שאלה חשובה

[inbale]

שאלה חשובה ../images/Emo70.gif../images/Emo36.gif

ניהלתי אתמול שיחה עם פאראמדיק בכיר במד"א לגבי כל הנושא של התנדבות בני נוער וחוויות קשות שהם חווים. חשוב לי לדעת כמה מכם (לא רק מתנדבי מד"א או מתנדבי נוער אלא בכלל) חוו אירועים קשים כגון פיגועים ,תאונות מוות או כל אירוע שהיה לא קל מבחינתכם ואיך התמודדתם עם האירוע. האם היו תופעות לאחר האירוע כגון חוסר שינה בלילה , ירידה בתאבון , האם היה לכם עם מי לדבר על האירוע הקשה? האם מצד מד"א היה סיוע ? איך אתם חושבים שההתנדבות במד"א שינתה או השפיעה עליכם ?

 

[MK4]

אני לא מתנדב אבל....

יצא לי להיות באיזור של תאונת דרכים.... אופנוע שנכנס במשאית..... אבל כבר לא היה לי מה לעשות..... הדבר הנוראי זה שהרוכב היה אחד מהבי"ס שלי. אחרי זה לא עשיתי משהו מיוחד כדי להתמודד. הייתי קצת נרגש אבל זה עבר לבד.

 

[טומי*]

לדעתי כמה שיותר לדבר......./images/Emo12.gif

על אירוע ממש אחריו הדיבור משחרר. זכורות לי באופן אישי כמה מקרים בקריארה שלי בתור נהג שלא יכולתי להרדם ואם כבר נרדמתי היתי מתעורר מחלום בלהות.רוב המקרים האלו אצלי לפחות היו קשורים לילדים. פעם בגבעתיים שבת בבוקר משפחה שלמה ניספתה בשריפה, רק האשה נשארה בחיים הבעל ושלושה ילדים בגילאים 4-6-10 ניספו.האשה עברה החייאה מוצלחת ע"י נט"ן בת ים אם זכור לי טוב, זה היה לפני כעשר שנים.שם עליתי ברגל (בזמן שריפה אין מעליות) לקומה השמינית לקחתי אחד הילדים ובדרך למטה הינשמתי אותו. לצערי הוא כבר מיזמן היה ללא רוח חיים. באותו לילה לא עצמתי עין, היו עוד מקרים אך ניתן גם לאחרים לדבר. רק עוד דבר קטן במלחמת המפרץ הבאתי פסיכולוג לתחנה לשוחח עם העובדים כי בתחילה היינו בלחץ גדול מאוד. טומי

 

[Yev]

היה אחד...

היה לי מקרה אחד כשהייתי עוד מתנדב חדש עם רוכב אופניים שמכונית נכנסה בו... אבל אפשר לומר שהוא היה מפורק... כל פגיעה אפשרית הייתה... שבר פתוח בגולגולת. כנראה גם שבר בבסיס הגלוגלת, שבר בלסתות, שבר בחוליות הצוואר. כל הצלעות שבורות- נגיד ככה לא היה לו מבנה בית חזה. חתך עמוק אלכסוני מהחזה עד הבטן. רגליים כמעט קטועות לגמרי כשרק קצת עור וגידים מחזיקים אותם. (כשהפכנו אותו בגלל שהוא שכב על הבטן. הכפות רגליים נשארו באותו מצב כמו שהיו והעור והגידים והקצת כלי דם שחברו עצו בינהם הצלבה) אין לי ממש כוח לפרט על כל המקרה... כמובן הוא היה EX בסוף מממ... את האמת לא ממש נעים לדבר לי על זה... הדברים זה בעיקר מחשבות אל הארוע.. בעיקר בתקופות של פיגועים תכופים. ו כל פעם שאני רוכב אופניים נוסע על הכביש.זה מחזיר אותי למקרה... (אני אישית רכבתי אחרי המקרה וזה לא מפחיד אותי-אחד מהאהבות הילדות שלי לרכב על אופניים) וחלק מהפרסומות למניעת תאונות בטלוויזיה.. (היה מקרה שכיביתי טלוויזה... כל יכולתי לסבול שכל רבע שעה יש פרסומות.. ואחד מהם כל הזמן מחזירה אותי למקרה) יכול להיות שזה קשור לזה שהייתי אז מתנדב חדש עוד לא היו לי מספיק מפותחים מנגוני הגנה. כעקרון, הטעות שלי שבאמת התחברתי למקרה... וזה גם הפעם היחידה... שאיי פעם עשיתי את זה... ואני לא אחזור לזה. התחלתי לחשוב עליו על המשפחה שלו. ולהצטער עליו. עכשיו אני יודע שאני לא אעשה את זה. זה לא אומר שנעשיתי ללא רגיש ונהיה לי לב של אבן. אבל פשוט לא להתחבר יותר מדיי למקרים.

 

[Yev]

שכחתי גם להוסיף שבר פתוח ביידיים

 

[שירקי]

היה ועבר

הפעם הראשונה שטיפלתי בתינוקת, דבר שאני לא אשכח האמא התעלפה בחוץ כך שנותרתי לבד עם התינוקת באמבולנס והיא בכתה ובגלל שכ"כ דאגתי לה כמעט עפתי מהאמבולנס כשהתחלנו לנסוע. אח"כ בלילה היה לי קשה להרדם כי שמעתי את הבכי של התינוק אחרי שיחה עם מתנדבים רבים וטובים בתחנתי-עברה התגובה הטראומטית, אך אני עדיין לא אשכח זאת.