יש באג קטן אך קריטי בתיאוריה שלך...
לכאורה אתה צודק. המדינה יכולה להכיר בכל אדם כיהודי על פי הצהרתו, וזה לא יעלה ולא יוריד מבחינת המימסד הדתי. הטעות שלך במודל היא שאתה מניח במובלע שהציבור מורכב משני חלקים קשיחים ומופרדים היטב ("חילונים", "דתיים"), שאין ביניהם אינטראציה. מה שאומר שה"דתיים" ימשיכו לנהל ספרי גיור רבניים, וכל הרישום הממלכתי פשוט לא יזיז להם. בפועל הציבור הישראלי אינו כזה, כי אין בו רק חילונים-אדוקים וחרדים שאינם מתערבבים אלה באלה. הציבור מורכב גם מדתיים לאומיים, ומדתיים-לייט, וממסורתיים לדרגותיהם, ומחילונים עם כבוד למסורת. וחלקים גדולים מציבורים אלה לא רק עובדים ולומדים אלה עם אלה, אלא גם מתחתנים אלה באלה. נכון להיום (אם כי זה הולך ומשתנה), למרבית היהודים אין בעיית חיתון הלכתית ולכן הגבולות בין המגזרים נזילים. חילונית יכול להתחתן עם דתי (לא קיצוני), וילדיהם יוכלו להתחתן עקרונית חזרה בתוך המגזר הדתי. לא כל שכן מסורתיים עם חילונים או דתיים. ברגע בו תיווצר מסה קריטית של ספק-יהודים בגלל לא-יהודי אי שם בשושלת היוחסין (ובהקשר דומה גם ספק-ממזרים), הזרימה תוכל להיות חד כיוונית בלבד. בכל מקרה בו אחד הצדדים בנישואים יהיה חילוני, צאצאיהם יהיו פסולים לנישואים במגזר הדתי (אלא לאחר הליכים סבוכים של גיור לחומרא). צא ולמד מה יקרה מבחינת הסטטיסטיקה של חזרה בשאלה מול חזרה בתשובה. חוזר בשאלה יוכל להינשא בתוך המגזר החילוני, אבל חוזר בתשובה יהיה פסול לנישואים במגזר הדתי. שום חילוני לא יחזור בתשובה בידיעה שהוא גוזר על עצמו חיי בדידות ללא הקמת משפחה. לכן לא תהיה יותר תנועה דו-סטרית מצד לצד, אלא זליגה חד-סטרית בלתי נפסקת של דתיים לצד החילוני. בהתחשב באחוזים הגבוהים של החזרה בשאלה (בעיקר בציבור הדתי-לאומי), בטווח הארוך המשמעות היא חיסול הציבור הדתי למעט קבוצות חרדיות שיקצינו עוד יותר כדי להגן על עצמן מחיסול.
