כמו שכבר אמרתי
(לך אישית) אלוהים הגיע ממוחו הקודח של הבנאדם. בעקבות ההרגשה ההיא שכבר סיפרתי לך, בעקבות הרצון להניע אנשים (לטוב או לרע) מבלי שישאלו שאלות מיותרות (הכנס כאן את הציטוט על נפוליאון) וכמובן בעקבות שאלות כמו - למה צריך לקום כל כך מוקדם? למה אי אפשר להגיע לשמים? למה היום יורד גשם? למה מתים? אבל כל זה ממש לא רלוונטי. זה לא שלאנשים אין תשובות - לאנשים יש תשובות שמתאימות להם, ואתה מקווה שאחד מהם יגיד את התשובה שמתאימה לך, שזה נוח. למעשה, זה מה שאתה רגיל - שאומרים לך את התשובות, אבל (וזה בטח לא יפתיע אותך) בעולם האמיתי (זה שבו אתה צריך לטפל בעצמך, לחיות את חייך בכוחות עצמך ולדעת מה אתה רוצה) אתה לא יכול ללכת בעקבות תשובותיהם של אנשים אחרים, עכשיו הגיע הזמן לגלות את התשובות שלך (ממילא רק הן יתאימו לך) שיכולות להגיע אליך מכל טריגר, אך למעשה נמצאות כבר בפנים, אתה פשוט צריך להיות כן עם עצמך (וזה הכי קשה) לנקות את ערמות האבק (זה שטויות, אחרי שמתרגלים לחריקות הן נעלמות כליל), את שטיפות המוח (גם זה לא בעייה אחרי (אימונים) שלומדים לזהות אותן), ואת כל החרטה הרגשית עם עשרות גלילי מאסקיןטייפ על הלב (זה דביק ודוחה)... ולי - יש לי אלוהים (לא, לא באמת) אלא שאתה לא יודע למה אני מתכוונת כשאני משתמשת במושג אלוהים, ואני ממליצה לך לברר קודם מה ההגדרה שלך לאלוהים. כי אם הוא בורא עולם (למשל) - זה לא אומר בהכרח שאתה צריך לקבל את הפרשנות של באי כוחו ולקיים את דברם. בקיצור - רוב העבודה לפניך, וכל העניין הוא להנות מתהליך החקירה, זה עניין של שנים (בהם [במבט לאחור] תשנה את דעתך יותר מפעם אחת). >ספל חמאה (שוב) ברצינות<
