שאלה חשובה (לי)

[מתניוזיס]

שאלה חשובה (לי)

האם כדאי לעשות את הניתוח (למרות שחלקכן הציעו לי לחכות ולנסות דברים אחרים) אסביר את הדילמה: 1. לנתח ולדכות עד ש.. ארצה להיכנס להריון אולי הגוף צריך זמן להחלים? 2. אולי יש סיכון שלמרות הדיכוי ולאחר ניתוח ההידבקויות יחזרו? 3.אולי אין צורך אם כרגע אני לא מנסה להיכנס להריון? ראיתי שהרבה מכן עברו אותו יותר מפעם 1 אז למה המליצו לי עכשיו?ואמרו לי שזה יהיה יותר גרוע אם אחכה. ביום ד' הקרוב יש לי פגישה בתה"ש ואני לא מצליחה להירדם מהמחשבות... קראתי שיש בניכן כאלו שעברו ניתוח ואחרי חודשיים חזר להן :0 (אולי בזמן שניסו להיכנס להריון), זה נשמע לי מסוכן כל ההתעסקות הזאת עם הרחם והניסוי ותהייה הזה. אתן עברתן הרבה יותר ממני אני רק בתחילת התהליך, אשמח לקבל מכן טיפים. בינתיים אספר רק :בדיקות דם, צילומי רחם/אולטרסאונד- וגינאלי/רקטום, אולטראסונד כליות ושתן, הרבה ניסויים של גלולות בזמן קצר (כל 4חודשים בערך), חלק מהבדיקות נעשו פעמיים/אצל רופאים שונים. הומלצתי בחום פלוס לעשות את הניתוח. לא מפחדת ממנו. אלא תוהה מה זה נותן אחרי שקראתי פה דברים לכאן ולכאן. אני מצטערת אם זה נשמע שאני מרחמת על עצמי, לא כל כך, אבל אולי יש שם מישהי שיכולה לחסוך לי קצת ניסויי ותהייה? למרות שאני ממש סובלת במחזור, לאחרונה אני בסדר יחסית. כבר לא מרגישה כאילו סוחבת תפוחי אדמה איתי בבטן לכל מקום.כבר לא מתעלפת בעבודה. הצלחתי לא לקבל מחזור כמה חודשים, (החודש הוא בא פתאום). לא ידעתי שזה כל כך מסוכן להמשיך לקבל, למרות שכל פעם שקיבלתי כעסתי על עצמי שאולי לא הקפדתי בשעה המדוייקת לבלוע את הגלולה (אולי זה לא עד כדי כך משמעותי). מכן למדתי שזה מסוכן. תגידו משהו מעודד

 

[annabell Lee]

את שואלת שאלות חשובות

אבל התשובות הן לא חד משמעיות. קודם כל, עדיין לא ברור באיזה דרגה המחלה שלך. דבר שני, העובדה שאת לא הכי סובלת, היא לצערנו, לא ממש מעידה על החומרה..כי יש נשים עם דרגת אנדו' מאוד וכעמט בלי כאבים. לגבי הדיכוי. באופן חד משמעי..את צריכה להיות בדיכוי, עד שתגיעי לרגע שבו תרצי להרות. הדיכוי הוא בנתיים הדרך היחידה למתן את התקדמות המחלה. חוץ כמובן מכריתת אברי הרבייה. טוב מאוד שיש לך פגישה בתל השומר. שם יש הצוות הכי טוב בארץ, שיכול לעזור לך לענות על כל השאלות. בנתיים המזל שלך הוא שאובחנת בגיל צעיר..למרות שלא לכולנו זה עוזר. אני אובחנתי בגיל 25 אבל הנזק כבר היה גדול מדי. אבל...העובדה שכן נותחתי אז, אולי אולי היה המזל שלי כיוון שלאחר מיכן, הצלחתי כן להיכנס להריון..אבל בהפריות מבחנה. הרבה נשים מאובחנות בגילאי ה-30+..וזה כבר יכול להיות בעייתי..למרות שיש עוד דרכים נפלאות להפוך לאם...למזלנו.

