שאלה והתייעצות:
שלום לכולם! אז קודם כל קצת רקע: אני אמא לשלושה - נ"טית בת 6, ASD (מאובחן מגיל שנתיים) בן 5 - כיום בגן שפה שמשלב פעילויות עם הגן הצמוד של הבת הגדולה - והקטן בן ה-3. השאלה: כשביררתי לפני כשנתיים בביטוח לאומי, אמרו לי שהגמלה היא "לצמיתות". מצד שני, זכור לי משהו על זה שצריך לחדש אבחונים וכו' בגיל 6, ורמזו לנו שבגלל המעבר לגן שפה מגן תקשורת יכול להיות שיסבכו אותנו עם האבחון הבא. יש לזה קשר כלשהו למציאות? אני צריכה לדאוג? להתחיל לקחת אותו לאבחונים? לגבי ההתייעצות: הקטן שלנו נכנס השנה לגן של משרד החינוך. משבוע וחצי אחרי תחילת שנה"ל הגננת שלו כבר התחילה ללחוץ עלינו לקחת אותו לאבחון. היא החליטה מהשניה הראשונה שיש לו הפרעת קשב רצינית, הגדירה לו מקום לידה במפגשים בגן וסיפרה לי שהוא יושב רק שם ושהיא צריכה ללטף אותו כדי שישב בשקט בזמן שהיא מדברת. אחרי החגים הלכתי לקופ"ח ומילאנו טפסים להתפתחות הילד, בעיקר כדי להשתיק אותה. כשקראתי את הדפים שהגננת מילאה נדהמתי לגלות שהיא כתבה שהוא "לא יוצר קשר עין, יש לו רק שניים שלושה חברים וגם איתם הוא משחק כאילו הם חפצים", ו"מדבר ברמה נמוכה מאוד לגילו". בשבועיים האחרונים היא מנדנדת לי בלי הפסקה על שליחת טפסים לוועדת השמה לשנה הבאה, וכל יום מספרת לי סיפורים חדשים על אסונות שהוא עשה בגן. (היום למשל היא סיפרה שהוא "הוציא את הדלת מהצירים שלה". אין מצב שהוא מסוגל פיזית לבצע דבר כזה). מה שנראה לי זה שהיא שמעה בתחילת השנה שיש לו אח בגן לחינוך מיוחד (אלה גנים צמודים, כך שקשה לא לשמוע...), והתחילה להדביק גם לו תויות. עכשיו, אני לא אומרת שאין שום אמת בדברים שלה. אני מכירה את הילד, וכבר מרגע האבחון של אחיו הגדול (כשהוא היה בן חצי שנה) אנחנו עוקבים אחריו ומפחדים לגלות אצלו "סימנים". הוא לא אוטיסט - הוא ילד חברותי מאוד, אני רואה איך הוא מדבר עם הילדים של השכנים, והוא אמנם התחיל לדבר קצת מאוחר - אבל רמת הדיבור שלו סבירה בהחלט - ולומר שהוא לא יוצר קשר עין זה קשקוש מוחלט. הדבר היחיד שיכול להיות שיש לו זה הפרעת קשב קלה (בגלל זה גם הסכמנו להפנות אותו לאבחון בסופו של דבר) - וכל טענה אחרת תהיה שטות. אני רותחת מזעם בכל פעם שהיא זורקת לי עוד משפט על הילד, ואם הייתה לי אפשרות פרקטית הייתי מעבירה את הילד לגן אחר - אבל בגלל הסיכוי שאולי יש לו הפרעת קשב כלשהי אני רוצה לנסות להמשיך עם האבחונים האלה ולראות אם יש דרך לעזור לו. מה אני אמורה לעשות?
שלום לכולם! אז קודם כל קצת רקע: אני אמא לשלושה - נ"טית בת 6, ASD (מאובחן מגיל שנתיים) בן 5 - כיום בגן שפה שמשלב פעילויות עם הגן הצמוד של הבת הגדולה - והקטן בן ה-3. השאלה: כשביררתי לפני כשנתיים בביטוח לאומי, אמרו לי שהגמלה היא "לצמיתות". מצד שני, זכור לי משהו על זה שצריך לחדש אבחונים וכו' בגיל 6, ורמזו לנו שבגלל המעבר לגן שפה מגן תקשורת יכול להיות שיסבכו אותנו עם האבחון הבא. יש לזה קשר כלשהו למציאות? אני צריכה לדאוג? להתחיל לקחת אותו לאבחונים? לגבי ההתייעצות: הקטן שלנו נכנס השנה לגן של משרד החינוך. משבוע וחצי אחרי תחילת שנה"ל הגננת שלו כבר התחילה ללחוץ עלינו לקחת אותו לאבחון. היא החליטה מהשניה הראשונה שיש לו הפרעת קשב רצינית, הגדירה לו מקום לידה במפגשים בגן וסיפרה לי שהוא יושב רק שם ושהיא צריכה ללטף אותו כדי שישב בשקט בזמן שהיא מדברת. אחרי החגים הלכתי לקופ"ח ומילאנו טפסים להתפתחות הילד, בעיקר כדי להשתיק אותה. כשקראתי את הדפים שהגננת מילאה נדהמתי לגלות שהיא כתבה שהוא "לא יוצר קשר עין, יש לו רק שניים שלושה חברים וגם איתם הוא משחק כאילו הם חפצים", ו"מדבר ברמה נמוכה מאוד לגילו". בשבועיים האחרונים היא מנדנדת לי בלי הפסקה על שליחת טפסים לוועדת השמה לשנה הבאה, וכל יום מספרת לי סיפורים חדשים על אסונות שהוא עשה בגן. (היום למשל היא סיפרה שהוא "הוציא את הדלת מהצירים שלה". אין מצב שהוא מסוגל פיזית לבצע דבר כזה). מה שנראה לי זה שהיא שמעה בתחילת השנה שיש לו אח בגן לחינוך מיוחד (אלה גנים צמודים, כך שקשה לא לשמוע...), והתחילה להדביק גם לו תויות. עכשיו, אני לא אומרת שאין שום אמת בדברים שלה. אני מכירה את הילד, וכבר מרגע האבחון של אחיו הגדול (כשהוא היה בן חצי שנה) אנחנו עוקבים אחריו ומפחדים לגלות אצלו "סימנים". הוא לא אוטיסט - הוא ילד חברותי מאוד, אני רואה איך הוא מדבר עם הילדים של השכנים, והוא אמנם התחיל לדבר קצת מאוחר - אבל רמת הדיבור שלו סבירה בהחלט - ולומר שהוא לא יוצר קשר עין זה קשקוש מוחלט. הדבר היחיד שיכול להיות שיש לו זה הפרעת קשב קלה (בגלל זה גם הסכמנו להפנות אותו לאבחון בסופו של דבר) - וכל טענה אחרת תהיה שטות. אני רותחת מזעם בכל פעם שהיא זורקת לי עוד משפט על הילד, ואם הייתה לי אפשרות פרקטית הייתי מעבירה את הילד לגן אחר - אבל בגלל הסיכוי שאולי יש לו הפרעת קשב כלשהי אני רוצה לנסות להמשיך עם האבחונים האלה ולראות אם יש דרך לעזור לו. מה אני אמורה לעשות?
