תשובה חלקית
ראשית, אין כאן "אבדן הזדמנויות" לדעתי, שכן אין מניעה להשתתף בכמה תחרויות במקביל, ובכל מקרה הבחירה של לאיזה תחרות להרשם היא בבחינת "חלוקת סיכונים" חוזית סבירה. כנ"ל לגבי עילה של "פגיעה בשמי הטוב" - אין סיכוי שבעולם שזה יתקבל - הרי לפי אותו הגיון, מי שמקבל דירוג נמוך בתחרות, יכול לטעון לאותו הדבר. הוא ביקש שיחוו את דעתם על יצירותיו, והם נתנו חוות דעת לא מחמיאה במיוחד (יחד עם זאת, הוא בכ"ז זכה) - אין בכך פסול. בקשר לפרוצדורלי או מהותי - זה ממש לא פגם פרוצדורלי, ואפילו בפגם פרוצדורלי קשה להביא את ביהמ"ש להתערב. בפס"ד מ"י נ´ קארסיאנסקי הנ"ל, היה מדובר בבחור שנדפק בתחרות חתן פרס התנ"ך העולמי בגלל טעויות של השופטים, הן בחישוב והן במהות התשובות (קיבלו תשובות לא נכונות של המתחרה שזכה). ביהמ"ש סרב להתערב. כנ"ל בעניין אלבלדה - ביהמ"ש קבע כי הארכה של תקופת לימוד באוניברסיטה, למרות שסטודנטים נרשמו כשהיא הייתה קצרה יותר, היא סבירה, ואין אפשרות לחייב את האונ´ להעניק תואר אחרי תקופה של 3.5 שנים במקום 4. זאת כיוון שתואר הוא לא הוכחה של מי היה הכי טוב בתחרות במקרה שלך, או מי סיים 3.5 שנים באוניברסיטה במקרה שלהם, אלא הוכחה על ידע, יכולת או כשרון, והיא בבחינת אישור של המרצים שאותו סטודנט מוכשר במקצוע המסוים, או במקרה שלך, שאותו ארכיטקט הגיש יצירה שהיא מרשימה עד כדי זכאות בפרס הראשון. על מנת שיהיה ביטול כאמור- ישנה רק אפשרות אחת לדעתי - אם היה כתוב במפורש שהם מחוייבים להעניק את הפרסים הראשון,השני והשלישי. בכל מקרה אחר, הלקונה תפורש לטובת השופטים ושק"ד רחב שלהם, ולא להפך, מהסיבות שציינתי בהודעה המקורית.