 

[מתניוזיס]

לא מפסיקה להודות לכן

תודה קודם כל, אבל יש מצב שאם אני דוחה את הניתוח ולא מנותחת מוקדם ככל האפשר, זה יחמיר לי, למרות הדיכויי?

 

[annabell Lee]

זוהי מחלה פרוגרסיבית.

כלומר, יש סיכוי טוב למדי שהיא תחמיר, עם ניתוח או בלי. אבל חשוב מאוד שלא תפסיקי את הדיכוי. תלכי מחר לפגישה בתל השומר. תתייעצי עם הרופא שיקבל אותך. תכיני לך רשימת שאלות מסודרת, ותמיד תזכרי להיות עם האצבע על הדופק כי במחלה הזו יש הרבה הפתעות.

 

[מתניוזיס]

הכל כל כך אפלולי

אין תשובות חד משמעיות לשום דבר. תחמיר למרות הדיכוי?

 

[זואילי]

תנהלי יומן כאב

וזה יכול לעזור לך להחליט לגבי נחיצות הניתוח. אם תקפידי ותרשמי בכל יום אם כאב, היכן, תיאור הכאב ומה עשית כדי להעביר אותו ותראי נניח שמתוך 30 יום יש לך רק 4 ימים ללא כאב או תרופה (מה שהיה לי בחיים שלפני הניתוח) - אז תדעי שניתוח הוא מאסט. בין אם תחליטי להינתח או לא - עד שתתחילי בנסיונות להרות תהיי על דיכוי כזה או אחר שיתאימו לך בתה"ש. בהצלחה מחר!

 

[gui1]

מצרפת לרעיון של זואלי

בכל מקרה הייייתי ממשיכה את הדיכוי וניתוח עושה רק לפני הריון הרי כל התעסקות עם הפנים שלנו טומן בחובו גם בעיות ויכול להחמיר את הכאבים , לי אישית אחרי הלפה הכאבים קצת החמירו ובדיעבד יכולתי להמשיך את הגלולות ברצפ עד שאחליט על ההריון

 

[מתניוזיס]

gui1 שמחה על עצתך

יופי! אז ניתוח הוא אופציה. אולי הייתי נסערת מידי והרגשתי שהרופא מחייב אותי. (כמובן שלא יכול להחליט על הגוף שלי, אבל כאילו אמר שאין ברירה). תודה ל העצה!! איך שאני מדמיינת את זה, זה נוראי ל"נקות " בניתוח. כמו עשבים שוטים שצומחים חזרה, כמו שיער שגוזמים כדי שיגדל יותר מהר יותר בריא, זה לא שהאנדו' יעבור. זה לא שאם לא המשיך בדיכוי זה ייפסק. בכל מקרה חייבים להמשיך לשמור. אז למה לי ניתוח? אנסה לשמר את המצב הקיים עם הדיכוי, וכשארצה להרות אקווה לטוב

 

[ShirYaki]

מה לגבי חוות דעת שניה?

לדעתי תמיד חשוב לקבל חוות דעת שניה. אני הייתי אצל משיח, שהוא דווקא מומחה לפוריות וגם הוא המליץ על ניתוח. דווקא במקרה שלי, סוריאנו אמר שיכול להיות שהמצב היה שונה מאוד אם הייתי עוברת ניתוח לפני כמה שנים ושומרת על דיכוי מאז. הייתי ניגשת לחוות דעת שניה, אולי אפילו למישהו שהוא לאו דוקא מנתח.

 

[מתניוזיס]

shiryaki

את צודקת. מחר זה לא הניתוח זאת פגישה נוספת והבנתי שעם כל הבדיקות יעריכו את מצב הניתוח. רצו לבדוק אם זה הניתוח "הבסיסי" נקרא לזה ככה, או שזה התפשט לעוד מקומות. כל הבדיקות יצאו בסדר ברוך השם. מחר הפגישה היא עם רופא אחר, ולמרות שנמאס לי שכל אחד מחטט לי בגוף, אני מבינה שאין מה לעשות זה יקרה שוב מחר , עם רופא אחר, ואז אקבל חוות דעת נוספת. תודה

