תשובת הפו"ץ דמתא:
הנה יש לדון כאן מב' צדדים, מצד אחד קם ליה בדרבה מינה, שהרי כיוון שכבר נעברה עברה, אין חוששין לזוגות. מצד שני הרי אפילו הערקאתא דמסאני יש למסור את הנפש, ואין אומרים כיוון שהותרה הותרה, והרי סכנתא חמירא מאיסורא. אכן נלע"ד לידון ממקום אחר, מסוגיא דמקלקל מנא, מאחר ונהגו שעושין את ציפורניהם לשם נוי, אולם ספק אם נהגו בכך גם בחורי ישראל, אך יש לפשוט שמאחר ורבו אנדריגונוסים בישראל שעשין ציפורניהן לשם שעשוע כגון שריטה ומליקה, הרי שיש כאן דין סותר,ואין כאן משום מלאכת מחשבת, המורם מן הגורן הוא: שמנהג ישראל עדיף, ויעבור על מאה מצוות מדאוריתא ואל יהין לשנות אפילו קוצו של אמונה טפלה אחת. ואבע"ח החונה בשיעמומו כי רב פעיה"ק יריחו בתוך החומה.
