שאלה......התלבטות...

[תפוזינה0405]

שאלה......התלבטות...

אני מתלבטת ...איך לשאול?...... האם כדאי ו/או איך להסביר לביתי (שבת 20 שנה) את מסקנות האיבחון( אוטיזם ברמה בינונית)??? היא די חכמה מודעת לזה שהיא לא כמו כולם... שואלת למה אין לה חברות??.ויודעת שיש לה בעיה ושלא יודעת ליצור תקשורת חברתית..... האם להסביר לה ואיך בלי לפגוע בה ובלי להזיק לה שהיא סובלת מאוטזם ואיך להסביר לה שבגלל זה כל מיני התנהגויות ומעשים הם כתוצאה מאבחנה זו ...שעכשיו אני מבינה זות גם... אני בעצמי לא מוצאת את המילים בעצמי אשמח לדעותיכם ועזרתכם אני מרגישה שזה אך נכון לספר ולהסביר לה אולי כך יקל עליה אך מצד שני אני חוששת...

 

[dina199]

אני בעד להסביר.

גם בעד לתת לקרוא את האיבחון (אבל זו החלטה אישית שלך). אני בטוחה שהיא מספיק חכמה בשביל להבין הכל. הרי גם כך היא כבר יודעת הכל חוץ מה'כותרת'.

 

[אמא חמסה]

למה לא לספר בעצם?

 

[schlomitsmile]

מצטרפת לחברותיי מעבר לזה שזו זכותה הטבעית לדעת דברים שנוגעים לה, ויש בהעלמת המידע סוג של חוסר כבוד כלפיה בעיניי, מנסיוני וממה שקראתי, אני מאמינה שהמידע הזה יתרום לה מאד. איך להסביר לה? נראה לי שכדאי להתחיל מללמוד קצת על אוטיזם, כדי שתדעי מה בעצם את אומרת כשאת אומרת לה שהיא על הספקטרום האוטיסטי

למשל "סובלת מאוטיזם"- כך מתנסחים הרופאים, אבל אולי עדיף להשאיר לבנאדם בעצמו לומר ממה הוא סובל וממה לא?

אולי עדיף לא להציג את העניין כ"בעיה" "סבל" כי זה לא נכון וזה גם מדכא. לא להתעלם מהסבל, אבל להבחין שיש באוטיזם מעבר לזה. אפשר לתת לה לקרוא את האיבחון, אפשר להראות לה סרטונים של אוטיסטים- היא תוכל אולי להזדהות עם חלק מדבריהם, להרגיש שהיא חלק מקבוצה, להבין דרכם שהשונות הזאת מביאה כאב אבל גם יופי, קושי אבל גם יכולות מופלאות.

 

[MAG14]

כן

הרי הקשיים קיימים גם ככה, כבר לא מעט שנים. זה לא יזיק שהיא תדע מה המכנה המשותף של הקשיים, ואיך קוראים ל"זה". זה רק יעזור לה בקבלה העצמית שלה (שלא תהיה ביקורתית כלפי עצמה, למשל) ובהתמודדות (איפה אני צריכה עזרה, ואיזו עזרה אני צריכה כי אני מבינה יותר טוב את הקושי). אני מבינה מאוד את החששות כי את בעצמך מעכלת את האבחון עדיין, לכן חשוב שתתיעצי ואפילו תעזרי באיש מקצוע שילווה אותך ואותה בתהליך הזה. אני מאחלת לכם שהיא תודה על האבחון, שבזכותו היא מבינה את עצמה יותר טוב ומתמודדת בצורה יותר מוצלחת עם הקשיים.

 

[מול האופק]

איך הסברתי לבתי על PDD

השאלה שלך הזכירה לי. היא הייתה בת 11 ורק אז קיבלתי את האבחון. כיוון שהיא בעלת תסמונת אספרגר ועם חיבה מיוחדת למקצועות המדע הסברתי לה את המבנה הנוירולוגי. היא ידעה לומר לי מה נמצא בכל המספרה ואמרתי לה שיש לה חולשה בהמספרה הימנית לעומת יכולת טובה בהמספרה השמאלית. "עכשיו אני מבינה למה יש דברים שמעליבים אותי ולא את האחרים ולמה יש דברים שמעליבים אחרים ואני לא מבינה למה" הייתה תשובתה. אציין כי קראה לאחר מכן ספרים על כך ואפילו נתנה הרצאות לסטודנטים על נושא זה. ולפעמים, כשהיא משתמשת בחריגות כדי לברוח מאחריות אני חושבת פעם נוספת - למה בעצם יידעתי אותה על כך?

 

[dina199]

כשהילדים שלנו מבינים מה המקור של הקשיים

שלהם - יש להם הקלה גדולה. הרי הם אלה שמתמודיים עם הקשיים כל החיים ומכירים אותם מספיק - חסר רק השם וההסבר. ולגבי נסיון של שימוש ב'חריגות' (אני הייתי מגדירה נסיון שימוש בקשיים) - אני הייתי אומרת לבן שלי (זה כבר בעבר) כן אני יודעת שקשה לך , אתה יודע בדיוק למה, לכן אתה מקבל עזרה , יכול להתמודד עם כל דבר ואנחנו בטוחים שתצליח (גם למשל אם דברים יקחו יותר זמן מאשר לאחרים).

 

[AutismTimesTwo]

האמת עדיפה על כל דבר אחר

 

[תפוזינה0405]

תודה לכולכם חיממתם את ליבי

אני רק צריכה למצוא את המילים הנכונות העיטוי נכון

 

[dina199]

תתחילי מיד

זה העיתוי הנכון. והמילים יסתדרו לבד.