 

[מתניוזיס]

זואילי יקירה. תמיד עונה לי תמיד בחוכמה

תודה. עצה טובה. אז זהו שמכל מיני סיבות אישיות, דחיתי את תה"ש כמה פעמים. (לא שזה טוב אבל לא יצא), ופתאום, אולי בזכות האמונה הגדולה שאני יכולה לשלוט בכאב, כבר לא כל כך כואב לי. רק אם המחזור צץ לפעמים ומתפיע אותי מגיעים גם כאבים למשך כל זמן הדימום (יכולים להיות 5 ימים נוראים). וזהו. כאבים קשים אבל אני שורדת. פשוט חשבתי שלמרות הדיכוי, זה לא טוב שזה שם. ושאולי עדיף ל"נקות" ולהכשיר את הגוף לפסח כי אולי הגוף צריך זמן התאוששות/החלמה מהניתוחון הזה לפני להיכנס להריון. טרם ניסיתי להרות, והיות ואי אפשר לדעת מה מידת הפגיעה של האנדו' לפני הניתוח, חשבתי שאולי עדיף לנסות קודם בדרך הטבעית והמהנה יותר? אם הניתוח הוא לפי מדד כאב, אני מוכנה לותר עליו בינתיים, אבל הרופא אמר "עדיף עכשיו" אז לא יודעת. חיפשתי אצלכן את התשובות. אם אני מבינה נכון, ממך, עלי להחליט לפי עוצמת הכאב. צר לי שלך כל כך כאב, רק 4 ימים ללא כאב נשמע לי שאת מאד חזקה

 

[זואילי]

חלון הזדמנויות

הרבה נכתב פה על צמד המילים הנ"ל. תראי, ההחלטה היא שלך עם כל השיקולים הפרטיים שלך - לגבי ניתוח ולגבי הריון. אחרי ניתוח בוודאי שיש זמן התאוששות של הגוף. זה כמובן אינדיבידואלי לכל אחת תוך כמה זמן זה קורה (שאת מרגישה שהגוף מוכן). לפה נכנס חלון ההזדמנויות של לנסות להרות כי "הקרקע הוכשרה". ואז שוב בידייך הבחירה (וכמובן אחרי שראו מה מצב הבפנוכו של הבטן) - אם לנסות להרות בדרך הרגילה או בדרכים האחרות. הצעה ידידותית - אם תחליטי על ניתוח ואם את רוצה להרות, אז אל תחכי יותר מדי זמן אחרי הניתוח. ז'תומרת תתאוששי ותחלימי וקדימה פרו ורבו. אני התחלתי עם הנסיונות להרות אחרי יותר מדי זמן מהניתוח. כי התמכרתי לדיכוי ולאיכות החיים שפתאום נחתה עלי (מן הסתם, כאילו דא??). ואחרי הניתוח לא הייתי מסוגלת בכלל לחשוב על טיפולי IVF (כי זה די היה ברור שזה המסלול שלי אם אני רוצה לבדוק מה מצב הפוריות שלי). עוד אפשרות שאת יכולה לחשוב עליה, במידה ואת רוצה להתחיל עכשיו בנסיונות להרות - זה פשוט להחליט כמה נסיונות את נותנת לכל דרך. האמת? לא פשוט בכלל לקבל כזו החלטה

אבל זה יכול לשים לך איזושהיא מסגרת. ואז גם ההחלטה על ניתוח היא שיקול שכבר הופך ליותר "חם". ולגבי עוצמת הכאב, אני קוראת לזה פגיעה באיכות החיים. כי הרי מי כמונו יודעות כאב פיזי מהו ואנחנו גם מוצאות את עצמנו ממשיכות לתפקד עם כאבים ומשככים שהיו הורגים בצ'יק כל גוף נורמלי רגיל

אז זה לא רק הכאב. זה עוד המון דברים מסביב. בכל זאת, ניתוח זה לא דבר של מה בכך.

 

[זק המקורית]

הכל נאמר

ולי נותר להסכים....

 

[מתניוזיס]

תודה לכולן