמית" , אינך צריך לב.
אך אם אתה רוצה לקלוט "אומנות" , אתה חייב שיהיה "לב" בתוך מה שאתה עושה.
ואם כך אתה מתייחס לדברים , אז זה עולם אחר לגמרי.

אם כתבת ש"מיתר נדיר" אומרת דברים לא חכמים , אז אני מניח שגם דברי מבחינתך הם שטויות והבלים.
אך בכל זאת אני כותב.

לילה טוב.
 
בבקשה לא לענות לטרולים.

זה הרי ברור שהם ימחקו ויחסמו. אם אתה מגיב אני צריכה למחוק את ההודעות שלך בנפרד וזה מוסיף לי עבודה. לא כל כך הרבה, אומנם. עוד לחיצה על כפתור, אבל זה בערך פי 4 מהמאמץ שהם שווים.
 
לימודי אמנות הלחימה

מבחינתי מקנים לאדם מערכת כלי נשק.
חלקם קטלניים.
שאי אפשר לקחת ממנו.

כמורה לאמנות לחימה, אני נזהר מאד למי אני מעביר את זה.
ככל שאני מעביר לתלמיד/ה נשק קטלני יותר, כך אני זהיר יותר.
יש לי מגוון של דרכים לוודא למי אני מעביר את זה.
להבנתי, מחובתי להימנע מלהעביר את זה למי שאיננו אמין עלי ממגוון בחינות.

אינני צריך ללכת לביתו של התלמיד/ה או לעקוב אחריו ביומיום.
בשיעור קונג-פו ובהתנהלותו/ה של התלמיד/ה מולי נחשפים די והותר דברים, באופן טבעי.
אדם לא באמת יכול להסתיר את מי שהוא באמת.

אנחנו מרגישים את ההבדל העצום בין אנשים שונים במגוון מצבים:
- כשעושים איתם קרב
- כשמדריכים אותם או מסבירים להם משהו
- כשמשוחחים איתם
- כשהם אינם מבינים משהו
- שלא נוח להם
- כשמשהו לא מוצא חן בעיניהם
- כשלמישהו לידם לא נוח
- כשהאגו שלהם מאויים
- כשמישהו מבקש מהם משהו
- כשתרגיל מסויים קשה להם
- כשמסבים את תשומת לבם לטעות שעשו
- כשמתאמים איתם דברים שונים (כגון שעת הגעה לשיעור, ציוד שעליהם להביא וכולי)
ובעוד עשרות מצבים מסוגים שונים שבהם ניכרים תמיד הבדלים גדולים בין אנשים שונים.

כמו כן, אינני רואה עצמי כספק שירותים בתשלום, המחוייב לספק שירותים למי שמבקש אותם.
אני רואה את עצמי יותר כמישהו שיש לו מטרה ללמוד וללמד ושזכותו ומחובתו לבחור את תלמידיו בקפדנות.

ברור שאברור בקפדנות את האנשים שעימם אני רוצה לצאת לדרך עם פרוייקט רב היקף ועומק.
נכון שאני משתדל בכל לבי לקבל את כל מי שבא אלי, אך בסופו של דבר, מתאים לי לעבוד רק עם מי שבאמת רוצה ומסוגל לקבל את המתנה הענקית הזאת (מנקודת מבטי) ורק לאנשים מסויימים זה מתאים. הופעת אמן/אמנית לחימה חדש/ה היא לטעמי תופעה מופלאה ופרוייקט עמוק ורב היקף. במערכת היחסים הזאת קיימת מן הסתם ברירה טבעית כמו בכל מערכת יחסים אחרת.
 

Zeev Foux

New member
כלי נשק?

אם כבר אז ההבדל בין אומנויות לחימה וכלי נשק שלאומנויות לחימה יש כללים (לעתים)
זמינות כלי הנשק הקטלניים בכל חנות כלי בית, סופר, קניון, או סתם בנהיגה גורעת מהייחוד של אומנויות לחימה ככלי נשק.

האם תלמידי אומנויות לחימה הם אזרחים עם פוטנציאל קטלני יותר מאחרים?

לגבי השאר - מסכים

זאב
 
אילו היתה לי חנות כלי עבודה, אולי הייתי צריך

לחשוב למי אני מוכר פטיש ולמי לא - אבל אין לי.
מה שאתה אומר נכון, אבל אבל השאלה היתה על לימוד אמנויות לחימה.
 
מה שדוד אמר.

ובנוסף לכך, אדם שהוכשר היטב במיומנויות לחימה, כל דבר הנתון בידיו קטלני לאין שיעור, החל מפטיש וכלה בגופו החשוף.
 
למעלה